נושא המאמר: מי אתם באמת? בטח לא מה שאתם מנסים לשדר....
מאת: חני בורנשטיין - מומחית להגשמה עצמית שמור מאמר למועדפים
תעשיית התדמית מגלגלת מיליארדי דולרים במציאות של ימינו. אנשים משקיעים כסף רב בניסיון לשנות את התדמית החיצונית שלהם. את המראה שלהם. את המשקל שלהם. את צורת העמידה שלהם. את מה שהם משדרים ועוד.
למרות כל האנרגיה שאנשים משקיעים בתחום התדמית. עמוק בפנים הם עדיין לא מרוצים מעצמם. לא משנה כמה מאמץ, כסף, אנרגיה אנחנו אשקיע בתדמית שלנו עדיין נרגיש את אותה התחושה הפנימית של חוסר ערך ושיממון פנימי.
התעסקות עם התדמית בעצם מסמלת על חוסר קבלה עצמית פנימית. אנחנו חיים בחוויה שהבפנים שלנו לא מספיק טוב ואנחנו מנסים לשדר החוצה משהו שלדעתנו יתקבל טוב בעיניי החברה. אנחנו משקיעים את המאמצים שלנו ואת האנרגיה בניסיון לקבל אישור והערכה חברתיים בעוד שבתוך תוכנו אנחנו לא מרגישים מספיק שלמים עם עצמנו.
עצם קיומו של התדמית זה סטייה מהמצב הטבעי והבריא שלנו. כאשר אנחנו נולדים אנחנו נולדים ללא תדמית. אנחנו נולדים כיצורים מהותיים שמחוברים למהות שלנו. מחוברים לרגשות שלנו, לרצונות שלנו ולאני הייחודי שלנו.
על מנת לאפשר לאור שלנו לזרוח ולחיבור שלנו עם המהות הפנימית שלנו להישאר, אנחנו צריכים לקבל מההורים ומהסביבה שלנו את האישור לייחוד שלנו. אנחנו אמורים לקבל מההורים שלנו אהבה ללא תנאי, עידוד, תמיכה, אישור ולגיטימציה לרגשות שלנו ולעוצמות שלנו.
אך מה לעשות שלרוב, ההורים שלנו לא מצליחים לספק לנו את הצרכים הרגשיים הבסיסיים האלה ואנחנו לא תמיד מרגישים אהובים. לא תמיד אנחנו מרגישים רצויים. לא תמיד אנחנו מרגישים ייחודיים וטובים ואף להיפך.
כשאנחנו מרגישים שלא באמת אוהבים את מה שאנחנו. את מי שאנחנו. את המהות האותנטית שלנו. אנחנו חשים כאב מאד גדול. אנחנו מרגישים שאולי משהו במי שאנחנו הוא לא מספיק טוב ולכן לא אוהבים אותנו ללא תנאי. את הכאב שלנו אנחנו מבטאים בצורות שונות כמו בכי, התנגדות, כעס, התנהגות לא יפה שנועדה להסב את תשומת לב הסביבה לתחושות שלנו.
אם הכאב שאנחנו חווים לא נענה. ובמקום זה מתעלמים מאיתנו, מאשימים אותנו, מבקרים אותנו, שופטים אותנו, מענישים אותנו ועוד. אנחנו נכנסים לחרדה הישרדותית. אנחנו מתחילים לפחד על המקום שלנו בבית ובסביבה. בתור ילדים אנחנו תלותיים לגמרי בקרובים שלנו ובחוויה שלנו אם הם לא אוהבים את מה שאנחנו אין שום דבר שיבטיח את הרצון בהם בנו והם עלולים לנטוש אותנו.
על מנת להתמודד עם החרדה הפנימית שמתעוררת בנו ועל מנת להבטיח את הקיום שלנו אנחנו נכנסים לתהליך שמטרתו הבטחת הקיום החברתי שלנו. אנחנו לוקחים את המהות האותנטית שלנו ומתחילים להסתיר אותה. אנחנו מתחילים להתנהל לפי איך שהסביבה מצפה שנתנהל ולפי איך שאנחנו חושבים שיתקבל הכי טוב בעיניי הסביבה. אנחנו מדחיקים את הרצונות שלנו. את התכונות המהותיות שלנו. את הרגשות שלנו ומתחילים לחיות כאשר מה שמנהל אותנו בחיים זה הרצון להבטיח את מקומנו בחברה.
על מנת להבטיח את מקומנו בחברה אנחנו מנסים להתברג בחברה בעמדה שהחברה תצטרך אותנו. אנחנו מחפשים לעצמנו מקום ייחודי בחברה וננעלים בו. אנחנו עוטפים את עצמינו במסכה חברתית שנועדה לתת לחברה את מה שאנחנו חושבים שהיא מעוניינת בו.
אנחנו נכנסים לשליטה רגשית. אנחנו הופכים לטיפוסים חזקים. מתקבעים בהרגלים. הגמישות הנפשית שלנו נעלמת. אנחנו חיים במתח תמידי כיצד אנחנו נתפסים בעיניי החברה. אנחנו חיים בחוויה פנימית של תחרות לגבי המקום החברתי שלנו. אנחנו מתקשים בקבלת ביקורת. אנחנו מסתובבים עם תחושה פנימית של בדידות וריקנות. החיים עוברים לידינו בלי שממש נוכל לגעת בהם ולהיות חלק מהם.
ככל שהשנים עוברים, התדמית שלנו מתקבעת. אנחנו חיים במנותק מעצמנו ומהרגשות שלנו. אנחנו חיים בפיצול אדיר בין מה שאנחנו משדרים החוצה לבין מה שקורה לנו בפנים. אנחנו חיים ללא שמחה וללא קבלה ואהבה עצמית. וככל שהחור הפנימי שלנו גדול יותר. ככל שהריחוק שלנו מהמהות שלנו גדול יותר אנחנו משקיעים יותר ויותר כסף, זמן ואנרגיה בניסיון לקבל אישור חיצוני. בניסיון למכור תדמית שתזכה אותנו ביותר הערכה.
אך זה לא עובד. לא משנה כמה הערכה נקבל על התדמית שלנו. התחושה הפנימית שלנו לא תעלם. האישור החיצוני לא יצליח לחלחל לאישור הפנימי המיוחל כל כך.
אז מה עושים?
קודם כל מסכימים לראות. מסכימים להבחין במה שבאמת מנהל אותנו בחיים. מסכימים להרגיש את החסר הפנימי שלנו. להרגיש את הכאב הפנימי שלנו. מסכימים להודות בכך שהדרך שהלכנו בה עד עכשיו לא הובילה אותנו חזרה אל עצמנו. לא שחררה אותנו לחופשי מכבלי החברה. בנוסף, מתחילים להיות מודעים לפער העצום שקיים בין העולם הפנימי שלי לעולם החיצוני שלי. בין מה שאני מרגיש כלפי עצמי לבין מה שאני משדר החוצה. מתחילים לשים לב כמה אנרגיה ומאמץ אנחנו משקיעים בניסיון לשכלל את התדמית החיצונית שלנו.
ולאט לאט מתחילים את הדרך ללימוד מחודש של איך להתבונן על עצמינו דרך העיניים שלנו ולא דרך עיניי החברה. לאט לאט מתחילים בתהליך של הסרת התדמית החיצונית שלנו וברכישת האומץ לבטא את המהות הפנימית שלנו. לבטא את מי שאנחנו ללא מסכות חיצוניות.
לחיי ההגשמה עצמית של כולנו,
חני
מאמר זה נוסף לאתר "ארטיקל" מאמרים ע"י חני בורנשטיין - מומחית להגשמה עצמית שאישר שהוא הכותב של מאמר זה ושהקישור בסיום המאמר הוא לאתר האינטרנט שבבעלותו, מפרסם מאמר זה אישר בפרסומו מאמר זה הסכמה לתנאי השימוש באתר "ארטיקל", וכמו כן אישר את העובדה ש"ארטיקל" אינם מציגים בתוך גוף המאמר "קרדיט", כפי שמצוי אולי באתרי מאמרים אחרים, מלבד קישור לאתר מפרסם המאמר (בהרשמה אין שדה לרישום קרדיט לכותב). מפרסם מאמר זה אישר שמאמר זה מפורסם אולי גם באתרי מאמרים אחרים בחלקו או בשלמותו, והוא מאשר שמאמר זה נוסף על ידו לאתר "ארטיקל".
צוות "ארטיקל" מצהיר בזאת שאינו לוקח או מפרסם מאמרים ביוזמתו וללא אישור של כותב המאמר בהווה ובעתיד, מאמרים שפורסמו בעבר בתקופת הרצת האתר הראשונית ונמצאו פגומים כתוצאה מטעות ותום לב, הוסרו לחלוטין מכל מאגרי המידע של אתר "ארטיקל", ולצוות "ארטיקל" אישורים בכתב על כך שנושא זה טופל ונסגר.
הערה זו כתובה בלשון זכר לצורך בהירות בקריאות, אך מתייחסת לנשים וגברים כאחד, אם מצאת טעות או שימוש לרעה במאמר זה למרות הכתוב לעי"ל אנא צור קשר עם מערכת "ארטיקל" בפקס 03-6203887.
בכדי להגיע לאתר מאמרים ארטיקל דרך מנועי החיפוש, רישמו : מאמרים על , מאמרים בנושא, מאמר על, מאמר בנושא, מאמרים אקדמיים, ואת התחום בו אתם זקוקים למידע.
