12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: בדידות - מהי תחושת הבדידות ודרכי התמודדות
מאת: דר` יגאל גליקסמן    שמור מאמר למועדפים

בדידות

האדם הוא יצור חברתי, ולא טוב היות האדם לבדו.
כולנו זקוקים לסביבה האנושית, מתוך סיבות הישרדותיות, חברתיות ואישיות. ישנם כאלה הבוחרים בבדידות כאורח חיים – למשל, נזירים ונזירות, נוודים, וכדומה. ואולם, בדרך כלל חברה היא תנאי קיומי. החברה היא תנאי לחיים בעלי משמעות. היא מהווה מעין מראה שמשקפת אותנו, את כישורינו, את מראנו, את התנהגויותינו וכדומה.

ידוע כי ניתוק מחברה – כזה הנגזר, למשל, על אסירים בצינוק או בעבר על אנשים שגורשו והוגלו ממקום מושבם – נעשה על מנת להעניש אותם. כלומר, בידוד נתפש כעונש. עם זאת, ידוע גם על אנשים רבים מאוד שהיו במצב של בידוד (צינוק) במשך תקופה משמעותית ובהחלט לא חשו עצמם לבדם. לעומתם, מוכרים מצבים שבהם אנשים מוקפים אנשים אחרים, ואפילו כאלה שאוהבים אותם ואהובים על ידם, ובלבם פנימה מרגישים עצמם בודדים.

מה גורם להבדל בתפיסה הזו של האנשים?
תחושת הבדידות מושפעת בין השאר ממצבים נפשיים שונים.
האדם המדוכא, למשל, נוטה להסתגר ולנתק עצמו מהעולם, אדם עם הערכה עצמית נמוכה מעדיף לא להתעמת מול שאר העולם, שכן אינו מאמין שיצליח, האדם חסר המוטיבציה יבחר בדרך שאין בה מאמץ – שהרי התמודדות עם מצבים חברתיים דורשת מאמץ כלשהו.

ברגע שבו הצלחנו להבחין בין האדם שהבדידות נכפתה עליו לבין זה החש עצמו בודד, עשינו צעד חשוב ביותר. הבנו כי – בדידות היא בחירה.
בהיותה של הבדידות בחירה שלנו, אנחנו יכולים לשנותה, כשם שביכולתנו לשנות מחשבות שליליות לחיוביות.

בבדידות יש "רווח": אין צורך להתאמץ ולהתחייב כמו בעת מגע עם האחרים. לעומת זאת, המתבודד מוצא עצמו מנותק מהזולת, מנוטרל מהמציאות האנושית, ולעתים גם עם סימפטומים הדומים למצב של דיכאון.

אינטר-נתק
ככל שהטכנולוגיה משתפרת, זמן האיכות שאנו מבלים עם הזולת - עם המשפחה - מתקצר. לדעתי, המחשב והטלוויזיה גרמו לניכור ולהתרחקות.
לפני שלושים שנה בני המשפחה עדיין נפגשו אחד עם השני לאורך שעות היממה. היום נמצא מצב כזה בעיקר במשפחות המסורתיות, אך לא בחילוניות. לאחרונות חסרה אווירת ה"ביחד" של יום שישי, של השבת ושל החג.

השיפור בטכנולוגיה מגדיל את הנתק האישי. אנחנו יושבים מול הטלוויזיה בשתיקה - או משחקים לבדנו מול המחשב. גם התקשרות בעזרת האינטרנט אינה הופכת אותנו לחברותיים יותר. אנחנו ממשיכים להיות לבדנו, גם כשאנו מתכתבים עם העולם כולו.

שרון, דיילת ותיקה, פנתה לטיפול בגלל תחושות הבדידות שלה. בחירתה במקצוע הדיילות נעשתה משום שחשבה שהטיסות למקומות שונים, לוח הזמנים המגוון והאווירה של צוות אוויר יסייעו לה בהתמודדות הממושכת שלה עם תחושת הבדידות, תחושה שליוותה אותה עוד בהיותה נערה מתבגרת.

יש לציין שמדובר באישה מאוד מושכת למראה, שידעה בעבר מחזרים רבים אך לא יצרה קשר משמעותי ארוך טווח עם איש. היא הייתה בצמרת, אבל הרגישה כזאב בודד. מובן שלבדידות התלוותה גם תחושת הדיכאון ועמה ניסתה שרון להתמודד באמצעות פנייה למשקה חריף, ופה ושם לסמים קלים.

לאחר שנוכחה לדעת שהשימוש באלכוהול או במריחואנה לא פתר את הבעיה, הגיעה אלי לטיפול.

בטיפול הושם דגש על היכולת של שרון לשלוט בצורה רצונית על מחשבותיה, על רגשותיה ועל הפעילות הפסיכו-פיזיולוגית שלה. הטיפול התבסס על לימוד טכניקות קוגניטיביות התנהגותיות שקיבלו חיזוק ויושמו בצורה מאוד מובנית בחיי היום-יום שלה.

היא למדה לשלוט על החשיבה באמצעות אמירות שחיזקו את הדימוי העצמי שלה ובניית סדר יום לפי מה שהיא "רוצה" לעשות, ולא לפי מה שהיא "חייבת" לעשות. המשימות שקיבלה שילבו בתוכן את הטכניקות שלמדה (למשל, לתת לכל קשר אנושי הנעשה ביוזמתה שלה אופי אמפטי). ואכן, תוך זמן קצר שב החיוך ועלה על פניה.