12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: בג"ץ דוחה בקשת עמותה להכרה כ"מוסד ציבורי" לפי פקודת מס הכנסה
מאת: אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) [email protected]   שמור מאמר למועדפים

בהחלטת בג"ץ (עמותת ויפאסנה לישראל נ' שר האוצר) מתאריך 23.8.12 דוחה ביהמ"ש בפסק דינו של כב' השופט מלצר ובהסכמת כב' השופטים נאור וריבלין את עתירתה של עמותת "ויפאסנה" להכרה כמוסד ציבורי , על מנת שתורמים לעמותה יוכלו להזדכות ממס על חלק מחוב המס שלהם בגין תרומתם.

אין חולק שמטרתה העיקרית של עמותת ויפאסנה הינה העמקת השימוש בטכניקת הויפאסנה כדי להביא לשיפור המודעות העצמית וההתנהגות המוסרית של המשתמשים בה, המטרה מיושמת באמצעות קורסים בני עשרה ימים לאזרחים מן השורה ולעיתים בשיתוף עם שירות בתי הסוהר לאסירים, כן אין חולק שמדובר בעמותה הפועלת כמלכ"ר(מוסד ללא כוונת רווח).

העותרת עמותת ויפאסנה ניסתה במהלך של כשמונה שנים להשיג את ההכרה המיוחלת ללא הצלחה, בין היתר מהסיבה שהעלה משרד הבריאות שהוא אינו יכול לערוב לכך שפעילותה של עמותת ויפאסנה אינה מסוכנת לבריאות, וגם כאשר נימוק זה הוסר, נדחתה בקשתה מסיבה כללית ולא ברורה.

החוק מגדיר מוסד ציבורי, כגוף שמורכב מחבר בני אדם הפועלים למען אחת מהמטרות הציבוריות הבאות: דת, תרבות, חינוך, עידוד ההתיישבות, מדע, בריאות, סעד או ספורט, כאשר כל הכנסותיהם ונכסיהם משמשים אך ורק לצורך השגת אחת(או יותר) המטרות הציבוריות. כאשר לשר האוצר ניתנת הזכות לקבוע מטרה נוספת שתוכר כמטרה ציבורית.

השאלה שעומדת בפני בג"ץ הינה אופן יישומה של ההגדרה "מטרה ציבורית" לגבי העותרת.

טענות העותרת:
העותרת טוענת שכיוון שנהנתה במשך מס' שנים מפטור ממס הכנסה, לפי המוגדר בפקודת מס הכנסה, הרי שיש להכיר בפטור לגביה גם כמוסד ציבורי על כל המשתמע מכך, כי מטרת החוק הינה לתמוך בגופים "ממוסדים פחות" שאינם נהנים מתמיכה ממשלתית, וכי פעילותה העוסקת בחינוך, בתרבות ובסעד(הפעילות עם שירות בתי הסוהר) ראוי שיוכרו כמטרות שמזכות בהכרה כמוסד ציבורי, כפי שמגדיר החוק. עוד הוסיפה העותרת כי הינה מופלת לרעה יחסית לשלש עשרה עמותות אחרות שזכו להכרה כמוסד ציבורי, אשר לגביהן אף אם לא הופיע אחת מהמטרות הראשיות כפי שמורה החוק, הרי שנעשה שימוש בסעיף הסל המאפשר לשר האוצר לקבוע מטרה ראויה אחרת, אשר בעקבות מימושה תוכר העמותה כמוסד ציבורי לצורכי פטור לגופים שתורמים לו.

תשובת המשיב:
המשיב דוחה את טענת העותרת לגבי הכרה בגופים "ממוסדים פחות" וטוען כי התכלית הראויה של החוק הינה לתמוך בגופים שזוכים להכרה חברתית רחבה, ולכן פרשנותו של הסעיף בחוק צריכה להיות מצומצמת ומחמירה, כדי למנוע זיכוי מס מתורמים שמעדיפים משיקולים שונים לתרום לגופים שאינם זוכים לתמיכה ציבורית רחבה, ובעצם הזיכוי למנוע הכנסת מס מהמדינה.

עוד טוען המשיב, כי העותרת נהנתה עד היום מפטור ממס הכנסה בשל העובדה שפטור זה מוסדר באמצעות מנגנון של שומה עצמית הנבחנת באופן רנדומאלי, כך שהצהרתה של העותרת על עצמה כמוסד ציבורי לא נבחנה ע"י המשיב ולפיכך הפכה לסופית.

לגבי כך שהעותרת טוענת שמדובר בגוף שמטרתו חינוך עונה המשיב שקורסים בני עשרה ימים אינם יכולים להיחשב לתהליך שיטתי, יסודי וארוך טווח, אף מבחינת האדם שלוקח בהם חלק, וכי הפרשנות הראויה לחינוך הינה הקניית ידע יחד עם ערכים במוסדות חינוך מוכרים שתכליתם חינוך, דוגמת מכללות. לגבי הפעילות עם שירות בתי הסוהר עונה המשיב כי אין לראות בכך סעד כפי שמורה פקודת המיסים, כיוון שמדובר בפעילות שולית לפעילותה של העותרת. לגבי תרבות טוען המשיב כי ראוי לצמצם את הפרשנות לכדי אומנות בלבד, ואין לראות בפעילותה של העותרת כפעולה אומנותית.

לגבי טענת ההפליה, טוען המשיב כי העותרת הציגה זאת רק בעתירה ולא העלתה זאת בדיונים הקודמים שהיו ולכן יש משום פגם מובנה בפניה, עוד טוען שלגבי העמותות שקיבלו הכרה לא נמצא שניתן יחס שונה לשווים זו מהותה של ההפליה, ואם נעשה יחס שונה מקורו בטעות מן העבר שאין לחזור עליה במקרה של העותרת, וכי היחס כלפי העמותות צריך להישקל בהתאם למה שנהוג בהווה ובעתיד ואין להסתמך על טעויות עבר כשמדד למתן ההכרה.

דיון ביהמ"ש:
כבר בתחילת הדיון טוען כב' השופט מלצר כי אין בעובדה שהעותרת הצהירה על עצמה במשך השנים כמוסד ציבורי וזכתה לפטור ממס הכנסה, כדי ללמד באיזה שהוא אופן על כך שיש לראותה ככזה.
בהמשך, עוסק השופט מלצר בשאלה המרכזית שבאה לפתחו של בג"ץ והיא לעניין "מטרה ציבורית" ובתוך זה חינוך, ומגיע למסקנה כי יש טעם טוב לצמצם בהענקת הפטורים במישור התרומות, וכי יש לפרש את חינוך בצורה הכי מצמצת, כי קיים חשש גדול כי ללא פרשנות מצמצמת ייפרץ סכר ומשאבי המדינה יחולקו ללא בקרה מספקת. השופט מלצר מצטט מדבריו של כב' השופט רובינשטיין בעניין "מכללת דרום" האומר:"ככל שמתרחקים ממובנם הגרעיני של מוסדות החינוך...כך קטן הבסיס הרעיוני של הסכמת הציבור...לגבי השתתפותם במימונם".
יישום העקרונות של החינוך כלפי העותרת מחייב אותנו להגיע למסקנה אומר השופט מלצר, כי אין לראות בפעילותה של העותרת משום חינוך, וכי מטרותיה של עמותת ויפאסנה שחרור מוחלט והארה מושלמת אינן יכולות להיחשב כערכי חינוך בסיסיים בחברה.

לגבי טענת תרבות שהעלתה העותרת, שע"פ פרשנותה הינה :"...התנהגות, אורח חיים, דרך ארץ", אומר השופט מלצר כי מדובר בפשרנות מרחיבה ביותר שאין לקבלה, כיוון שהיא חובקת כמעט כל פעילות אנושית וסותרת את עקרון הפרשנות המצמצמת.
לגבי טענת הסעד, אומר השופט מלצר כי מדובר בפעילות שולית בעלת נפח קטן בלבד ואינו מהווה את החלק הארי מפעילותה של העותרת ולכן על טענה זו להידחות.
טענה נוספת שהעלתה העותרת היתה הפליה יחסית לשלוש עשרה עמותות אחרות שקיבלו הכרה כמוסד ציבורי, השופט מלצר בוחר לענות באומרו שיש אפשרות של "הפסקת ההפליה על דרך שלילת הזכות מהמופלים לטובה, או הענקת הזכות גם לפלוני", אך לאפשרות זו קיים סייג לפיו הרשות יכולה להחליט " עד כאן ולא יותר", או אז לא תצטרך להעניק את הזכות.
במקרה של העותרת השופט מלצר לא שוכנע כי אומנם קיימת הפליה בינה לבין העמותות האחרות, וכן עצם העובדה שעמותות אלה לא הובאו כמשיבות לדיון אינה מאפשרת לביהמ"ש לתת החלטות שיכולות לפגוע בהן. השופט מלצר משאיר לעותרת לעתור שנית לעניין ההפליה.

הכרעת ביהמ"ש:
ביהמ"ש דוחה את עתירתה של עמותת ויפאסנה באומרו:"העותרת אינה יכולה להסתפק בהוכחת העובדה שאחת ממטרותיה מהווה מטרה ציבורית, אלא חובה עליה להוכיח כי מטרה זו הינה בלבדית או דומיננטית", כדי לזכות בתמיכה ציבורית רחבה, ואת זה לא הצליחה העותרת להוכיח.
עוד טוען ביהמ"ש שלגבי העמותות שקיבלו הכרה לא נמצא שניתן יחס שונה לשווים שזו מהותה של ההפליה, מהסיבה שביהמ"ש לא הצליח לעמוד על מהותן של העמותות האחרות שלא זומנו כמשיבות לעתירה וכן מעמדת המשיב שלפיה הרשות יכולה להגיד "עד כאן ולא יותר", להכרה שניתנה בטעות.


רמת גן: רח' בן גוריון 2, (מגדל ב.ס.ר 1)
טל': 03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל': 04-8526693 פקס: 04-8555976
רומניה: רח' פרנקלין 7, סקטור 1, בוקרסט
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר לעורך דין אלי דורון
משרד עורכי דין - דורון, טיקוצקי, צדרבוים, עמיר, מזרחי