12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: האישה, הבעל המפנק והמאהבת: מיומנו של בלש פרטי
מאת: איתי כהן-תירם מידע וחקירות   שמור מאמר למועדפים

רחלי (שם בדוי) הינה אישה יפה מאוד בכל קנה מידה. בעלה צליל (שם בדוי) הוא מורה לנהיגה מהידועים באזור המרכז ובעליו של בית ספר לנהיגה שמעסיק אין ספור מורים תחתיו, ברוך השם. העסק עבד ועבד טוב. כסף לא היה בחסר. עד כדי כך, שרחלי לא הייתה צריכה לעבוד. כל היום הייתה בחדר כושר, בים, בבתי קפה וכמובן בקניות..

בוקר אחד, בעודי יושב לקפה עם המאמן האישי בקפיטריה של מכון כושר מוכר, דפקה רחלי על כתפי. “אתה עם המשרד חקירות, נכון?” היא שאלה ואני חייכתי ואישרתי. “איך אני מגיעה אלייך?”, היא המשיכה בקול מהוסס.
“איך שנוח לך ומתי שנוח לך”, אמרתי. ואכן, באותו יום אחה”צ נפגשנו שוב. הפעם במשרדי. “אני צריכה בלש פרטי אני חושבת שצליל בוגד בי עם אחת הבנות שהוא מלמד, צעירה בת עשרים ומשהו”. קבענו, שנבצע מעקב אחר צליל. האמת, שהתנאים היו נוחים, כי היומן שלו היה פתוח כל ערב על השולחן בבית. כך יכלה רחלי לקבל את הפרטים על השיעורים של הצעירה עם צליל ולחסוך בשעות מעקב. כך גם היה.
למחרת בבוקר התקשרה וסיפרה לי בתדהמה “זה לא יאמן, יש לה כל יום שיעור איתו בסוף היום”… הסברתי לה כי יתכן מאוד שצליל סוגר את היום עם הצעירה ולא דווקא בשיעור נהיגה ולכן כבר באותו אחה”צ תוכנן צוות מהמשרד למעקב אחר צליל.

התחלנו במעקב בשעות הצהריים המוקדמות, כאשר צליל התחיל שיעור מבית הספר בעיר המדוברת. אם אתם חושבים שמעקב רגיל הוא קל ואחרי מורה לנהיגה אמור להיות קל יותר? אתם טועים. כשמורה לנהיגה נוהג עם תלמיד, הוא נוסע לאט ועוצר המון. מן הסתם,
התלמיד נוהג וצריך הכוונה. בכל זאת, זה שיעור ללימוד נהיגה. ולא רק בזה מסתיימת מורכבות המעקב. בשיעורי נהיגה משתמש המורה לנהיגה המון במראות הרכב שלו – כך שבלש פרטי חייב להיזהר הרבה יותר מהרגיל שלא להיחשף.
כשהתחיל להחשיך והמעקב עבר להיות משוחרר יותר, הפכתי לרגוע יותר. עכשיו כבר לא רואים את צבע המכונית, את הפרצוף של העוקבים. הכל יותר רגוע. הצוות עוקב אחריו במרחק גדול, באיטיות. צליל תועד כאשר הוא מוריד תלמיד, מעלה תלמידה, מוריד תלמידה, עוצר לאכול, מעלה תלמיד, מוריד וחוזר חלילה.

בסמוך לשעה 19:00 לערך הוא אסף אותה, היא נראתה בשנות העשרים לחייה. לבשה טייץ שחור צמוד וחולצת גופייה עד הפופיק. היא נכנסה לרכב והתיישבה בכיסא הנהג. לא נשיקה, לא כלום, כמעט התאכזבנו… מניסיוני, הסבלנות, כמעט בכל תיק, משתלמת.
הם ירדו לכבישה המהיר לכיוון הרצליה. כל אותו הזמן צליל לא נראה כשהוא נגע בה. היינו דרוכים לליטוף, לנשיקה, משהו… כלום לא היה. הם נכנסו להרצליה, הצוות אחריהם, לכיוון חוף הים… הם החנו את הרכב במקום מבודד. היה חושך. האורות של הרכב כבו, החוף שומם, המרחק בין כל רכב לרכב שחנה שם, היה 150 מ’ לערך. לכן, לא היה סביר שאתקרב אליהם.

הצוות חנה מרחוק, אחד מהחוקרים יצא מרכב המעקב. הוא לקח את המצלמה שלו, זו שבלחיצת כפתור הופכת חושך לכמעט אור יום, והתחיל להתקדם לרכב של המורה לנהיגה. מעין סוג של איגוף. החוקר השני נשאר בתצפית, לוודא שאין תזוזה או הפתעה. האיגוף היה דרך החול. המטרה הייתה להגיע אל מול הרכב, בחזית שלו. אמנם היו גבעות חול, אבל, התכנון היה להשתמש בדיוק באותן גבעות בשביל לצלם. החוקר נשכב על הגבעה האחרונה שמעל לרכבם. מכאן רואים הכל, הם השכיבו את כיסאות הרכב והתמזמזו…החוקר, בדיוק מעליהם, בזווית שקולטת הכל, פתח את המצלמה, כיוון והתחיל הקלטה. עכשיו, רק המצלמה הייתה למעלה. הם התמזמזו, בשלב זה, עצר החוקר את הצילום, כי יש חוקים שצריך לכבד. נמתין בסבלנות שיסיימו.

לאחר כ 10- דקות הם יצאו מהרכב. הסתדרו, לבשו את הבגדים, הכל כמובן מתועד. גם הפרצופים שיהיה זיהוי יפה וברור. החוקר התחיל לחזור לרכבו.

כשהוא הגיע לרכב, הם בדיוק נסעו רוורס. עדיין היא נהגה, כי בכל זאת היה זה שיעור נהיגה. הם יצאו מהחניה, חזרו לכביש הראשי לכיוון צפון והצוות אחריהם. בדרך, הם נכנסו לתחנת דלק. חשבתי לתדלוק, אבל הם היו מתוחכמים יותר: פשוט נכנסו לשטיפה ולשאיבה. להוריד את כל החול מהרכב והרגליים. אמרתי לעצמי, הבחור מנוסה.

אח”כ המשכנו במעקב, הם והצוות, גם כשהוריד את הצעירה בסמוך לביתה לא היה ביניהם מגע. הם היו זהירים, אבל לא כל כך, כי תמיד, כמו שאני אומר תמיד, מי שעושה בסוף נתפס! לא משנה כמה יזהר…
רחלי קיבלה עדכונים בזמן אמת לכל אורך הפעילות. ביקשתי ממנה שלא תהיה פזיזה ותתנהג כרגיל עד שתיפגש עם עו”ד שהמלצתי לה…