12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: רגשות - מהן
מאת: דר` יגאל גליקסמן    שמור מאמר למועדפים

רגשות - עבד טוב ואדון רע

כעיקרון אנחנו, בני האדם, רוצים שיהיה לנו טוב. כל מה שאנחנו עושים או לא עושים מהרגע שבו אנו קמים בבוקר, אמור לענות לנו על הצורך הזה. אנו מחליטים להתקלח, ללכת לשירותים לאכול דברים מסוימים, לצאת מהבית - כשהכל מכוון למטרה עליונה אחת: שיהיה לנו טוב. באותו האופן, אנחנו יכולים לבחור לעצמנו את המחשבות שלנו.

כן, מחשבות נמצאות תחת שליטה. אנחנו הוגים אותן, ולכן היכולת לבחור בהן - נמצאת אצלנו. אם רק נרצה בכך, נוכל לבחור במחשבות חיוביות ורציונליות. מחשבות שליליות יכולות אומנם להיות אף הן רציונליות, אבל בדרך-כלל אינן כאלה.

חשוב שנבין אפוא כי בידי כל אחד מאתנו העוצמה והיכולת לבחור מתוך מאגר המחשבות את המחשבה הגורמת לנו להרגיש טוב יותר. אנחנו לא חייבים להינעל על מחשבות בעלות תוכן שלילי.
מחשבות מסוג זה מכניסות אותנו למעין מעגל קסמים: אם חשבנו דבר- מה רע (למשל, הנערה החושבת שהחבר שלה עומד לעזוב אותה), אנו עלולים לפעול מבלי- דעת כדי לממש את המחשבה (למשל, באמצעות אמירות כמו, "אתה לא אוהב אותי יותר"). זאת, משום שחשוב לנו להיות צודקים, לא כן?

אם הרחקנו לכת ושיתפנו אדם אחר בחששותינו, הרי שהסיכוי שהנבואה תגשים את עצמה והנבואה השלילית אכן תתרחש - גדל פי שניים, ואם נאמר את הנבואה השלילית לקבוצה של אנשים, הגדלנו פי כמה במו-ידינו את הסיכוי להתממשותה (הנערה תפעל בדרכים נוספות להרחיק מעליה את החבר. אחרי הכול, היא אינה רוצה להיראות בחברה כמו אידיוטית.)

ההחלטה להילחץ, להתרגז, לדאוג או להיעלב בידינו - ובידינו בלבד. איש אינו יכול להחליט במקומנו כיצד נרגיש. לכן רק אנחנו יכולים לקבל החלטות עם תוכן שונה!!!
ממש כשם שאנו שולטים במחשבותינו, אנחנו שולטים ברגשותינו. רגש איננו דבר שאפשר לראות או למשש, רגש הוא למעשה זוג של מחשבה. ולכן - אם אנחנו שולטים במחשבות שלנו, וחושבים את הרגשות שלנו - אנחנו יכולים לשלוט ברגשות שלנו!

יש אנשים שלא יניחו לעצמם לפרוץ בצחוק בריא או לצחוק בכלל. באותה המידה יש כאלה שלא יניחו לעצמם לבכות כאוות נפשם. הם פוחדים ממתן ביטוי חיצוני לרגשותיהם. אני זוכר כיצד בצבא, כשהייתי הולך ללוויה של חבר שנהרג, לא הזלתי דמעה, כי הנורמה החברתית שהייתה מקובלת באותם ימים, קבעה "גבר אינו בוכה". התאפקתי.
כיום אני קורא להתאפקות הזאת "עצירות רגשית". עלינו לזכור כי כל מצב שבו אין אנו מניחים לרגש לצאת החוצה, יוצר מעין מערך של סיר לחץ פנימי. סיר לחץ כזה תמיד יפגע בנו, אם כי קשה מאוד לנבא מראש באיזה תחום. מדוע? משום שמצטברים רגשות, ואין להם לאן לצאת. לכן, אם אנו חשים רגש כלשהו, מוטב שנבטא אותו מיד.

הדרך שבה נגיב יכולה להיות מעודנת: אדם כועס אינו חייב לשבור חפצים כדי לפרוק את הכעס, למשל. אם אין זה כעס אגור מקודם וחשבונות לא גמורים שהוא מנהל, אלא מדובר בתגובה מיידית לדבר- מה שהתרחש כרגע, הרי שהכעס הוא לדעתי דבר חיובי. יש בו אותנטיות מסוימת: הגבנו למשהו שקרה עכשיו - והמשכנו הלאה. באותה המידה, אם אנו הולכים ללוויה של אדם שהכרנו, וחשים הצפה רגשית לשמע דברי הספד כלשהם או למראה החבר המובל לקבר, ופתאום אנו רוצים להזיל דמעה - מוטב שנפרגן לעצמנו ונבכה ללא מעצור.

"העצירות הרגשית" מביאה בעקבותיה צרות בלבד. היא מוצאת את ביטויה בכל התחומים - מהמישור שבין אדם לחברו ועד התחום המיני. כשאדם אינו מניח עצמו לבטא את הרגשות שעולים בו וקיימים בצורה מאוד טבעית ברגעים אינטימיים, הוא מפסיד הרבה.
לכן, אני אומר: נשתדל להימנע מעצירות רגשית: בא לנו לצעוק - נצעק, בא לנו לבכות - נבכה.

בתוך הספר: "ביופידבק הכוח בידך"