12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: מלחמת המפרץ 2 - איך לא?
מאת: דר אודי בר   שמור מאמר למועדפים

שלום לכל קוראי הנאמנים.
היום נשוחח אודות חרדה. מן הסתם..
למרות החשיבות הרבה שאני רואה בשמירה על שיגרה ככל האפשר, ולו כדי להעסיק את דעתנו בדברים נוספים, אין ספק כי הסיטואציה אכן מיוחדת!
רק לפני ימים ספורים חגגנו את חג הפורים וכבר מיד עם צאתו, או בשושן פורים ליתר דיוק, נחתה עלינו מלחמה. מלחמה אשר אינה שלנו לכאורה, אך כל העולם ואנו יודעים כי היא מאוד כרוכה גם בנו.

ובכן אם ניזכר, כפי שרבים מאתנו עושים בימים האחרונים, במלחמת המפרץ הראשונה, הרי שסביר להניח כי הרבה מאתנו נתקפים מדי עת תחושות חרדה, מועקה או סתם "זיפת" לזמן מה. זוהי תגובה תקינה לחלוטין, איני חושב כי אדם בר דעת יכול להסיח דעתו מאירוע כה גורלי להיסטוריה של המזרח התיכון, כמו גם אירוע היכול לטמון בחובו סכנות של ממש לשלום התושבים בקנה מידה שכזה.

אין בכוונתי לעסוק כעת בניתוח פוליטי מעמיק או באספקטים ביטחוניים, אם כי עלי לציין כי אני אופטימי במיוחד, אני רוצה דווקא לשוחח עמכם על תחושות. אני רוצה לשוחח עמכם היום על יכולתה של סערה רגשית שכזו, חרדה קיומית שכזו ואפילו פניקה פשוטה, להאיר את כל חיינו באלומת אור בהירה.

אתם יודעים, רגעים שכאלה בהם לכאורה לפתע יש אפשרות ריאלית, אם כי קלושה, כי נמצא עצמנו לפתע בתוך עננת גז רעיל, או מוכרזים כאזור מגיפה, או סתם מופגזים בטילים ומטוסים המוטסים על ידי טייסים מתאבדים, ובכן רגעים שכאלה צובעים את החיים בצבע עז. הם צובעים את שיגרת החיים הכה ברורה מאליה בצבעים של משמעות. בצבעים של חשיבות לפרטים הקטנים. בצבעים של געגוע לסתם שלווה סתמית ופשוטה. פתאום מבינים עד כמה בעצם אנו אוהבים את החיים. אמנם איננו מתנגדים למעט "אקשין" אך אנו בעצם אוהבים את שיגרת חיינו, האין זאת? ובכן כאן למעשה מתחילה כל הברכה אשר אפשר להפיק מימים מיוחדים שכאלה.

ראשית, חישבו, כמה אזרחים עוד במדינות אירופה או מדינות מערביות נוספות עוברים חוויות מטלטלות שכאלה? גם אם אתם לכאורה מוותרים על "התענוג" חישבו איך זה שאנו עם כה תוסס? עם כה רב יצירה, בעל אמצאות, טכנולוגיה מתקדמת, צבא מפואר, תרבות שוקקת, חיי חברה פעילים, מסיבות פרועות?
שימו לב כמה חיינו כאן סוערים!! סוערים על "אמת".
טענתי היא כי סכנות קיומיות ממושכות כמו גם אקוטיות מביאות את הבריות לנצל את כל משאביהם. עתות סכנה כידוע, בקרב בעלי חיים וגם באדם גורמות לעליה בהורמוני הסטרס (עקה), המעלים מצידם את רמת הערנות ומהירות התגובה. נכון שסטרס ממושך יכול גם לגרום לשחיקה קשה בבריאות ואפילו למחלות מסכנות חיים, אולם מאידך, עם אשר זוכה מעת לעת במנות גדושות של סיכון, ומאידך מנהל חיי חברה תוססים ומסגרת משפחתית תומכת (החברה הישראלית משפחתית במיוחד) מפתח תושיה בסיסית וסוג של ערנות אשר אינו בנמצא אצל עמים אחרים, במיוחד השלווים שביניהם. נכון שגם שלווה יכולה להביא לפריחה ושגשוג, אולם שימו לב כי לישראלים יש מעין סוג של תושיה אשר קל לחוש בהעדרה בבקרנו במדינות זרות. לא ניכנס כעת לעמדות שיפוטיות, אבל אני משוכנע כי מוסכם על כולם כי החיים כאן אכן יוצאי דופן, ולישראלים סוג של פלפול יוצא דופן.

ערך נוסף אשר מתלווה להווי חיים שכזה הוא קידושם של החיים. עצם ההתחככות הממושכת בסכנות חיים של ממש, מביאה לעצם היכולת להתמסר לחגיגות ואירועים משמחים עד תום. אותה התחככות גם מביאה רבים יותר להעיז דברים בגילאים צעירים יותר, כי תמיד ישנו החשש מפני המחר. דווקא קירבה לשכול מעניקה מעין זווית ראיה אמיצה יותר לחיים. השכול גם מניח דברים בקנה המידה הראוי להם וגם מזכיר לחיים כי גם הם בני חלוף.

אותה תזכורת תמידית של המוות בהחלט מעניקה לחיים מימד, אשר אם אינו מביא לחרדה משתקת, יכול לגרום להתרוממות רוח בה נשאף למצות את חיינו עד תום. נשמח כל עוד נוכל וגם נקפיד לבטא כל נים בהויתנו, לא נחכה למחר, המציאות הרי לימדה אותנו כבר. איש לא ידע מה ילד יום ולנו יש הרי תזכורת מתמדת לכך.

כך, ידידיי, המלצתי היא פשוטה, נסו בכל רגע חולף להפוך בראשכם איזו תועלת אישית, איזו התפכחות חשובה, איזו זריקת עידוד מוענקת לכם בעיצומם של ימים אלה ממש. חישבו על המאווים שעדין לא מימשתם, חישבו על כל המשפטים שעדיין לא אמרתם, חישבו על כל יקיריכם שעדין לא נישקתם על כל הדברים שעדיין לא העזתם ובכלל...אני מבטיח כי אם תנסו מספיק תגלו דברים נפלאים על עצמכם, סביבתכם ואולי אפילו על צעדיכם הבאים... אחרי המלחמה....

מחשבות טובות ופוריות.