|
|
 |
נושא המאמר: כיצד מספרים סיפור
מאת: דוד פיירמן שמור מאמר למועדפיםסיפורו של סיפור
הדבר ארע לפני שנים מספר. נוהג הייתי לצאת ברכבי, בשעות הערב למסירת שעור במקומות שונים ברחבי הארץ. בתקופה מסוימת התחלתי להרגיש שהנהיגה איננה כשורה. אינני רואה שוב את הדרך בבירור כתמול שלשום, ובנוסף אני מסתנוור מפנסי הרכבים הבאים ממול והנהיגה הפכה כבדה עלי. הגיעו הדברים לידי כך, שפעם אחת כמעט והחמצתי סיבוב בדרך, משום שנדמה היה לי כי הכביש ממשיך ישר. הבחנתי בטעות ברגע האחרון, רגע לפני שירדתי לשולי הכביש.
בצר לי פניתי לאופטיקאי-אופטומטריסט העורך בדיקות ראיה. "אנא ממך ערוך לי בדיקת ראיה, שמא מספר המשקפיים שאני מרכיב, אינו תואם את המספר לו אני נזקק" האופטיקאי נ"י ערך את בדיקותיו בנחת, החליף עדשות מגדולות לקטנות, מדקות לעבות, ממספר גבוה לנמוך וחוזר חלילה. הוא הרחיק את האותיות וקירבם, כיסה חלק מהם ושאלני, כדרך שעושה המלמד בתלמוד התורה בכיתת הגן, וכן כדרך שעושים סופרי הסת"ם "שְׁאֵלַת תִּנֹּק" באות שנתעורר בה ספק הילכתי.
כנראה שעברתי את המבחן בהצלחה, ועמדתי ב"שאלות התינוק" בהצטיינות, משום שבסיומה של הבדיקה, פנה אלי בפנים צהובות ופסק את פסוקו: "הראיה שלך בסדר גמור, והמספר של המשקפיים שלך תואם בדיוק את המספר לו אתה נזקק..." "רגע" עצרתי בעד פֶּרֶץ השמחה שלו, "אבל למה אני לא רואה את הדרך, מדוע אני מסתנוור?!"
"אינני יודע" השיב האופטיקאי המומחה, "אני יכול להכין עבורך זוג משקפיים נוסף בעל אותו מספר, אך זה לא ישנה את המצב, ואף אין בכך כל צורך, המשקפיים שאתה מרכיב הן המספר הנכון!"
יצאתי משם ברגשות מעורבים; ב"ה שמח אני שהראיה שלי לא התדרדרה, אך הבעיה נותרה בְּעֵינָה, מדוע אינני רואה את הדרך שלפני?!
"פנסים חזקים"
נזדמן לי לשוחח על העניין עם בעל המוסך אשר אצלו תדיר הייתי מטפל ברכב. "בא וראה" אמר המכונאי, נטל מטלית וניגב בעדינות וביסודיות את פנסי הרכב המאובקים, אחר החליף מטלית וחזר על הפעולה שנית. "עתה סע עם הרכב ותדווח לי אם אתה חש שינוי"
בהזדמנות הקרובה נסעתי עם הרכב והנה הפלא ופלא, אין סנוור, הדרך מוארת לפני, הכול כשורה "לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה..."
למחרת מיהרתי כמובן לספר את 'המופת' לבעל המוסך.
"שמע, זה הולך כך..." ענה ואמר "הכלל הוא שאם הפנסים שלך נקיים, אז הדרך מאירה לפניך ואינך מסתנוור מהמכוניות המגיעות ממול, אך אם הפנסים שלך אינם נקיים דיים אז כל רכב יסנוור אותך ותתקשה להבחין בתוואי הדרך שלפניך..."
מששמעתי את הדברים, עלה בלבי, כי זהו אכן מוסר השכל אף לעבודת ה' "מכל מלמדי השכלתי..."[תהילים קי"ט] אמר דוד המלך, וכלל מונח בידינו כי כל הבריאה מלאה מכבודו "והארץ הֵאִירָה מכבודו"[יחזקאל מ"ג] "אבן מקיר תזעק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה" [חבקוק ב' י"א]ומכל דבר יש ללמוד דרך לעבודת ה'. רמז גדול רמז לי המכונאי הלזה "כשהפנסים שלך נקיים והאור שלך - האור הפנימי שלך חזק אז לא תסתנוור משום דבר. אך כשהפנסים שלך אינם נקיים כדבעי, אז תסתנוור ותתבלבל מכל רכב המגיח ממול "ושם דרך אראנו בישע א-לקים" [תהילים נ' כ"ג] אם אכן שַׂמְתָּ לעצמך את הדרך, התווית לך את הכיוון "הפנסים שלך חזקים נקיים וברורים" והכיוון מוגדר; אז סוף כל סוף תגיע ליעדך "אראנו בישע א-לקים" ייקח זמן מועט או רב, אך לבסוף תגיע ותראה את ישועתך.
חירות
בסיפור זה של פנסי הרכב, נפתרה ותורצה לי קושייה גדולה שניקרה בי: במשנה באבות [פרק ו משנה ב'] "ואומר 'והלוחות מעשה א-לקים המה והמכתב מכתב א-לקים הוא חרות על הלוחות אל תקרי חָרוּת אלא חֵרוּת' שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" כלומר על ידי לימוד התורה זוכה האדם להפוך לבן חורין. והשאלה העולה היא הלא "חרות" ו"חירות" משמעותם שונה והם עניינים נפרדים לחלוטין; 'חֵרוּת' משמעותה חופש ושחרור משעבוד, ו'חָרוּת' זהו כתב חקוק, מדוע חכמינו ז"ל דורשים "אל תקרי חרות אלא חירות" האם רק מפני שהאותיות זהות, או שמא ישנו טעם עמוק יותר?!
ובכן, כלל מונח בידינו כי בכל מקום שחז"ל דורשים "אל תקרי כך... אלא... כך" בתוך המילים הנדרשות לקרות אותן באופן שונה, בתוכן ובחובן טמונה ומוצפנת המשמעות הנדרשת. ואם כן גם כאן הדברים כן "אל תקרי חרות אלא חירות" ככל שהדברים-דברי התורה, חקוקים בעומק יותר אצל האדם ועל ליבו "כותבם על לוח ליבך"[משלי ז'] ולא רק בכתיבה, בה אותיות הכתב מתחברות אל הנייר או הקלף וחודרות אך מעט לתוכם, אלא בחריטה וכשם שבלוחות, הכתב עבר מעבר אל עבר והכתיבה הייתה לא בחומר כתיבה נפרד, אלא בגופן ובעצמותן ובמהותן של הלוחות. כשדברי התורה כתובים אצל האדם באופן שכזה, אזי הוא הופך לבן חורין "אם הפנסים שלך חזקים והאור שלך חזק, אז לא תסתנוור משום דבר..." אלא תהיה בן חורין. אם כן במילה 'חרות' מרומז התנאי והאופן להפוך לבן חורין. נמצא כי בסיפור הזה שארע עמדי, תורצה לי קושיה זו.
"למען תספר"
ומכאן נתקדם מעט הלאה. לאחר כל הניסים הגדולים שעשה הקב"ה במצרים לעינינו "המסות הגדולות אשר ראו עיניך"[דברים ז'] האותות והמופתים, עשרת המכות, וקריעת ים סוף; אומר הקב"ה היודע אתה מדוע עשיתי דברים אלו "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים, ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ד'''[שמות י'] סַפֵּר את הדברים לבנך,הַטְעֵם אותם באוזניו, ולא לבנך בלבד, אלא אף לנכדך בן בנך. אמור להם את
הדברים באופן כזה שיאירו בהם בעצמותם 'תספר' לשון הארה 'ספיר ונהיר'[רמ"ק פרדס רימונים] "ויסדתיך בספירים"[ישעיה נ"ד] ["ראשונים נקראו סופרים לשון ספיר, שהוא עניין אור והארה"- בניהו בן יהוידע
קידושין ל'] ["וספרתם לכם ממחרת השבת מלשון ספיר המאיר דהיינו שתאיר קדושתכם ותשפיעו אור ושפע למעלה"-נועם אלימלך,אמור] וכשהדברים יהיו חקוקים ומאירים בהם כספירים, אזי לא יסתנוורו מפיתויים שונים ומשונים ולא יסטו מהדרך הנכונה "למען תספר"
ועתה מקומו של הפרוש הנוסף "למען תספר": סיפור לשון סְפָר וגבול "עיר הסמוכה לספר" ["יש שפירשו מלשון ספר כמו עיר הסמוכה לספר והוא לשון תחום וגבול" -בפרדס לרמ"ק שער ח'] ["ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו על עסקי נפשות אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת" עירובין מ"ה] כאשר הדברים יהיו ברורים ונהירים להם עצמם, אז יוכלו להציב גבולות לעצמם,לִשְׁלֹט בעצמם. עיקר מעלת וחשיבות האדם, איננה גודל ועומק חכמתו, אלא האופן בו הוא מתנהג, שולט בעצמו ובמידותיו ומציב לעצמו גבולות. האדם הנכבד, שאיננו שולט בדיבורו, בהתנהגותו וביצריו, הלא נִקְלֶה יחשב.
[הערה-אם אמנם פתחנו בסיפור על הרכב, צא ולמד ממנו; בכל שנה נדרש בעל רכב להביא את רכבו למבחן שנתי, לחדש את רישוי הרכב, על מנת שיהיה תקין ובטיחותי לתנועה בדרכים. כאשר בודקים את הרכב במבחן השנתי, אין בודקים האם המנוע חזק? ובכמה שניות הוא מאיץ מ-0 ל-100 קמ"ש. אלא, האם הבלמים תקינים הם?! האם ההגה המכוון והשולט בנהיגה, אכן תקין הוא. האם המנורות והפנסים מאירים את הדרך כהלכה?! רכב יוקרתי מפואר ומהיר, אך מערכת הבלמים וההיגוי אינה תקינה, מסוכן הוא! ואין לאפשר לו לנוע בדרכים]
בסגנון זה, עלינו לחנך את ילדינו; ל"ספר להם" ולהאיר בהם' על מנת' שעל ידי כן הדברים יהיו חרותים אצלם' ועל ידי כך יוכלו לשלוט בעצמם ולהיות בני חורין אמיתיים מההשפעות המסנוורות "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" וילכו לבטח דרכם ולא יסטו ימין ושמאל.
סערה בלב ים
כאן ברצוני להוסיף סיפור נאה הממחיש את דברינו:
מעשה זה התרחש לפני חמש מאות שנה. ספינה הפליגה לדרכה בים, עמוסת נוסעים. לפתע הפך הים סוער והספינה החלה מיטלטלת בחזקה בים, בין הגלים "יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג"[תהילים ק"ז] "ויהי סער גדול בים והאנייה חישבה להישבר"[יונה א'] לבסוף, נאלץ רב החובל להסיט את האונייה ממסלולה ולעגון עגינת חירום בנמל הקרוב. הנוסעים נקראו לאסיפה, בה הורו להם, כי עתה ירדו מן האנייה, ילכו באשר ילכו לאשר יחפצו למשך שבוע ימים, בתוך זמן זה ישקוט הים מזעפו, המלחים יוכלו לבצע את התיקונים הנדרשים בספינה ולציידה במזון ובמצרכים הכרחיים להמשך המסע. הנוסעים, שהיו מותשים מן המסע המפרך,שָׂשָׂוּ על האפשרות לרדת מן האונייה, להשתחרר מטלטוליה, ולנוח מעט מן התלאות אשר פקדו אותם.
אמרנו 'הנוסעים ששו' ליתר דיוק 'כמעט' כל הנוסעים, להוציא אחד שכלל וכלל לא שש על המצב החדש. בוודאי אתם רוצים לדעת מדוע?! הסיבה לכך הייתה עובדת היותו יהודי, והעת בה עגנו בנמל הייתה ערב פסח. אמור היה להגיע ליעדו עוד קודם הפסח, שם המתינו לו מארחיו עם צרכי הסדר: מצה ומרור, חרוסת וזרוע וארבע כוסות של יין. אך עתה מה יעשה? היכן ישהה בחג הפסח? מניין מצה? ומהיכן ארבע כוסות של יין? אמנם, בכל מקום מצויים יהודים טובים, שישמחו לארחו ולקיים בו "כל דיכפין ייתי וייכול" אך, המקום אליו הגיעו היה אדמת ספרד, והתקופה תקופת שלטון האינקוויזיציה האימתנית. אכן, גם כאן ללא ספק ישנם יהודים אנוסים המקיימים את מצוות התורה בסתר, ועורכים סדר "בסתר המדרגה" בחשאי ובהיחבא, אך, כיצד זה ימצאם? ובנוסף, חייו שלו עצמו נתונים בסכנה. אם יתגלה חלילה למאן דהו עובדת היותו יהודי, יבולע לו, והוא עלול להילכד חלילה בציפורני האינקוויזיציה.
יש עצה!
יהודים הם 'מאמינים בני מאמינים' ואינם מאבדים את עשתונותיהם ואת אמונתם. אף היהודי דנן תפס אומנות אבותיו, ועמד בתפילה. אך חלפו רגעים מספר, והנה רעיון מבזיק במוחו: הוא ילך אל השוק המקומי, ושם יעקוב ויראה אי מי מהקונים בשוק, הקונה את הירקות הנחוצים לליל הסדר, יֵדַע אל נכון כי אכן זהו יהודי אנוס.
אמר ועשה; שאל עוברים ושבים היכן מצוי השוק המקומי, ומשהסבירו לו את הדרך כיצד להגיע, צעד לשם בזריזות. משהגיע, פקח את עיניו ועקב אחרי העוברים ושבים הבאים לקנות. והנה הופיעה כרכרה מהודרת, ומתוכה פסע מעדנות משרת לבוש פאר והדר, וניגש לקנות... בדיוק את הדברים הנחוצים לעריכת הסדר: מרור וכרפס, תמרים, אגוזים ותפוחים עבור החרוסת. "כנראה אדם זה יהודי הינו" הרהר בליבו. ניגש לאחד המקומיים ושאל לזהותו של המשרת "הוא משרתו של מושל העיר" נענה "והיכן הוא מתגורר?" "ברובע העשירים בשכונת חווילות היוקרה של בני המעמד העליון" מיהר היהודי ושם פעמיו אל מקום מגוריו של מושל העיר. משהגיע לשם, מתנשם ומתנשף, שהרי "הזמן קצר והמלאכה מרובה" ויש להתכונן לסדר "ומי שלא טרח ...מה יאכל..."[ע"ז ג'] פנה אל דלת הכניסה המעוטרת ומגולפת, והקיש עליה.
הדלת נפתחה על ידי משרת זעוף פנים "מה רצונך?!" שאל "אני רוצה לדבר עם המושל!" "זה לא הולך ככה..." הסביר המשרת לאורח הבלתי קרוא שאיננו יודע את הַנְּהָלִים הבסיסיים "תחילה יש להזמין ראיון במשרד בשעות קבלת הקהל, לאחר מכן, אם וכאשר בקשתך אכן תתקבל, תוזמן לראיון, זה לוקח משהו כמו חמשה שבועות... [וגם אז המושל עסוק בעשרה דברים אחרים ושומע את האדם אך בחצי או ברבע אוזן בלבד] אין באים סתם כך ונכנסים!" [האם ניסיתם אי פעם להגיע לביתו של בעל משרה רמה ללא תיאום מראש? גם היום קיימים נהלים כיצד קובעים פגישה...] "שמע" לא איבד מיודענו את עשתונותיו "אני זקוק לדבר איתו רק עשרים שניות בלבד, זו שאלה של חיים ומות!" "אמור בבקשה לאדונך שבפתח ישנו אדם הרוצה לשוחח עמו במשך עשרים שניות בלבד וזו שאלה של חיים ומוות, לאזנו בלבד!" "המתן רגע" אמר המשרת וסגר את הדלת. לאחר מספר דקות נפתחה הדלת והמושל ניצב בפתח לבוש בחלוק בית. כנראה, לא עמדה בו סקרנותו אשר היא אחד הטבעים המופלאים שהטביע הבורא ביצוריו, והיה סקרן לדעת "מה זה ועל מה זה" עשרים שניות של חיים ומוות. "מה בפיך?" שאל בקוצר רוח "מארץ אחרת אני" אמר היהודי "ספינתי נטרפה בים, ערב פסח היום, ויהודי אנכי. ראיתי את משרתך קונה את סימני הסדר. אנא! אל תשאיר אותי בחוץ! אוספני אל הבית! 'וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם'..."[ישעיה נ"ח] תלה המושל את מבטו אל האופק הרחוק, התהרהר רגע ושתיים ואז אמר "טוב, בא היכנס, צעד פנימה" והוביל אותו אל חדרון קטן "כאן תמתין עד שיקראו לך" אמר ולא יסף.
עוגת גבינה
המתין האורח בחדרו עד שמשרת נקש על הדלת והזמין אותו ללכת בעקבותיו. הם ירדו בפרוזדור צר אל מעין מנהרה נסתרת, החצובה בסלע, מתחת לתשתית הבניין. עברו מעברים תת קרקעיים שונים ומוזרים, עד שהגיעו לבסוף אל מרתף קטן וחשוך. לאחר זמן מה, התרגלו עיניו מעט לאפלולית ואז הבחין שמצויים כאן שולחנות וספסלים, ארון קודש ובימה, בית כנסת של ממש! מדי פעם הגיחה מתוך דלת נסתרת דמות נוספת. הנה התקבץ לו כדי מניין, הודלקו נרות קטנים, ופתחו בתפילה. הלא יאומן מתרחש לנגד עיניו: מתחת לאדמה נערכת תפילת מנחה ולאחריה ערבית של חג. אחר נפרסו מפות על השולחנות, ונערך שולחן הסדר על כל פרטיו ודקדוקיו; מצות, יין, וקערה על כל אשר בה. בעל הבית פתח בעריכת הסדר בקידוש בנעימה חרישית, וכולם מחרים מחזיקים אחריו. לאחר מכן, כל סדר ההגדה. הנה הגיעו ל"מוציא מצה" ולאחר מכן ערכו "שולחן עורך" 'בשר ודגים וכל מטעמים' האורח חש התרוממות רוח, ניסים גלויים מתחוללים איתו! לא זו בלבד שאיננו נאלץ ללון בחוץ, כחתול אשפתות, ולרעוב בימי החג, אלא אף זו, הוא מקבל אירוח מכובד, ומי פילל מניין ובית כנסת "סידור פסח כהלכתו" וכל מעדני עולם סדורים לפניו. לבו נמלא על גדותיו בהודאה לקב"ה.
עתה הסעודה עומדת להגיע לסיומה, הכול החלו מתלחשים ביניהם "משהו מיוחד עומד להגיע!" והנה מגיע קינוח הסעודה "מה ההתרגשות?" שואל הוא את היושב לצידו "זאת עוגת הגבינה המיוחדת, שמכינה בעלת הבית רעיית המושל, במיוחד לסעודת הסדר. עוד מעט תטעם ותבין" "גבינה???!!!" נרתע האיש "גבינה?! הרי אכלנו עתה בשר עוף!" "נו באמת" גוער בו השכן שלצידו "אל תעשה כאן בעיות ואל תגרום אי נעימות מיותרת לבעל הבית" בינתיים, מגיעה העוגה ולכל אחד מוגשת פרוסת עוגה על צלוחית חרסינה מעוטרת. כולם אוכלים בנחת, ורק הוא אינו נוגע בפרוסה שלפניו "אכול כבר!" דוחק בו מרפקו של היושב לצידו "אסור!" הוא לוחש "כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה" מצטט לו השכן "וזו גמרא מפורשת בפסחים[פסחים פ"ו], וחוץ מזה עוף בחלב זה רק מדרבנן, ואנחנו נתונים ב'שעת הסכנה' ועוד, התקנה כבר בוודאי בטלה מפני שלציבור קשה לעמוד בה אל תעשה פיל מיתוש..."
הנאספים, שהחלו חשים במתרחש, נעצו בו מבטים נזעמים "חוצפה שכזו!" לחש אחד "שיגיד תודה שבכלל אספו אותו לכאן" ענהו השני "זו הייתה טעות להכניס אותו הוא פוגע במארח הנכבד 'האחד בא לגור וישפוט שפוט...' זו סתם גאווה, הוא חייב להראות שהוא יותר צדיק מכולנו..." "חכה, חכה!" אמר השלישי "כשאשת בעל הבית תשמע שכך התייחסו למעשה ידיה להתפאר, בוודאי תורה לבעלה לאחוז את הברנש בשתי אוזניו, ולהשליכו החוצה ככלי אין חפץ בו, והוא כ'איש כשר העושה רצון אשתו' בוודאי ימהר לעשות כן, ומקרא מפורש הוא: 'כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה'..."
הם יושבים ואוכלים, והוא דמעותיו זולגות על לחייו "'מה זאת עשה א-לקים לי' להיכן נפלתי; אנשים המזלזלים כך באיסור בשר וחלב. אויה לי, היין בוודאי נסך והמצות בוודאי אינן כשרות, עדיף היה לי להישאר על החוף בחוסר כל, מלהגיע אל חבורת החטאים האלה בנפשותם" ליל הסדר הפך לליל יום כיפור. הוא מכה בלבו על חטא, "על חטא שחטאתי לפניך באכילת הדגים" "ועל חטא שחטאתי לפניך בשתיית יין נסך" "על חטא שחטאתי לפניך בנבילות וטריפות" "ועל חטא שחטאתי לפניך בחמץ בפסח"
מִשֶׁכִּילוּ המסובים את העוגה עד הפירור האחרון, שינה לפתע בעל הבית את טעמו, האיר אליו פניו, וחבקו בעוז "'אל תתיירא אגריפס אחינו אתה'[משנה סוטה ז'] דע לך, כי העוגה הזו אינה כלל וכלל עוגת גבינה. זו מין תערובת צמחית, הדומה במראיתה, בריחה ובטעמה, לעוגת גבינה, אך אינה כלל עוגת גבינה... הלא תבין, הגעת אלינו בפתאומיות, אלמוני הטוען כי הוא יהודי שנטרפה ספינתו בים. אכן סיפור נאה
התלבטנו קשות בדבר: האם לאספך הביתה, או אולי מרגל אתה, השלוח מאת האינקוויזיציה הארורה ותביא את הקץ על כולנו ושמא, שמא באמת סיפורך נכון ואתה יהודי הזקוק להכנסת אורחים. החלטנו להעמידך במבחן 'מבחן העוגה' להגיש עוגה זו כאילו היא חלבית ולראות כיצד תנהג, דע לך, לו היית טועם ממנה משהו, חי לא היית יוצא ממקום זה! אך אתה התעקשת, עמדת בלחץ החברתי, עמדת בכל הפיתויים, ולא עוד אלא שֶׁבַּכִיתָ מרה על שנקלעת אלינו, בזאת קנית את חייך... עתה נודע לנו בבירור שאין אתה מאנשי האינקוויזיציה. הם לא היו רואים סיבה מדוע להימנע מלאכול ממנה, הרי הם לא אמורים להיות 'מחמירים' עוד יותר מאיתנו..."
זהו בדיוק המסר בו עסוקים אנו "למען תספר!" כשהמסר והעקרונות מאירים בנו לעומק, באופן שאנחנו מסוגלים להציב גבול, לשלוט בעצמינו ולא להתפעל מהסובבים כי כשהפנסים שלך חזקים אין אתה מסתנוור 'ואל תקרי חרות אלא חירות' כשהדברים חרותים בנו, אנו הופכים לבני חורין אמיתיים.
עתה, ברצוני לבאר הלכה למעשה, בקצרה, כיצד מספרים סיפור:
הכנה
ראשית, עלינו לדעת כי סיפור טוב שיש בו מסר שישאיר רושם בלבו של הנער, יש להכין! כשם שאת מאכלי השבת אנו מכינים, ומקרא מלא דיבר הכתוב "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו" ולא יעלה על הדעת שנאמר לעצמינו "טוב נגיע אל שולחן השבת ונמצא כבר משהו במזווה ובמקפיא..." ובפרט כשעתידים להגיע אורחים דגולים, דוגמת הורי בן הזוג, 'החם והחמות' השווער והשוויגער שיחיו, הרי הסעודה מתוכננת מבעוד מועד בקפידה לפרטי פרטים, "תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו"[משלי כ"ה] "טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ"[משלי ט']אם כן, בדומה לכך, נרצה לספר דברי תורה עתירי מסר, שומה עלינו להכינם מבעוד מועד, להכין את הסיפור ואת המסר, כשם שמכינים "חֲבּוּרֶה" פלפול תורני הנאמר לפני תלמידים מקשיבים.
סיפור בתוך סיפור
כאשר מספרים את הסיפור, יש לספרו בנחת. למתוח את הסיפור, להוסיף בו מטעמים ולתבלו. למשל אם אתם מספרים על רבי עקיבא אייגר שכיהן ברבנות בעיר פוזנא, תשאלו "מי יודע איזה רב מפורסם נוסף היה גר בעיירה זו, ומי יודע מה ארע איתו בסיפור עם ה...(תנו רמז לסיפור מפורסם) ואז אתם נכנסים ל'סיפור בתוך סיפור' ניתן לשלב המון מסר נלווה תוך כדי כך וּלְ'הַזְרִים' את הסיפור לכיוון אותה נקודה שאתם רוצים לחזק ולעורר אצל הילדים ובני הבית הנוכחים. אפשר גם לשאול שאלות כגון "מה אתם הייתם עושים במקום פלוני שבסיפור?! כיצד הייתם אתם פותרים את הבעיה הזו?!" "האם לדעתכם נכון להתנהג כך?!" שאלות מַנְחוֹת אלו מעודדות חשיבה יצירתית וניתוח התנהגות.
לא להקריא
חשוב מאד לזכור לא להקריא מתוך הספר הדבר משעמם את השומעים ומנתק אותם מהריכוז, למרות שבדרך כלל זה נראה ל'בַּעַל הַקּוֹרֵא' יעיל ואף סמכותי יותר, בבחינת 'ונכתב בספר' אך המציאות מראה כי אין הדבר כן.
סיפורי צדיקים מהם?
בנוסף, כל סיפור שיש בו מסר תורני חינוכי הוא 'סיפור צדיקים' ולא רק אם מספרים על גדולי ישראל. גם אם מספרים על ילד שמחל על עלבונו, שהתעלה על עצמו, עבר על מידותיו, והתאפק מלהשיב ולפתח מריבה, לנקום או מלדבר לשון הרע, גם סיפורים אלו מעולמם של הילדים הם בכלל סיפורי צדיקים!
להתאים את המסר
עוד יש לשים לב להתאים את המסר אל הילד, שהסיפור יהיה לקרב ולא לרחק. לפעמים מספרים על דמות רוחנית, על צדיק שכמעט לא אכל ולא שתה, הסתפק במועט מן המועט, פיזר את כל כספו לצדקה ואף למד במשך כל היום במסירות נפש. אנחנו מרוצים מעצמינו 'הנה סיפרתי לילד סיפור צדיקים' אך באמת לפעמים הסיפור עלול לרחקו, כי הוא יאמר בליבו "הצדיק הזה באמת היה צדיק גדול, אבל אני כלל וכלל אינני כמוהו; אני אוהב לאכול וגם לישון' את הכסף שקבלתי לדמי חנוכה' אני שומר למשהו שאני מאד רוצה לקנות' וללמוד במשך שעות רצופות קשה לי. אני לעולם לא אהיה צדיק ובכלל כל העסק לא בשבילי..." אך, אם היינו מספרים את אותו סיפור ומתאימים את המסר לילד היינו גורמים לתוצאה חיובית: "הצדיק חילק את כל כספו לעניים וגם אתה כשאתה נותן מעשר מדמי החנוכה שלך אתה הולך בדרכו ויש לכך חשיבות מרובה בשמים! כשאתה מתאמץ להקשיב בשיעור על אף שכבר קשה לך ואתה מרגיש עייפות זה נקרא מְסִירוּת נֶפֶש לתורה!..." התאימו את המסר המתקבל שיהיה הלכה למעשה בגובה וברמה שלו ולא שיחשוב שבשמים היא ו"מי יעלה לנו השמימה" אלא "כי קרוב אליך הדבר מאד" אנא זכרו, הכיוון בסיפור צריך להיות לקרב אליו את הדברים ולא חלילה להעלות אותם גבוה מדאי ובעקיפין כתוצאה לרחקו מהם חלילה! ובספרי "שולחן השבת יחד עם הילדים" הארכתי מאד בפרק מיוחד, בהדרכה מעשית כיצד מספרים סיפור בשולחן השבת
הדבר ארע לפני שנים מספר. נוהג הייתי לצאת ברכבי, בשעות הערב למסירת שעור במקומות שונים ברחבי הארץ, אליהם הוזמנתי. בתקופה מסוימת התחלתי להרגיש שהנהיגה איננה כשורה. אינני רואה שוב את הדרך בבירור כתמול שלשום, ובנוסף אני פשוט מסתנוור מפנסי הרכבים הבאים ממול והנהיגה הפכה כבדה עלי. הגיעו הדברים לידי כך, שפעם אחת כמעט והחמצתי סיבוב בדרך, משום שנדמה היה לי כי הכביש ממשיך ישר. הבחנתי בטעות ברגע האחרון, רגע לפני שירדתי לשולי הכביש.
בצר לי פניתי לאופטיקאי-אופטומטריסט העורך בדיקות ראיה. "אנא ממך ערוך לי בדיקת ראיה, שמא מספר המשקפיים שאני מרכיב, אינו תואם את המספר לו אני נזקק" האופטיקאי נ"י ערך את בדיקותיו בנחת, החליף עדשות מגדולות לקטנות, מדקות לעבות, ממספר גבוה לנמוך וחוזר חלילה. הוא הרחיק את האותיות וקירבם, כיסה חלק מהם ושאלני, כדרך שעושה המלמד בתלמוד התורה בכיתת הגן, וכן כדרך שעושים סופרי הסת"ם "שְׁאֵלַת תִּנֹּק" באות שנתעורר בה ספק הילכתי.
כנראה שעברתי את המבחן בהצלחה, ועמדתי ב"שאלות התינוק" בהצטיינות, משום שבסיומה של הבדיקה, פנה אלי בפנים צהובות ופסק את פסוקו: "הראיה שלך בסדר גמור, והמספר של המשקפיים שלך תואם בדיוק את המספר לו אתה נזקק..." "רגע" עצרתי בעד פֶּרֶץ השמחה שלו, "אבל למה אני לא רואה את הדרך, מדוע אני מסתנוור?!"
"אינני יודע" השיב האופטיקאי המומחה, "אני יכול להכין עבורך זוג משקפיים נוסף בעל אותו מספר, אך זה לא ישנה את המצב, ואף אין בכך כל צורך, המשקפיים שאתה מרכיב הן המספר הנכון!"
יצאתי משם ברגשות מעורבים; ב"ה שמח אני שהראיה שלי לא התדרדרה, אך הבעיה נותרה בְּעֵינָה, מדוע אינני רואה את הדרך שלפני?!
"פנסים חזקים"
נזדמן לי לשוחח על העניין עם בעל המוסך אשר אצלו הייתי תדיר מטפל ברכב. "בא תראה" אמר המכונאי, נטל מטלית וניגב בעדינות וביסודיות את פנסי הרכב המאובקים, אחר החליף מטלית וחזר על הפעולה שנית. "עתה סע עם הרכב ותדווח לי אם אתה חש שינוי"
בהזדמנות הקרובה שנזדמנה לי, נסעתי עם הרכב והנה הפלא ופלא, אין סנוור, הדרך מוארת לפני, הכול כשורה "לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה..."
למחרת מיהרתי כמובן לספר את 'המופת' לבעל המוסך.
"שמע, זה הולך כך..." ענה ואמר "הכלל הוא שאם הפנסים שלך נקיים, אז הדרך מאירה לפניך ואינך מסתנוור מהמכוניות המגיעות ממול, אך אם הפנסים שלך אינם נקיים דיים אז כל רכב יסנוור אותך ותתקשה להבחין בתוואי הדרך שלפניך..."
מששמעתי את הדברים, עלה בלבי, כי זהו אכן מוסר השכל אף לעבודת ה' "מכל מלמדי השכלתי..."[תהילים קי"ט] אמר דוד המלך, וכלל מונח בידינו כי כל הבריאה מלאה מכבודו "והארץ הֵאִירָה מכבודו"[יחזקאל מ"ג] "אבן מקיר תזעק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה" [חבקוק ב' י"א]ומכל דבר יש ללמוד דרך לעבודת ה'. רמז גדול רמז לי המכונאי הלזה "כשהפנסים שלך נקיים והאור שלך - האור הפנימי שלך חזק אז לא תסתנוור משום דבר. אך כשהפנסים שלך אינם נקיים כדבעי, אז תסתנוור ותתבלבל מכל רכב המגיח ממול "ושם דרך אראנו בישע א-לקים" [תהילים נ' כ"ג] אם אכן שַׂמְתָּ לעצמך את הדרך, התווית לך את הכיוון "הפנסים שלך חזקים נקיים וברורים" והכיוון מוגדר; אז סוף כל סוף תגיע ליעדך "אראנו בישע א-לקים" ייקח זמן מועט או רב, אך לבסוף תגיע ותראה את ישועתך.
חירות
בסיפור זה של פנסי הרכב, נפתרה ותורצה לי קושייה גדולה שניקרה בי: במשנה באבות [פרק ו משנה ב'] "ואומר 'והלוחות מעשה א-לקים המה והמכתב מכתב א-לקים הוא חרות על הלוחות אל תקרי חָרוּת אלא חֵרוּת' שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" כלומר על ידי לימוד התורה זוכה האדם להפוך לבן חורין. והשאלה העולה היא הלא "חרות" ו"חירות" משמעותם שונה והם עניינים נפרדים לחלוטין; 'חֵרוּת' משמעותה חופש ושחרור משעבוד, ו'חָרוּת' זהו כתב חקוק, מדוע חכמינו ז"ל דורשים "אל תקרי חרות אלא חירות" האם רק מפני שהאותיות זהות, או שמא ישנו טעם עמוק יותר?!
ובכן, כלל מונח בידינו כי בכל מקום שחז"ל דורשים "אל תקרי כך... אלא... כך" בתוך המילים הנדרשות לקרות אותן באופן שונה, בתוכן ובחובן טמונה ומוצפנת המשמעות הנדרשת. ואם כן גם כאן הדברים כן "אל תקרי חרות אלא חירות" ככל שהדברים-דברי התורה, חקוקים בעומק יותר אצל האדם ועל ליבו "כותבם על לוח ליבך"[משלי ז'] ולא רק בכתיבה, בה אותיות הכתב מתחברות אל הנייר או הקלף וחודרות אך מעט לתוכם, אלא בחריטה וכשם שבלוחות, הכתב עבר מעבר אל עבר והכתיבה הייתה לא בחומר כתיבה נפרד, אלא בגופן ובעצמותן ובמהותן של הלוחות. כשדברי התורה כתובים אצל האדם באופן שכזה, אזי הוא הופך לבן חורין "אם הפנסים שלך חזקים והאור שלך חזק, אז לא תסתנוור משום דבר..." אלא תהיה בן חורין. אם כן במילה 'חרות' מרומז התנאי והאופן להפוך לבן חורין. נמצא כי בסיפור הזה שארע עמדי, תורצה לי קושיה זו.
"למען תספר"
ומכאן נתקדם מעט הלאה. לאחר כל הניסים הגדולים שעשה הקב"ה במצרים לעינינו "המסות הגדולות אשר ראו עיניך"[דברים ז'] האותות והמופתים, עשרת המכות, וקריעת ים סוף; אומר הקב"ה היודע אתה מדוע עשיתי דברים אלו "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים, ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ד'''[שמות י'] סַפֵּר את הדברים לבנך,הַטְעֵם אותם באוזניו, ולא לבנך בלבד, אלא אף לנכדך בן בנך. אמור להם את
הדברים באופן כזה שיאירו בהם בעצמותם 'תספר' לשון הארה 'ספיר ונהיר'[רמ"ק פרדס רימונים] "ויסדתיך בספירים"[ישעיה נ"ד] ["ראשונים נקראו סופרים לשון ספיר, שהוא עניין אור והארה"- בניהו בן יהוידע
קידושין ל'] ["וספרתם לכם ממחרת השבת מלשון ספיר המאיר דהיינו שתאיר קדושתכם ותשפיעו אור ושפע למעלה"-נועם אלימלך,אמור] וכשהדברים יהיו חקוקים ומאירים בהם כספירים, אזי לא יסתנוורו מפיתויים שונים ומשונים ולא יסטו מהדרך הנכונה "למען תספר"
ועתה מקומו של הפרוש הנוסף "למען תספר": סיפור לשון סְפָר וגבול "עיר הסמוכה לספר" ["יש שפירשו מלשון ספר כמו עיר הסמוכה לספר והוא לשון תחום וגבול" -בפרדס לרמ"ק שער ח'] ["ובעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו על עסקי נפשות אלא על עסקי תבן וקש יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת" עירובין מ"ה] כאשר הדברים יהיו ברורים ונהירים להם עצמם, אז יוכלו להציב גבולות לעצמם,לִשְׁלֹט בעצמם. עיקר מעלת וחשיבות האדם, איננה גודל ועומק חכמתו, אלא האופן בו הוא מתנהג, שולט בעצמו ובמידותיו ומציב לעצמו גבולות. האדם הנכבד, שאיננו שולט בדיבורו, בהתנהגותו וביצריו, הלא נִקְלֶה יחשב.
[הערה-אם אמנם פתחנו בסיפור על הרכב, צא ולמד ממנו; בכל שנה נדרש בעל רכב להביא את רכבו למבחן שנתי, לחדש את רישוי הרכב, על מנת שיהיה תקין ובטיחותי לתנועה בדרכים. כאשר בודקים את הרכב במבחן השנתי, אין בודקים האם המנוע חזק? ובכמה שניות הוא מאיץ מ-0 ל-100 קמ"ש. אלא, האם הבלמים תקינים הם?! האם ההגה המכוון והשולט בנהיגה, אכן תקין הוא. האם המנורות והפנסים מאירים את הדרך כהלכה?! רכב יוקרתי מפואר ומהיר, אך מערכת הבלמים וההיגוי אינה תקינה, מסוכן הוא! ואין לאפשר לו לנוע בדרכים]
בסגנון זה, עלינו לחנך את ילדינו; ל"ספר להם" ולהאיר בהם' על מנת' שעל ידי כן הדברים יהיו חרותים אצלם' ועל ידי כך יוכלו לשלוט בעצמם ולהיות בני חורין אמיתיים מההשפעות המסנוורות "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" וילכו לבטח דרכם ולא יסטו ימין ושמאל.
סערה בלב ים
כאן ברצוני להוסיף סיפור נאה הממחיש את דברינו:
מעשה זה התרחש לפני חמש מאות שנה. ספינה הפליגה לדרכה בים, עמוסת נוסעים. לפתע הפך הים סוער והספינה החלה מיטלטלת בחזקה בים, בין הגלים "יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג"[תהילים ק"ז] "ויהי סער גדול בים והאנייה חישבה להישבר"[יונה א'] לבסוף, נאלץ רב החובל להסיט את האונייה ממסלולה ולעגון עגינת חירום בנמל הקרוב. הנוסעים נקראו לאסיפה, בה הורו להם, כי עתה ירדו מן האנייה, ילכו באשר ילכו לאשר יחפצו למשך שבוע ימים, בתוך זמן זה ישקוט הים מזעפו, המלחים יוכלו לבצע את התיקונים הנדרשים בספינה ולציידה במזון ובמצרכים הכרחיים להמשך המסע. הנוסעים, שהיו מותשים מן המסע המפרך,שָׂשָׂוּ על האפשרות לרדת מן האונייה, להשתחרר מטלטוליה, ולנוח מעט מן התלאות אשר פקדו אותם.
אמרנו 'הנוסעים ששו' ליתר דיוק 'כמעט' כל הנוסעים, להוציא אחד שכלל וכלל לא שש על המצב החדש. בוודאי אתם רוצים לדעת מדוע?! הסיבה לכך הייתה עובדת היותו יהודי, והעת בה עגנו בנמל הייתה ערב פסח. אמור היה להגיע ליעדו עוד קודם הפסח, שם המתינו לו מארחיו עם צרכי הסדר: מצה ומרור, חרוסת וזרוע וארבע כוסות של יין. אך עתה מה יעשה? היכן ישהה בחג הפסח? מניין מצה? ומהיכן ארבע כוסות של יין? אמנם, בכל מקום מצויים יהודים טובים, שישמחו לארחו ולקיים בו "כל דיכפין ייתי וייכול" אך, המקום אליו הגיעו היה אדמת ספרד, והתקופה תקופת שלטון האינקוויזיציה האימתנית. אכן, גם כאן ללא ספק ישנם יהודים אנוסים המקיימים את מצוות התורה בסתר, ועורכים סדר "בסתר המדרגה" בחשאי ובהיחבא, אך, כיצד זה ימצאם? ובנוסף, חייו שלו עצמו נתונים בסכנה. אם יתגלה חלילה למאן דהו עובדת היותו יהודי, יבולע לו, והוא עלול להילכד חלילה בציפורני האינקוויזיציה.
יש עצה!
יהודים הם 'מאמינים בני מאמינים' ואינם מאבדים את עשתונותיהם ואת אמונתם. אף היהודי דנן תפס אומנות אבותיו, ועמד בתפילה. אך חלפו רגעים מספר, והנה רעיון מבזיק במוחו: הוא ילך אל השוק המקומי, ושם יעקוב ויראה אי מי מהקונים בשוק, הקונה את הירקות הנחוצים לליל הסדר, יֵדַע אל נכון כי אכן זהו יהודי אנוס.
אמר ועשה; שאל עוברים ושבים היכן מצוי השוק המקומי, ומשהסבירו לו את הדרך כיצד להגיע, צעד לשם בזריזות. משהגיע, פקח את עיניו ועקב אחרי העוברים ושבים הבאים לקנות. והנה הופיעה כרכרה מהודרת, ומתוכה פסע מעדנות משרת לבוש פאר והדר, וניגש לקנות... בדיוק את הדברים הנחוצים לעריכת הסדר: מרור וכרפס, תמרים, אגוזים ותפוחים עבור החרוסת. "כנראה אדם זה יהודי הינו" הרהר בליבו. ניגש לאחד המקומיים ושאל לזהותו של המשרת "הוא משרתו של מושל העיר" נענה "והיכן הוא מתגורר?" "ברובע העשירים בשכונת חווילות היוקרה של בני המעמד העליון" מיהר היהודי ושם פעמיו אל מקום מגוריו של מושל העיר. משהגיע לשם, מתנשם ומתנשף, שהרי "הזמן קצר והמלאכה מרובה" ויש להתכונן לסדר "ומי שלא טרח ...מה יאכל..."[ע"ז ג'] פנה אל דלת הכניסה המעוטרת ומגולפת, והקיש עליה.
הדלת נפתחה על ידי משרת זעוף פנים "מה רצונך?!" שאל "אני רוצה לדבר עם המושל!" "זה לא הולך ככה..." הסביר המשרת לאורח הבלתי קרוא שאיננו יודע את הַנְּהָלִים הבסיסיים "תחילה יש להזמין ראיון במשרד בשעות קבלת הקהל, לאחר מכן, אם וכאשר בקשתך אכן תתקבל, תוזמן לראיון, זה לוקח משהו כמו חמשה שבועות... [וגם אז המושל עסוק בעשרה דברים אחרים ושומע את האדם אך בחצי או ברבע אוזן בלבד] אין באים סתם כך ונכנסים!" [האם ניסיתם אי פעם להגיע לביתו של בעל משרה רמה ללא תיאום מראש? גם היום קיימים נהלים כיצד קובעים פגישה...] "שמע" לא איבד מיודענו את עשתונותיו "אני זקוק לדבר איתו רק עשרים שניות בלבד, זו שאלה של חיים ומות!" "אמור בבקשה לאדונך שבפתח ישנו אדם הרוצה לשוחח עמו במשך עשרים שניות בלבד וזו שאלה של חיים ומוות, לאזנו בלבד!" "המתן רגע" אמר המשרת וסגר את הדלת. לאחר מספר דקות נפתחה הדלת והמושל ניצב בפתח לבוש בחלוק בית. כנראה, לא עמדה בו סקרנותו אשר היא אחד הטבעים המופלאים שהטביע הבורא ביצוריו, והיה סקרן לדעת "מה זה ועל מה זה" עשרים שניות של חיים ומוות. "מה בפיך?" שאל בקוצר רוח "מארץ אחרת אני" אמר היהודי "ספינתי נטרפה בים, ערב פסח היום, ויהודי אנכי. ראיתי את משרתך קונה את סימני הסדר. אנא! אל תשאיר אותי בחוץ! אוספני אל הבית! 'וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם'..."[ישעיה נ"ח] תלה המושל את מבטו אל האופק הרחוק, התהרהר רגע ושתיים ואז אמר "טוב, בא היכנס, צעד פנימה" והוביל אותו אל חדרון קטן "כאן תמתין עד שיקראו לך" אמר ולא יסף.
עוגת גבינה
המתין האורח בחדרו עד שמשרת נקש על הדלת והזמין אותו ללכת בעקבותיו. הם ירדו בפרוזדור צר אל מעין מנהרה נסתרת, החצובה בסלע, מתחת לתשתית הבניין. עברו מעברים תת קרקעיים שונים ומוזרים, עד שהגיעו לבסוף אל מרתף קטן וחשוך. לאחר זמן מה, התרגלו עיניו מעט לאפלולית ואז הבחין שמצויים כאן שולחנות וספסלים, ארון קודש ובימה, בית כנסת של ממש! מדי פעם הגיחה מתוך דלת נסתרת דמות נוספת. הנה התקבץ לו כדי מניין, הודלקו נרות קטנים, ופתחו בתפילה. הלא יאומן מתרחש לנגד עיניו: מתחת לאדמה נערכת תפילת מנחה ולאחריה ערבית של חג. אחר נפרסו מפות על השולחנות, ונערך שולחן הסדר על כל פרטיו ודקדוקיו; מצות, יין, וקערה על כל אשר בה. בעל הבית פתח בעריכת הסדר בקידוש בנעימה חרישית, וכולם מחרים מחזיקים אחריו. לאחר מכן, כל סדר ההגדה. הנה הגיעו ל"מוציא מצה" ולאחר מכן ערכו "שולחן עורך" 'בשר ודגים וכל מטעמים' האורח חש התרוממות רוח, ניסים גלויים מתחוללים איתו! לא זו בלבד שאיננו נאלץ ללון בחוץ, כחתול אשפתות, ולרעוב בימי החג, אלא אף זו, הוא מקבל אירוח מכובד, ומי פילל מניין ובית כנסת "סידור פסח כהלכתו" וכל מעדני עולם סדורים לפניו. לבו נמלא על גדותיו בהודאה לקב"ה.
עתה הסעודה עומדת להגיע לסיומה, הכול החלו מתלחשים ביניהם "משהו מיוחד עומד להגיע!" והנה מגיע קינוח הסעודה "מה ההתרגשות?" שואל הוא את היושב לצידו "זאת עוגת הגבינה המיוחדת, שמכינה בעלת הבית רעיית המושל, במיוחד לסעודת הסדר. עוד מעט תטעם ותבין" "גבינה???!!!" נרתע האיש "גבינה?! הרי אכלנו עתה בשר עוף!" "נו באמת" גוער בו השכן שלצידו "אל תעשה כאן בעיות ואל תגרום אי נעימות מיותרת לבעל הבית" בינתיים, מגיעה העוגה ולכל אחד מוגשת פרוסת עוגה על צלוחית חרסינה מעוטרת. כולם אוכלים בנחת, ורק הוא אינו נוגע בפרוסה שלפניו "אכול כבר!" דוחק בו מרפקו של היושב לצידו "אסור!" הוא לוחש "כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה" מצטט לו השכן "וזו גמרא מפורשת בפסחים[פסחים פ"ו], וחוץ מזה עוף בחלב זה רק מדרבנן, ואנחנו נתונים ב'שעת הסכנה' ועוד, התקנה כבר בוודאי בטלה מפני שלציבור קשה לעמוד בה אל תעשה פיל מיתוש..."
הנאספים, שהחלו חשים במתרחש, נעצו בו מבטים נזעמים "חוצפה שכזו!" לחש אחד "שיגיד תודה שבכלל אספו אותו לכאן" ענהו השני "זו הייתה טעות להכניס אותו הוא פוגע במארח הנכבד 'האחד בא לגור וישפוט שפוט...' זו סתם גאווה, הוא חייב להראות שהוא יותר צדיק מכולנו..." "חכה, חכה!" אמר השלישי "כשאשת בעל הבית תשמע שכך התייחסו למעשה ידיה להתפאר, בוודאי תורה לבעלה לאחוז את הברנש בשתי אוזניו, ולהשליכו החוצה ככלי אין חפץ בו, והוא כ'איש כשר העושה רצון אשתו' בוודאי ימהר לעשות כן, ומקרא מפורש הוא: 'כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה'..."
הם יושבים ואוכלים, והוא דמעותיו זולגות על לחייו "'מה זאת עשה א-לקים לי' להיכן נפלתי; אנשים המזלזלים כך באיסור בשר וחלב. אויה לי, היין בוודאי נסך והמצות בוודאי אינן כשרות, עדיף היה לי להישאר על החוף בחוסר כל, מלהגיע אל חבורת החטאים האלה בנפשותם" ליל הסדר הפך לליל יום כיפור. הוא מכה בלבו על חטא, "על חטא שחטאתי לפניך באכילת הדגים" "ועל חטא שחטאתי לפניך בשתיית יין נסך" "על חטא שחטאתי לפניך בנבילות וטריפות" "ועל חטא שחטאתי לפניך בחמץ בפסח"
מִשֶׁכִּילוּ המסובים את העוגה עד הפירור האחרון, שינה לפתע בעל הבית את טעמו, האיר אליו פניו, וחבקו בעוז "'אל תתיירא אגריפס אחינו אתה'[משנה סוטה ז'] דע לך, כי העוגה הזו אינה כלל וכלל עוגת גבינה. זו מין תערובת צמחית, הדומה במראיתה, בריחה ובטעמה, לעוגת גבינה, אך אינה כלל עוגת גבינה... הלא תבין, הגעת אלינו בפתאומיות, אלמוני הטוען כי הוא יהודי שנטרפה ספינתו בים. אכן סיפור נאה
התלבטנו קשות בדבר: האם לאספך הביתה, או אולי מרגל אתה, השלוח מאת האינקוויזיציה הארורה ותביא את הקץ על כולנו ושמא, שמא באמת סיפורך נכון ואתה יהודי הזקוק להכנסת אורחים. החלטנו להעמידך במבחן 'מבחן העוגה' להגיש עוגה זו כאילו היא חלבית ולראות כיצד תנהג, דע לך, לו היית טועם ממנה משהו, חי לא היית יוצא ממקום זה! אך אתה התעקשת, עמדת בלחץ החברתי, עמדת בכל הפיתויים, ולא עוד אלא שֶׁבַּכִיתָ מרה על שנקלעת אלינו, בזאת קנית את חייך... עתה נודע לנו בבירור שאין אתה מאנשי האינקוויזיציה. הם לא היו רואים סיבה מדוע להימנע מלאכול ממנה, הרי הם לא אמורים להיות 'מחמירים' עוד יותר מאיתנו..."
זהו בדיוק המסר בו עסוקים אנו "למען תספר!" כשהמסר והעקרונות מאירים בנו לעומק, באופן שאנחנו מסוגלים להציב גבול, לשלוט בעצמינו ולא להתפעל מהסובבים כי כשהפנסים שלך חזקים אין אתה מסתנוור 'ואל תקרי חרות אלא חירות' כשהדברים חרותים בנו, אנו הופכים לבני חורין אמיתיים.
עתה, ברצוני לבאר הלכה למעשה, בקצרה, כיצד מספרים סיפור:
הכנה
ראשית, עלינו לדעת כי סיפור טוב שיש בו מסר שישאיר רושם בלבו של הנער, יש להכין! כשם שאת מאכלי השבת אנו מכינים, ומקרא מלא דיבר הכתוב "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו" ולא יעלה על הדעת שנאמר לעצמינו "טוב נגיע אל שולחן השבת ונמצא כבר משהו במזווה ובמקפיא..." ובפרט כשעתידים להגיע אורחים דגולים, דוגמת הורי בן הזוג, 'החם והחמות' השווער והשוויגער שיחיו, הרי הסעודה מתוכננת מבעוד מועד בקפידה לפרטי פרטים, "תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו"[משלי כ"ה] "טָבְחָה טִבְחָהּ מָסְכָה יֵינָהּ אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ"[משלי ט']אם כן, בדומה לכך, נרצה לספר דברי תורה עתירי מסר, שומה עלינו להכינם מבעוד מועד, להכין את הסיפור ואת המסר, כשם שמכינים "חֲבּוּרֶה" פלפול תורני הנאמר לפני תלמידים מקשיבים.
סיפור בתוך סיפור
כאשר מספרים את הסיפור, יש לספרו בנחת. למתוח את הסיפור, להוסיף בו מטעמים ולתבלו. למשל אם אתם מספרים על רבי עקיבא אייגר שכיהן ברבנות בעיר פוזנא, תשאלו "מי יודע איזה רב מפורסם נוסף היה גר בעיירה זו, ומי יודע מה ארע איתו בסיפור עם ה...(תנו רמז לסיפור מפורסם) ואז אתם נכנסים ל'סיפור בתוך סיפור' ניתן לשלב המון מסר נלווה תוך כדי כך וּלְ'הַזְרִים' את הסיפור לכיוון אותה נקודה שאתם רוצים לחזק ולעורר אצל הילדים ובני הבית הנוכחים. אפשר גם לשאול שאלות כגון "מה אתם הייתם עושים במקום פלוני שבסיפור?! כיצד הייתם אתם פותרים את הבעיה הזו?!" "האם לדעתכם נכון להתנהג כך?!" שאלות מַנְחוֹת אלו מעודדות חשיבה יצירתית וניתוח התנהגות.
לא להקריא
חשוב מאד לזכור לא להקריא מתוך הספר הדבר משעמם את השומעים ומנתק אותם מהריכוז, למרות שבדרך כלל זה נראה ל'בַּעַל הַקּוֹרֵא' יעיל ואף סמכותי יותר, בבחינת 'ונכתב בספר' אך המציאות מראה כי אין הדבר כן.
סיפורי צדיקים מהם?
בנוסף, כל סיפור שיש בו מסר תורני חינוכי הוא 'סיפור צדיקים' ולא רק אם מספרים על גדולי ישראל. גם אם מספרים על ילד שמחל על עלבונו, שהתעלה על עצמו, עבר על מידותיו, והתאפק מלהשיב ולפתח מריבה, לנקום או מלדבר לשון הרע, גם סיפורים אלו מעולמם של הילדים הם בכלל סיפורי צדיקים!
להתאים את המסר
עוד יש לשים לב להתאים את המסר אל הילד, שהסיפור יהיה לקרב ולא לרחק. לפעמים מספרים על דמות רוחנית, על צדיק שכמעט לא אכל ולא שתה, הסתפק במועט מן המועט, פיזר את כל כספו לצדקה ואף למד במשך כל היום במסירות נפש. אנחנו מרוצים מעצמינו 'הנה סיפרתי לילד סיפור צדיקים' אך באמת לפעמים הסיפור עלול לרחקו, כי הוא יאמר בליבו "הצדיק הזה באמת היה צדיק גדול, אבל אני כלל וכלל אינני כמוהו; אני אוהב לאכול וגם לישון' את הכסף שקבלתי לדמי חנוכה' אני שומר למשהו שאני מאד רוצה לקנות' וללמוד במשך שעות רצופות קשה לי. אני לעולם לא אהיה צדיק ובכלל כל העסק לא בשבילי..." אך, אם היינו מספרים את אותו סיפור ומתאימים את המסר לילד היינו גורמים לתוצאה חיובית: "הצדיק חילק את כל כספו לעניים וגם אתה כשאתה נותן מעשר מדמי החנוכה שלך אתה הולך בדרכו ויש לכך חשיבות מרובה בשמים! כשאתה מתאמץ להקשיב בשיעור על אף שכבר קשה לך ואתה מרגיש עייפות זה נקרא מְסִירוּת נֶפֶש לתורה!..." התאימו את המסר המתקבל שיהיה הלכה למעשה בגובה וברמה שלו ולא שיחשוב שבשמים היא ו"מי יעלה לנו השמימה" אלא "כי קרוב אליך הדבר מאד" אנא זכרו, הכיוון בסיפור צריך להיות לקרב אליו את הדברים ולא חלילה להעלות אותם גבוה מדאי ובעקיפין כתוצאה לרחקו מהם חלילה! ובספרי "שולחן השבת יחד עם הילדים" הארכתי מאד בפרק מיוחד, בהדרכה מעשית כיצד מספרים סיפור בשולחן השבת.
בברכה דוד פיירמן http://yeladimnoaar.blogspot.co.il/
מנהל תיכון. תוכנית חינוך רדיו 10
מאמר זה נוסף לאתר "ארטיקל" מאמרים ע"י דוד פיירמן שאישר שהוא הכותב של מאמר זה ושהקישור בסיום המאמר הוא לאתר האינטרנט שבבעלותו, מפרסם מאמר זה אישר בפרסומו מאמר זה הסכמה לתנאי השימוש באתר "ארטיקל", וכמו כן אישר את העובדה ש"ארטיקל" אינם מציגים בתוך גוף המאמר "קרדיט", כפי שמצוי אולי באתרי מאמרים אחרים, מלבד קישור לאתר מפרסם המאמר (בהרשמה אין שדה לרישום קרדיט לכותב). מפרסם מאמר זה אישר שמאמר זה מפורסם אולי גם באתרי מאמרים אחרים בחלקו או בשלמותו, והוא מאשר שמאמר זה נוסף על ידו לאתר "ארטיקל".
צוות "ארטיקל" מצהיר בזאת שאינו לוקח או מפרסם מאמרים ביוזמתו וללא אישור של כותב המאמר בהווה ובעתיד, מאמרים שפורסמו בעבר בתקופת הרצת האתר הראשונית ונמצאו פגומים כתוצאה מטעות ותום לב, הוסרו לחלוטין מכל מאגרי המידע של אתר "ארטיקל", ולצוות "ארטיקל" אישורים בכתב על כך שנושא זה טופל ונסגר.
הערה זו כתובה בלשון זכר לצורך בהירות בקריאות, אך מתייחסת לנשים וגברים כאחד, אם מצאת טעות או שימוש לרעה במאמר זה למרות הכתוב לעי"ל אנא צור קשר עם מערכת "ארטיקל" בפקס 03-6203887.
בכדי להגיע לאתר מאמרים ארטיקל דרך מנועי החיפוש, רישמו : מאמרים על , מאמרים בנושא, מאמר על, מאמר בנושא, מאמרים אקדמיים, ואת התחום בו אתם זקוקים למידע.
|
|
|
להשכיר רכב
הזמנת מלון בחו"ל
הזמנת מלון בישראל
אתר איי יוון
מדריך איטליה
מלונות בניו יורק
מדריך לאס וגאס
המלצות על נופש
המלצות על פריז
נדל"ן ביוון
|
