12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: צילום דימוי גוף וקבלה עצמית
מאת: ענבל נירוונה ביקל   שמור מאמר למועדפים

צילום, דימוי גוף וקבלה עצמית

כמה פעמים שמעתם או הרגשתם: ”החזה שלי קטן מדי/ נפול מדי/ לא שווה בגודל/ אם רק הייתי כמה ק"ג פחות (או יותר- שזה פחות שכיח) / הצמיג הזה בבטן מסרב להפרד ממני/ הישבן שלי בולט מדי... ועוד ועוד.

כבר כילדה קטנה נחשפתי לעיסוק במראה הגוף. הייתי אז מתעמלת, וככזו- המודעות לגוף היא גבוהה מאוד. אין מקום להרבה עודפים. מעט וכמה שיותר מעט ככה זה טוב.
עם הזמן והשנים הבנתי שהעיסוק בגוף אינו נחלן של מתעמלות בלבד אלא סובב כל. כמעט כל נערה ונער, נשים גברים ואפילו קשישים (כן, גם לסבתי בת ה-90 ולסבתא של חברה בת 80+ יש הערות המעידות על חוסר שביעות רצונן ממראה גופן).

המראה החיצוני מסמל לנו דברים רבים בין אם במודע ובין אם לא. בניהם למשל רמת פוריות ובריאות האדם. המפתיע שזה משתנה בין עידנים שונים ובין תרבויות שונות. כך למשל בתרבות מסוימת ישבן גדול אצל אישה יעיד על פוריות, בעוד שבתרבות אחרת- שומן יעיד על היעדר בריאות.
במאה ה-19 נשים שהתברכו בגוף משופע ייצגו את הנשיות במיטבה, בעוד שבתרבות המערבית של היום הרזון הוא הסמל שמנסים למכור לנו כשיא היופי הנשי, וליצור מעין אחידות שדופה ודקה.

כמובן שדימוי גוף אינו תחום רק למשקל הגוף, אלא גם לפרופורציות הגוף ולמראה וגודל איברי המין. חוסר שלמות עם הגוף משפיע באופן ישיר על הדימוי העצמי הכללי ועל תחושת הנוחות שלנו בעולם. גברים ונשים רבים סובלים מתחושות חוסר שלמות עם מה שנתן הטבע. אנחנו מתווכחים עם מה שיש, מתלוננים בפני בורא עולם על שבראנו כפי שהוא רצה ולא כפי שאנו רוצים (רק תחשבו כמה יהירות יש בזה).

כמה אנחנו רוצים פשוט לאהוב את עצמנו, לאהוב ולקבל את עצמנו כפי שאנחנו.
המסע לקבלת עצמית, לאהבת מה שיש הוא מסע שלחלקנו קצר ולחלקנו ארוך ומייגע, אולם התגמול שהוא נושא בחובו הוא רב מאוד.
כאשר יש קבלה עצמית- חופש ואנרגיה רבה משתחררים. אנו הופכים זמינים יותר לעולם, זמינים ליצירה, לתקשורת אחרת, יכולים להינות בסיטואציות מהן נהגנו להימנע, ולא מתנצלים יותר על מי שאנו. אנחנו יכולים לתת לעולם את המתנה שהיא אנחנו, מכיוון שאנו לא עסוקים יותר בלהסתיר, ב“לטפל" ובלנסות לשנות את מה שיש.

לכן יש אינספור שיטות ומכוני "שינוי ושיפוץ”. הרבה סדנאות, כלים, דרכים וטיפולים התפתחו ומתפתחים בכדי לסייע לזכות בנחת זו.

לדעתי הדרך היסודית והמשחררת ביותר היא הבנת שורש קיומנו, זיהוי עצמי אמיתי של מי שאנו מעבר לכל הקליפות, מעבר למחשבות ולתחושות, מעבר לגוף זה. מתוך זיהוי זה נובעים שחרור וקבלה אמיתית של מה שיש. משם מתאפשרת פעולה אשר אופיה הוא הטבה ותבונה.
אולם ישנן גם כל דרכי הביניים ודרכים שנוגעות ספציפית במה שמפריע, או באתגר השעה "המקומי".

אני גיליתי את הצילום ככלי רב עוצמה לגילוי היופי הטבעי הקיים בכל, ומכאן כאמצעי תרפויתי ממש. ןלכן השם: פוטותרפיה- תרפיה באמצעות צילום.
הצילום הינו תהליך קצר יחסית, אשר נותן פידבק כמעט מיידי, ובכך מהווה מעין קיצור דרך לעשיית שלום עם ה"בחוץ" שזה כמובן שלום עם ה"בפנים".

כאשר אדם מפנה לעצמו זמן ומשאבים להצטלם הוא עובר בפרק זמן קצר יחסית מעין מסע עם עצמו. מסע אשר בשלב הראשון עולים רגשות ותחושות שונים ביחס לתהליך הצילום, לעיתים רבות עוד אפילו בטרם התחלתו הממשית. רגשות ביחס לחשיפה אל מול העדשה, אל מול אדם אחר ואל מול עצמו- עימות ואימות עם המחשבות, הדימויים והרעיונות שיש לו בקשר לעצמו.
במהלך הצילומים הדינמיקה החיצונית והפנימית נעה, משתנה ומתפתחת. לעיתים מסגירות לפתיחות, מחוסר אמון לאמון, מכיווץ לשחרור ולהרפיה.

בשלב השני ישנו המפגש עם הצילומים עצמם. תמיד יש הפתעות, מכיוון שראייתנו את עצמנו היא חלקית ומוגבלת. לא רק שהתרגלנו לחשוב על עצמנו משהו מסוים ודרכו אנו חשים ורואים את עצמנו, אלא שפיזית אנו רואים רק חלק מהגוף, וזויות הראיה מוגבלות.
הצילומים מאפשרים לנו לראות את עצמנו באור חדש, להיחשף לנקודות מבט שונות על עצמנו. בין אם מדובר בחלקי רגע שהוקפאו ונותנים לנו מידע חדש על עצמנו ובין אם זויות, כיוונים ותנוחות שמראות לנו אני אחר. מה שעוד מוסיף הוא שהתמונה היא סטטית, עדות דוממת שלא עונה לנו, אלא רק מראה שוב ושוב את מה שנבחר לראות וכמה שנבחר לראות ולהעמיק בזה.

ישנו גם העיניין שמדובר ב"עיניים" אחרות (אלו של הצלם) אשר הן אלו שבוחרות עבורנו על מה נסתכל. עיניים אלה חופשיות מהדימוי הקבוע והמגביל שיש לנו על עצמנו ובכך הן מאפשרות לראות משהו אחר. כשצלם אשר מכוון לראיית היופי והשפע שבאחר מצלם, המצולם לא יכול שלא לראות את הייחודיות והיופי שבו. כמובן שעשויה לעלות גם ביקורת עצמית וצילומים שלא יאהב, וגם זה חלק מהעיניין, כיוון שאין רצון לעשות מניפולציה על המציאות, אלא רק לראות רחב יותר, עשיר יותר. לראות שיש בנו גם וגם.
ראייה זו משחררת אותנו מהדימוי החלקי והמגביל שהיה לנו על עצמנו, ומהווה מקור לקבלה עצמית. כשאנו מתחילים לראות את עצמנו באור רחב, חופשי ונינוח יותר, אוטומטית אנו מתחילים לראות גם את סביבתינו ככזו.

אם אלהים היה רוצה אותנו אחידים הוא היה יוצר אותנו כאלה, אבל הוא לא... יש שונות וטוב שכך.
כשמתחילים לראות את היופי שבשונות ובייחודיות אז גם מתחילים להשתתף בחגיגה.

על הכותבת- ענבל נירוונה ביקל:
צלמת, פוטותרפיסטית מקיימת מפגשים אישיים, זוגיים וקבוצתיים.
בעבר עסקה בעבודה סוציאלית וכיום משלבת את גישתה וניסיונה עם אנשים בחוויית הצילום.
מידע נוסף על הפוטותרפיה, על עבודתה וצילומים ניתן למצוא באתר:
www.tzilumpashut.com