12384 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: שלבקת - הרפס סימפלקס - HSV
מאת: ד"ר שרגא וקסלר    שמור מאמר למועדפים

מחלה נגיפית נפוצה ביותר המתבטאת לרוב בשלפוחיות על העור או על ריריות. נגיפי ההרפס (שלבקת) הגורמים למחלה זאת נמנים על שני זנים: HSV1 ו- HSV2.
הסוג הראשון - HSV1 גורם בכ- 80% מהמקרים לנגעים ברירית הפה ובכ- 20% מהמקרים לנגעים באברי מין.
הסוג השני - HSV2 גורם לנגעים באברי המין בכ- 80% מהמקרים ובכ- 20% מהמקרים לנגעים ברירית הפה.
אתרי פגיעה נוספים (נדירים הרבה יותר) של נגיפי ההרפס נמצאים בלוע, קרנית העין והמוח. בנוסף עלולים נגיפי ההרפס לפגוע בילודים אולם זאת רק אם קיים זיהום פעיל בתעלת הלידה בזמן מעבר הילוד בה (דבר שעלול להוביל לניתוח קיסרי). זיהומי נגיף ההרפס הם בדרך כלל קלים, אולם יכולים להוות בעיה רפואית קשה בקבוצות חולים מסוימות שמערכת החיסון שלהם ירודה. לעיתים ההתקף הראשון סוער במיוחד ועלול להביא לחום, הרגשה כללית רעה, בחילות, הקאות, נגעים מקומיים נרחבים והחלמה איטית במיוחד.

הדבקה ושכיחות
HSV1 מועבר בדרך כלל בטיפות מיקרוסקופיות של רוק או עיטוש ו- HSV2 מועבר בדרך כלל על ידי מגע באיברי המין שבהם הזיהום פעיל. ראוי לציין כי ההידבקות בשני סוגי הנגיף נובעת בדרך כלל ממגע ישיר בשלפוחיות המלאות נוזל צלול (שבו קיימת כמות נגיפים גדולה), אך יש לדעת כי אפשר להידבק בנגיפים גם כשאין זיהום פעיל. נוגדנים ל- HSV1 קיימים בכ- 90% מהאוכלוסייה הכללית. ל- HSV2 נמצאים נוגדנים בכ- 25% מהאוכלוסייה הכללית. כלומר, גם מי שמעולם לא חוו התקף בנגיף ההרפס אך נחשפו לו בעבר, עשויים ללקות בהתקף כזה בעתיד.

HSV1 שכיח ביַלדות, אם כי יכול להתפרץ גם בגילאים מבוגרים יותר.
HSV2 שכיח ביותר בגיל 18-25 שנה.

תחלואה ותמותה
בדרך כלל התקף של נגיף ההרפס מתבטא במהלך שפיר ומהיר יחסית מהיר (3 עד 7 ימים) של שלפוחיות המכילות נוזל צלול על רקע עור אדמדם, לעיתים בליווי צריבה מקומית. שכיחות הזיהום בקרנית העין הינה גבוהה יחסית, בעוד שכיחות הופעת הזיהומים המוחיים הינה נדירה מאד, אולם אז החשש למוות הוא 60%-80%.

מהלך קליני
בדרך כלל קיימים סימנים "מקדימים" המוכרים לאלה שסובלים מהתקפים חוזרים: "עקצוץ" או רגישות יתר באזור המוכר להם כאזור שבו ההרפס חוזר (לנגיפי ההרפס נטייה לחזור ולהופיע באותו מקום כדוגמת השפתיים לאחר מחלת חום). בהמשך מופיעה קבוצת שלפוחיות בעלת נוזל צלול המלווה לעיתים בחום, כאב מקומי וגרד. בהתאם למיקום הנגע, עשויה להתפתח אי נוחות (תכיפות וצריבה במתן שתן שהנגע ממוקם באזור השופכה, כאבי גרון שהלוע נגוע, וכו`). הנגיף "מתיישב" במערכת העצבים ומשם הוא פורץ לכוון העור. לא ברור מהם הגורמים לכך אולם ידוע כי לחץ נפשי, חשיפה לשמש, מחלת חום, רוח עזה, קור קיצוני וגורמים רבים נוספים עשויים לגרום להתפרצות. תדירות ההתפרצות אינה קבועה אך בתדירות מסוימת נהוג להציע טיפול מונע. הנגעים מתייבשים בדרך כלל בתוך 3 עד 7 ימים, והופכים לגלד הנופל מבלי להשאיר סימן. רצוי מאוד לא לגעת בנגעים השלפוחתיים (מחשש להדבקה) וכדאי להשתמש בכלי אוכל ומגבות נפרדים בתקופה זו ולהימנע מגישה ישירה לילדים.

אבחנה
אבחנת התקף של נגיף ההרפס היא פשוטה בדרך כלל ונעשית באופן קליני. ניתן לבצע גם בדיקות מעבדתיות (תרבית, בדיקה מיקרוסקופית). במצבים של זיהום תוך מוחי נזדקק לביצוע ניקור מותני ולעיתים אף בדיקות הדמיה (CT/MRI). במצבים של פגיעה בקרנית העין נדרשת בדיקת רופא עיניים באמצעות מנורת סדק (חשוב ביותר לבצע בדיקה זו בעת חשד כי הנזק הנגרם לקרנית עלול להביא לצורך בהשתלת קרנית להשבת הראיה).

טיפול
קיימות מספר תרופות אנטי –נגיפיות שמתבססות על פגיעה ביצור ה-DNA של הנגיף, ולהפסקת שיכפולו. בקבוצת תרופות זו מוכרות: זוביראקס (ZOVIRAX), ואלטרקס (VALACYCLOVIR), פאמויר (FAMCICLOVIR). להשגת תוצאות טיפוליות טובות רצוי להתחיל בטיפול בתוך 48 השעות הראשונות להתקף. כאשר ההתקף כבר התפרץ, אפשר לטפל בו ללא תרופות באמצעות תערובת שמנים כלהלן: מערבבים 2 טיפות שמן מליסה עם כפית שמן שקדים או שומשום ומורחים על הנגע מספר פעמים ביום. או תערובת של טיפת שמן אתרי "ברגמוט" עם טיפה של שמן עץ התה עם טיפת שמן אקליפטוס.

מניעה ומעקב
המניעה היא הטיפול היעיל והטוב ביותר. רצוי להימנע ממגע עם שלפוחיות פעילות באופן ישיר (מגע יד, נשיקה, מגע מיני) או עקיף (כוס, מגבת). רצוי שלא לקיים יחסי מין בעת זיהום פעיל, להימנע מגורמים המשרים הופעת הרפס כגון (רוחות, קור, חשיפה לשמש). כן רצוי להתחיל בטיפול מיד עם הופעת הסימנים הראשונים. על נשים הסובלות מהתקפי הרפס באברי המין לדווח על כך לרופא המטפל/המיילד כחלק מההכנות ללידה.

בברכה, ד"ר שרגא וקסלר