12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: צנתור הוא הליך מסוכן ומיותר ברוב המקרים, חשבו 7 פעמים לפני שאתם מסכימים לעבור אותו:
מאת: ד"ר ערן אשחר N.D נטורולוג, M.P.H    שמור מאמר למועדפים

צנתור הוא הליך מסוכן ומיותר ברוב המקרים, חשבו 7 פעמים לפני שאתם מסכימים לעבור אותו:

תעשייה של צנתורים:

כ- 20,000 צנתורים נעשים בישראל מידי שנה. הצנתור נחשב בעיני הצבור לפעולה רפואית פשוטה ונטולת סיכונים יחסית שיתרונות רבים בצידה וחסרונותיה זניחים.
האומנם כך הוא הדבר?
התערבות פולשנית ומסוכנת זו מבוצעת כל כך בקלות ושכיחותה כה רבה בעיקר משום שהמטופל לא מקבל מידע אמיתי ומלא מהמערכת הרפואית על האפשרויות הטיפוליות העומדות לרשותו במצב של מחלת טרשת העורקים המתקדמת. טרשת העורקים היא תופעה או מחלה של הצירות העורקים ובמיוחד עורקי הלב ברבדים של שומן רווי ומינרלים בשכבות המצרות בהדרגה את העורקים ומקטינות את הקוטר שלהם. תופעת לוואי של סתימת העורקים הוא ההתקשחות ואיבוד האלסטיות שלהם. אלסטיות זו הינה תכונה חיונית שנחוצה בשעה שהגוף נדרש למאמצים פיזיים, בעיקר אירוביים, גדולים יותר מאשר בזמן מנוחה. עורקים קשיחים מובילים לעליה בלחץ הדם והלחץ המוגבר מגביר מצדו את הסיכון להתפוצצות כלי דם קטנים ולשטפי דם פנימיים. על פי רוב טרשת העורקים איננה תופעה נקודתית, אלא מתרחשת בו זמנית בחלקים נרחבים של העורקים, גם אם במידה שונה.
אחד המקומות הרגישים ביותר לטרשת ולאוטם, חסימה מוחלטת, הם עורקי הלב.
כאשר המטופל מדווח על סימפטומים שיכולים להעיד על סתימה אפשרית מציעים הרופאים מיד כלי אבחוני כביכול, צנתור אבחוני. מעט מאוד צנתורים מסתיימים באבחון בלבד, שהרי התסמינים הצביעו בעליל על סימה בדרגה מספיק גבוהה, ולכן מרבית הצנתורים ממשיכים לצנתור טיפולי שבמהלכו המצנתר מחדיר בלון ולאחר מכן סטנט (קפיץ) לנקודת ההיצרות בעורק ומאפשר את הרחבתו באופן מלאכותי.

הצד האפל שמאחורי פתרון הקסם, או - המחיר הנורא של הליכה שבי אחרי הטכנולוגיה?

לכאורה יש לרפואה פתרון קוסם, "קל" ומהיר לנזקים שהמטופל גרם לעצמו במשך שנים של הרגלי תזונה גרועים, הרחבה של העורק על ידי החדרת בלון או קפיץ, תומכן, לנקודת ההיצרות. מעולה, מה יותר פשוט מזה? תודה לאלוהים שיצר רופאים שיכולים לרפא אותנו על ידי המצאות נפלאות. אפשר להמשיך לחגוג עם המזון המחליא שלנו ללא כל הפרעה.
ומנקודת מבטו של הרופא - אין צורך לבוא למטופל בדרישות ותביעות לשינוי הרגליו, אין צורך בהעמדתו על שגיאותיו ושינוי אמונותיו הבריאותיות, אין צורך בהעברת האחריות לבעיה למטופל, חלילה וחס, הרי הוא לא רופא, מה הוא כבר מבין בעניינים כל כך מורכבים, הטכנולוגיה כבר תפתור את הכל, האומנם?
התשובה היא לא ולא. לא רק ש"הפתרון" הטכנולוגי הוא נקודתי וזמני ביותר אלא שכמעט אף אחד מהמטופלים איננו ער לעובדה שהצנתור למעשה מזיק לעורקים שלו בטווח הבינוני והארוך ומוליך אותו במדרון חלקלק שהחזרה ממנו תהיה קשה ביותר, אם בכלל. תהליך הצנתור, ובמיוחד הצנתור הטיפולי שכרוך בהכנסת סטנט, או קפיץ, לעורק בנקודת ההיצרות, הופך את העורקים לפגיעים ביותר לסיבות שיצרו את הטרשת והסתימות מלכתחילה.
בתהליך הצנתור והכנסת העצם הזר, הקפיץ, לעורק נפגע דופן העורק והגוף מתחיל בתהליך מואץ של חיבור טסיות דם כפעולת תגובה לפציעה ולעצם הזר. מצב זה מאיץ את תהליך יצירת החסימה הבאה והיצרות העורק. היצרות זו נגרמה על ידי הפעילות הרפואית וקרויה מחלה יטרוגנית, מחלה שנוצרה עקב פעולה רפואית. מה שהשיגו הרופאים זו הקלה זמנית שמיד לאחריה יש האצה בתהליך סתימת העורקים!
פרופ' רן קורנובסקי, מנהל מחלקת צנתורים, אומר:
"לאחר זמן מה מתכסה הסטנט ברקמת העורק, וזו עלולה שוב לצבור חומר טרשתי או להצמיח רקמה צלקתית. התוצאה: הישנות של ההיצרות. ניתן לעכב את ההיצרות החוזרת באמצעות שימוש בסטנטים חדישים המצופים בתרופה".
ועוד הוא אומר: גם הסטנט (הקפיץ) המצופה - כך התברר - אינו נטול תופעות לוואי שליליות. כאשר החל השימוש בסטנטים האלה, סברו רבים שהושג הפתרון לבעיית ההיצרות בעורקים הכליליים. אך עד מהרה התברר... הם משמשים כר פורה להיווצרות קרישי דם - אפילו שנים לאחר השתלתם בעורק. עם זאת, התועלת הרפואית הצפויה לטווח הארוך כתוצאה מהשימוש בסטנטים משחררי תרופה גוברת על תופעות הלוואי.
ועוד הוא אומר: הסיבוך העיקרי הוא היווצרות קריש דם כתוצאה מהשתלת סטנט (קפיץ) בדופן הפנימית של העורק. הסכנה היא שקריש הדם יחסום את העורק ויגרום להתקף לב חריף.
ועם כל אלה הם לדעתו של פרופ' קורנובסקי יתרונות ותועלות הרי שנצטרך לבחון בהמשך ביתר רצינות את הצהרתו של הפרופ' על התועלת של השימוש בסטנט ולבדוק את התועלת האמיתית מול המחירים הכבדים שהמטופל ישלם על כך.
המחיר הגבוה ביותר הוא אולי העובדה שלאחר שבוצעה התערבות פולשנית באמצעות סטנט העורק הופך לפגיע יותר לחסימות חוזרות ואלה כבר מגיבות פחות טוב ומהר לטיפול תזונתי. גם הפחתת משקל ושומנים בדם, הורדת לחץ דם, הפסקת עישון ולחץ אינם מספיקים כדי לעצור את תהליך החסימות החוזרות, אלא אם כן יסוגלו שינויים חזקים ביותר ושיטת הצום הרפואי תאומץ כדרך קבע.

האם מדובר בגישה לא אחראית המסכנת את החולים?
אני יכול לשמוע את אלה מחסידי הרפואה והטכנולוגיה הרפואית הצועקים – מה אתה מציע, שיפקירו את המטופלים למות בזמן שהם סובלים מתעוקת לב קשה? מדוע אתה מתנגד לקדמה הרפואית? אתה רוצה שנמשיך לחיות בימי הביניים? ואני מניח שתוכלו להוסיף עוד כמה משפטי מחץ.
אז לא חברים, ממש לא, נהפוך הוא, אני בא ומצהיר כאן שאני וחבורה שלמה של רופאים הגייניסטים (חסידי גישת ה"היגיינה הטבעית") בעולם וגם כמה מנתחי לב וקרדיולוגים שקצה נפשם בשיטת הכחש וההונאה הציבורית של מטופלים, שיטת הסתרת המידע מציל החיים ומונע הסבל וניצול תמימותו של הציבור, ובחרו לבדוק את האפשרות של טיפול תזונתי יסודי, מעמיק ורציני על מטופליהם. רופאים אלה גילו שצנתור הוא הליך מיותר ברוב המקרים. רופאים אלה כמו הקרדיולוג ד"ר דין אורניש, מנתח הלב ד"ר אסלסטיין, רופא המשפחה שהפך למומחה עולמי לתזונה היגייניסטית ד"ר פורמן, הרופא ההיגייניסט ד"ר גרינדלנד ד"ר גולדהמר ורבים אחרים בחרו לא להתעלם משורש המחלה, התזונה הלקויה ועתירת השומנים, ובחרו לטפל בגורמי המחלה במקום לטפל בתוצאות שלה באופן שרק מחמיר את המצב. תוצאות העבודות והמחקרים של כל הרופאים האלה ושלי מצביעים בעקביות על פתיחה מהירה של העורקים בעקבות "תזונה כירורגית" במידה כזו או אחרת. עיינו ברשימת המחקרים והעבודות שנעשו ותועדו ותגיעו לאותן המסקנות שרופאים בוחרים להתעלם מהן בגלל שיקולים אינטרסנטיים וזרים לחלוטין לטובתו של המטופל.

צנתור אבחוני הופך בקלות ובמהירות לצנתור טיפולי:

צנתור טיפולי (Coronary Angioplasty) נועד לכאורה לפתוח הצירויות וחסימות בעורקים הכליליים. יש צנתורים המוגדרים כצנתור אבחוני המכונה, אנגיוגרפיה כלילית (Diagnostic Coronary Angiography), שמטרתו לבדוק את דרגת ונקודת ההיצרות בעורקים השונים, שבהמשכו לרוב יבוצע צנתור טיפולי, שמשמעותו - החדרת בלון וניפוחו בנקודת ההיצרות או הנחת קפיץ מתכת (stent) לכל החיים בתוך העורק. יש צנתורים המוגדרים כצנתורי חירום מצילי חיים במקרה של התקף לב. מובן שכמעט בכל המקרים האלה המטופל לא מסוגל לקבל החלטה נבונה ושקולה האם להסכים להנחת קפיץ בעורקיו. לא ניתן להעלות על הדעת שבשעת מצוקה או בשעה שהוא שוכב על שולחן הצנתורים הוא מסוגל לקבל החלטה שקולה שלקחה בחשבון את כל האפשרויות, גם את אלה שהקרדיולוג לעולם לא יספר לו עליהן, כמו "תזונה כירורגית". יותר מזה, האם בשעה זו הקרדיולוג טורח לספר למטופל באריכות ובסבלנות ובפרוטרוט על כל הסיכונים המיידים בזמן הצנתור והסיכונים העתידיים כתוצאה מהצנתור? או שהרופא מצהיר בנחרצות ותקיפות שמה שנחוץ למטופל זה צנתור מידי ודחוף?
לא נוכל לצפות ממטופל הנמצא במצב כה מפוחד, פגיע ורגיש שמרגיש שחייו תלויים בידי הרופא לגלות דעה עצמאית ולהתנגד לדעתו הנחרצת של הרופא המומחה ש"רוצה בטובתו". ומי יכול בכלל לערער על דעתו של המומחה האם הייתה הצדקה במקרה זה או אחר לביצוע צנתור טיפולי, אף אחד מלבד חברו למקצוע שכמובן לא יעשה זאת.
וכך בקלות בלתי נסבלת הופכים עשרות אלפי צנתורים אבחוניים לצנתורים טיפוליים שיש בצדם הכנסה של מיליוני שקלים לכיסם של בתי החולים והמערכת הרפואית ומרוששים את קופת המדינה המרוששת.
אני ועמיתי טוענים שאילו הרופאים היו באמת רוצים לשלב את הידע המדעי, העמוק והמוכח של אותם רופאים שדוגלים בכירורגיה תזונתית עם התרופות שנחוצות במצבי חירום ולפרקי זמן קצרים הרי שברוב המקרים היה ניתן להסתפק בצנתור אבחוני ומתן תרופות להרחבת כלי דם ובמקרים קיצוניים ודחופים להזדקק להרחבה על ידי בלון, אבל מיד לאחר מכן להתחיל בטיפול התזונתי-כירורגי שהיה מונע כל צורך בצנתור טיפולי בעתיד.
לדעת כלל הרופאים ההיגייניסטים עדיף לוותר לרוב גם על הצנתור האבחוני שמומלץ בעקבות סימפטומים מסוימים כי הרי עצם הסימפטומים הם עדות מוכחת לבעיה שאותה הרי בסופו של דבר לא יהיה צורך לפתור על ידי צנתור אלא על ידי "תזונה כירורגית". אם כך מדוע לא להתחיל בטיפול עצמו ואם תוך זמן קצר חל שיפור אזי עלינו על הבעיה וגם פתרנו אותה בו זמנית ועם אפס סיכונים למטופל.

שילוב של טיפול תרופתי זמני וטיפול תזונתי כירורגי מניב את התוצאות הטובות ביותר:

לצערנו במצב המודעות הבריאותית שבה מצויים מיליוני אנשים כיום ימשיכו הרבה מאתנו להגיע למצבים קיצוניים של נזקים לעורקים שלהם ויזדקקו לטיפולי חירום. לא ניתן להתעלם מכך כל זמן שהמערכת הרפואית איננה מכוונת ברצינות ובכנות למנוע מחלות באמצעות אורח חיים בריא באמת. כמעט תמיד ניתן גם עם חולים "במצבי חירום" לשלב את שתי הגישות, כלומר להתחיל בטיפול החירום מציל החיים, לשפר את זרימת הדם ללב או לאזור הנחסם באמצעות תרופות או הרחבה באמצעות "בלון" באופן מידי ולהתחיל במקביל מיד בטיפול התזונתי כירורגי. קרדיולוגים ישללו כמובן את ההצעה הזו וזאת מתוך בורות באפקטיביות של הטיפול הכירורגי-הגייני, שאותו לא ניסו מעולם על מטופליהם.
לכל האחרים, שהם מרבית המקרים, שלא נשקפת להם סכנת חיים מידית, וסובלים מסימפטומים מעיקים כמו תעוקת חזה, כאבים בחזה שמקרינים ליד שמאל במאמץ ואפילו במנוחה וסמפטומים נוספים הצנתור האבחוני עצמו הוא מיותר לטעמנו שלא לדבר על הצנתור הטיפולי שהוא חסר תוחלת ותכלית בהשוואה לגישה הכירורגית –תזונתית המוצעת על ידי. הסיבה לכך היא שלחולים אלה יש די זמן ומרווח נשימה כדי להיכנס להליך טיפולי באמצעות "תזונה כירורגית" ולראות תוצאות תוך מספר ימים ממש.

צנתור טיפולי מקל באופן מידי על תסמיני המחלה, אבל מה קורה לאחר מכן?

לאחר הנחת הקפיץ במקום החסימה חשים הרופא והמטופל גאווה רבה על כך שניצחו את המחלה. זרימת הדם בעורקים הכליליים משתפרת, שריר הלב מקבל אספקה מחודשת של דם וחמצן ותפקודו משתפר. באנשים אשר סבלו מקוצר נשימה או תעוקת חזה במאמץ, הצנתור הטיפולי יגרום להקלה מידית בתסמינים. וכאן טמון בעצם הכחש וההונאה העצמית של הניסיון לעקוף את, ולדלג מעל, ולהתעלם מהסיבות האמיתיות להיווצרות הבעיה.
רופאים מתעניינים רק לעיתים נדירות בתוצאות ההרסניות של ההתערבויות הפולשניות שלהם ולרוב מכחישים את הקשר בין התערבותם לתוצאה ספציפית. ואולם לצנתור יש גם השלכות מידיות ועתידיות מסוכנות ביותר. הסיכונים האפשריים במהלך צנתור לב טיפולי הינם:
דימום ממושך באזור המפשעה, המקום בו הוחדר הצנתר, התקף לב עקב חסימה של עורק כלילי, אירוע מוחי בעקבות קריש דם, נזק כלייתי מחומר הניגוד, הפרעות קצב,
תגובה אלרגית לחומר הניגוד ומפרצת בעורק המפשעה, סיכון מוגבר להתפתחות קרישי דם במהלך ולאחר הצנתור.
והגרוע מכל, בחודשים שלאחר הצנתור תהליך טרשת העורקים מואץ ביותר בגלל הפגיעה של הצנתור בעורק, כלומר העורקים נסתמים מהר יותר!!! כמעשה בלעם, שבא לברך ויצא מקלל, ולזה קורא פרופ' קורנובסקי "טיפול מצוין". וכדי לטשטש את התוצאות ההרסניות של הטיפול המצוין הוא יחלק למטופלים שלו תרופות מסוכנות לדילול דם, "כדי לצמצם את הסיכון להתפתחות קרישי דם".
מה שלא מגלה לנו הפרופ' הוא שלמרות כל מאמציו כשליש מבין העורקים שהורחבו באמצעות בלון נחסמים שוב בתוך ארבעה עד שישה חודשים. וכך תספק לעצמה המערכת הרפואית אספקה קבועה של "עבודה" לאורך שנים.
גרוע מזה, כדי להשלים את הטיפול "המצוין" (כנראה לכיסו של הרופא אך לא לבריאותו של המטופל) הרופא נאלץ כאמור, על מנת לצמצם את הסיכון להתפתחות קרישי דם במהלך ולאחרי הצנתור, לתת למטופל מדללי דם ותרופות כמו: אספירין ופלביקס", שאף אחת מהן איננה נחשבת מזון טבעי לאדם ולכל אחת הסכנות שבצידה. וכל זה למשך מספר חודשים עד לצנתור הבא, לניתוח הבא או להתקף הבא שממנו המטופל אולי לא יצא חי לפני שיגיע לבית החולים!!
אתם קולטים את הטירוף הזה? את המשחק הזול בחיים של אלפי אנשים?
יש לכם אלטרנטיבה פשוטה – לטפל בסיבות האמתיות של המחלה, התזונה הגרועה שאיננה מתאימה לאדם, ומה עושים הרופאים?
מסתירים אותה מעיני הציבור כדי לשחק במשחקי הייטק ברפואה, לבצע 4 ואפילו 9 (אצל מאיר כהן) צנתורים (בעלות של 12-15 אלף שקל כל אחד), להעמיס ולהרעיל את גופו בתרופות מסוכנות ומזיקות ולאחר מכן לומר למטופל, ניסינו הכל, המצב שלך הולך ומחמיר, חייבים לבצע ניתוח מעקפים (בעלות של 40 אלף דולר).
איזה חזון נהדר, איזה עתיד ורוד מציעים לנו הרופאים, איזה חיים של שקט שלווה, שמחה ובטחון!

האם הייתם בכל זאת עושים צנתור אם היו מסבירים לכם לעומק מה הן כל האפשרויות שלכם ומה הסיכון והרווח של כל אפשרות?

לדעתי, מעט מאוד מטופלים שהאמת הייתה מונחת מול פניהם בבהירות שכזו היו מעדיפים בכלל להתחיל עם המסע המטורף הזה, מחול השדים שיקשור אותם עד למותם למערכת הרפואית, שיהפוך אותם למקבצי טיפולים ותרופות ונתונים לחסדיהם המלאים של הרופאים.
אז מדוע שהרופא והמערכת הרפואית החולנית, שלהוטה להכניס כמה שיותר כסף לקופת בית החולים כדי לממן את העלויות הכבדות של החזקת מערך עצום ובזבזני וחסר תועלת ברובו לציבור, תפסיק להשתמש בשיטה הזו ותמליץ על טיפול תזונתי-כירורגי פשוט בעלות פחותה בהרבה בהשוואה לשיטת הצנתורים, הניתוחים והתרופות?
מדוע שהרופאים יוותרו על הכח שאתם מעניקים להם לשלוט בחייכם?
כפי שאנחנו רואים עד כמה שהרופאים מנסים לתאר ולצייר את הטיפול שלהם כמסע נעים בחיק הטבע ולהסתיר עד כמה שאפשר את כל הרעות החולות שבצד הטיפולים הפולשניים ובמיוחד את הנזקים העתידיים שאין העין רואה אותם ואין המוח יכול לקשרם לפעילות הרפואית (כמו האצת תהליך טרשת העורקים, מחלה יטרוגנית שנוצרה על ידי הרפואה בעקבות הכנסת סטנט לעורק) הרי שהפעילות הרפואית והצנתור יוצרים קשת רחבה של נזקים מידיים ועתידיים שכולם מיותרים לחלוטין וניתנים למניעה באמצעות שימוש ב - "תזונה כירורגית".


מה היא "תזונה כירורגית" וכיצד היא יכולה למנוע אלפי צנתורים בשנה?

"תזונה כירורגית" היא תזונה שנבחנה במחקרים הקליניים של רופאי לב וחוקרים בעלי שם עולמי כדוגמת פרופ' קמפבל, היא נוסתה על מטופלים שלי ושל מאות מרופאי ה "היגיינה הטבעית" בעולם ב- 180 השנים האחרונות ונמצאה כמובילה לפתיחת סתימות והצירויות בכל עורקי הגוף.
תזונה כירורגית מתבססת על פריטי מזון בעלי תכונות ייחודיות כמו: ערך תזונתי גבוה, תכולת סיבים גבוהה, ערך קלורי נמוך. אין שום בעיה להשיג אותה בכל סופר, אבל לא כל מה שקיים בסופר הוא מזון מתאים לאדם.
מובן שיש להתאים את התפריט במידת האפשר לכל מטופל על פי יכולתו והעדפותיו.
תזונה כירורגית מובילה לתוצאות מהירות ומופלאות בזכות עצמה, אבל בשילוב הטכניקה הידועה כצום על מים האפקטיביות שלה גדלה פי כמה. גם כאן דרושה מומחיות בשילוב בין השניים.
התוכנית במרכז אשחר בנויה במיוחד למצבים כאלה.
היא תגרום למטופל לצאת במהירות המכסימלית ממצב החירום ותוביל אותו על פי הקצב שלו חזרה למצב של בריאות וחופש מסתימות עורקים, מתרופות מזיקות ומפחד מהעתיד.

פרופ' אריה שנקמן, שאת סיפורו המלא תוכלו לקרוא באתרי תחת סיפורי החלמה הוא עדות מצוינת ליכולות המופלאות של הגישה.
פרופ' שנקמן היגיע לסדנא שלי לפני מספר שנים ושם למד את עקרונות הגישה. אך כיוון שניסה ליישם את מה שלמד באופן עצמאי לחלוטין וללא כל הדרכה אישית ואולי עם הזמן גם שכח חלק מההנחיות עורקיו הלכו ונסתמו גם כשחשב שהוא אוכל מזון טבעי ובריא. באחד הימים הוא התקשר אלי והודיע לי שהוא בבית חולים ומועמד לצנתור ושאל אותי האם לבצע את הצנתור. לאחר מספר שאלות ייעצתי לו להמתין שבוע ובינתיים לנסות את הטיפול שלי.
תוך מספר ימים הוא ידע שהוא כבר לא זקוק לצנתור. עד היום כבר שנתיים אחרי אותו אירוע הוא לא חש כל בעיה בליבו או בבית החזה ואין לו שום סימפטומים מעיקים או צורך בבדיקה רפואית כל שהיא על פי דבריו.

אל תיפלו בפח הפיתויים וקיצורי הדרך.

אני יודע שהפיתוי של קיצור דרך כביכול, של בחירה ב"אפשרות הקלה", שאתם תשכבו ומישהו אחר יעשה עבורכם את העבודה, הפיתוי של בוא נפתר עכשיו במהירות מהמצוקה ומהכאבים ונעשה לזה סוף הוא פיתוי גדול, אך מסוכן ביותר.
אני יודע שהפחד מהמחשבה שאתם עלולים למות אם לא תעשו את הטיפול הדחוף שהרופאים מציעים לכם (שזה מה שהם רוצים שתחשבו, תמיד אצלם הכל דחוף) הוא גדול ודוחף אתכם לעשות שגיאה קשה שתעלה לכם ביוקר רב.
אני יודע שאף אחד לא מספר לכם בכלל על אפשרות אחרת, בוודאי לא הקרדיולוג שרוצה לתמוך כלכלית בבית החולים ובמקום העבודה שלו.
לכן אני כאן. ולכן סיפרתי לכם את כל זה.
אז חישבו 7 פעמים לפני שאתם מפקירים את גופכם לתהליך שהוא רק התחלת ההתדרדרות במדרון שאת סופו המר אינכם יכולים לתאר בדמיונכם כרגע.

ד"ר אשחר ערן N.D (נטורולוג) M.P.H – מוסמך לבריאות הציבור ומדעי הרפואה.
מרכז אשחר לריפוי טבעי
טלפון: 02-5337245 מייל: [email protected]