12391 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: צדקה וסגולותיה
מאת: הרב יוסף קרסיק   שמור מאמר למועדפים

שולחן-השבת

מבט מיוחד ומרתק לפרשת-השבוע,
לפי מדרשי חז"ל, הקבלה והחסידות
לאור תורת חב"ד

מאת
הרב יוסף קרסיק
שליח הרבי
ורב אזורי בת חפר - עמק חפר

פרשת תרומה - צדקה וסגולותיה - "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה"

בנות ישראל זרקו זהב על דוד המלך

פתיחה

שם הפרשה "תרומה" ממקד את עיוננו השבועי במצוות צדקה, מעלותיה וסגולותיה.

לא קל לתת צדקה: בעמל ויגיע-כפים משיג האדם את כספו והוא שייך לו לפי חוקי התורה והאנושות, ולמרות זאת הוא מצוּוה להפריש מקצת כספו לצורכי צדקה, לעניים, נזקקים וכדומה. והיצר האנושי זועק ואומר: מדוע? זה כספי שלי, השגתי אותו בדין, למה אני צריך ליתנו לאדם אחר שלא עבד ועמל?

ודווקא בשל הקושי העצום להפריש צדקה, מלמדים חז"ל שמצווה זו חשובה ונעלית והיא שקולה כנגד כל המצוות, והנותן צדקה זוכה להתברך מאת ה' בכל טוב, בברכה והצלחה לכל המצטרך בגשמיות ורוחניות.

מלחמת פלשתים בישראל

נפתח בסיפור מורכב ותמוה על מעשה הצדקה ועונשו של דוד מלך ישראל:

ימי ילדותו ובחרותו של דוד המלך היו מלאים מהמוּרות וקשיים, הוא העיד על עצמו ש"מוזר הייתי לאחָי ונכרי לבית אמי", הוא קיבל מאחיו ומשפחתו יחס של "מוזר" (=ממזר) ו"נכרי" כפי שמסופר במדרשים; גם תקופת המלחמה הקשה של הפלשתיים בבני ישראל, לא הביאה בשורות משמחות ביחסיו עם בני משפחתו,

שיא היחס המזלזל בלט בעיצומו של העימות היהודי-פלישתאי, כשדוד סיכן חייו והגיע לזירת המאבק בחבל יהודה, כדי להביא מזון מחיה לאחיו שבחזית המערכה, וגם ברגע זה גוער בו קשות אחיו הבכור - אליאב, "ויחר אף אליאב בדוד", "ויאמר .. אני ידעתי את זדונך ורוע לבבך", הוא מאשים את דוד בכוונות זדון בעת שבא להביא לו לחם למחיה.

אך דווקא בתקופת שפל זו התגלה דוד כ"גבור ישראל", ובמו ידיו הצליח להכריע את המלחמה, להרוג את גלית הגבור הגדול המוגן בשריון, "שחירף וגידף מערכות ישראל", ומיד עלה קרנו בעיני העם ובני משפחתו.

בנות ישראל זרקו זהב על דוד המלך

הריגת גלית הפלישתי שיפרה ושינתה את מעמדו ומצבו של דוד מקצה לקצה, ורוממה אותו מעלה מעלה, מעמדו האישי השתפר. גם בתחום הכלכלי הוא התעשר, כי בשובו מהמלחמה, לאות תודה והערכה על מעשה גבורתו המופלא, השליכו לעברו בנות ישראל מטבעות רבות של כסף וזהב.

הנער דוד אסף את המטבעות, שהצטברו בידו להון עתק - "מאה ככרי זהב", ולא נטלו לעצמו אלא הקדיש את כולו לצדקה, הניחו למשמרת כדי לבנות בו בית המקדש לה' אלוקי ישראל.

בחלוף כמה שנים פרץ בארץ רעב ובצורת קשה, שנמשכו כשלוש שנים, או אז ביקשו מדוד שיתרום את ככרות הזהב לעניים הרעבים המצויים בחרפת רעב, אך דוד סירב ומיאן לתת את הכסף לעניים, שכן הוא הקדישם לבניית בית המקדש, שזה היה משאת חייו!

מעשהו זה לא היה לרצון בפני ה' - שהרי ההלכה קובעת שכדי להציל עניים ממוות ברעב, אפשר לקחת גם מכספי המקדש - לכן נענש שנשללה ממנו הזכות לבנות את המקדש (ובנו, שלמה המלך בנה את המקדש), עונש זה רמוז בדברי הפסוק "כי דמים רבים שפכת, אתה לא תבנה את הבית", היות שלא ריחם על העניים ושפך דמם, לכן לא זכה לבנות את המקדש.

גדולתו ותעצמותו נפשו של דוד המלך

הבה וננתח את מעשי דוד המלך מראשיתם ונתבונן בגדולתו ותעצומות נפשו:

לאחר נצחון המלחמה וקבלת מאה ככרות הזהב, נהג בדרך מופלאה ויוצאת דופן והקדיש הכל לצדקה: הלא הוא היה עדיין נער צעיר לימים המצוי בתחילת דרכו בחיים, בלא עזרה ותמיכה משפחתית (כמסופר במדרשי חז"ל), ועדיין לא בנה בית, לא נשא אשה וכו', וההגיון האנושי והיהודי אומר לצבור לעצמו כסף כדי להקים בית יהודי כמצוות התורה וכו', והנה "יד ה' היתה בדבר" והוא זכה במאה ככרות זהב, הון עתק, עמו יוכל לבנות בית, לשאת אשה וכו';

אך דוד מוותר על הכסף, ומפריש את כל כולו לצדקה לבניית היכל אלוקינו, היש לך דבר גדול ומופלא מזה!

ואכן הקב"ה אמר עליו ש"חביב" מעשה הצדקה שלו אפילו "יותר מהקרבת הקורבנות"! ובמעשיו הרג לגמרי את היצר הרע, כפי שהעיד על עצמו "וליבי חלל בקרבי", שהרג את היצר הרע.

אבל התוצאה הסופית היא שדווקא בשל מעשה אדיר ומופלא זה, נענש מה' שלא יזכה במצווה המופלאה של הקמת בית המקדש, כי לא תרם לעניים, ולכאורה היתכן, מדוע אין ולו טיפת התחשבות במעשיו?!

זאת ועוד: הרי בהיותו מלך ישראל יצא למלחמות ומאבקים רבים בצבאות האוייבים לכיבוש והגנה על הארץ והעם הדרים בה, ובשל זאת היה זקוק לבית המקדש שיגן וישמור עליו במלחמות, כדברי הנביא "כי יצא עמך למלחמה על אויבו .. והתפללו אל ה' דרך .. הבית אשר בניתי לשמך. ושמעת השמים את תפילתם ואת תחינתם ועשית משפטם", ובמדרש איתא שאפילו המן הרשע הבין את עוצמת המקדש, והוא כתב באגרתו שכשישראל מתפללים בבית המקדש הם "מכשפים בתוכו, ויוצאים ממנו הורגים ומחריבים את העולם"! אם-כן לוּ כדי צורך נצחון המלחמות, היה דוד זקוק כסם-חיים לבית-המקדש, ולמה לא זכה לכך?

הכל בגין אי נתינת צדקה לעניים!

מכאן מסר ולימוד עצום על החשיבות המופלאה של צדקה לעניים ולנזקקים. לעיתים אפילו מעשה קדוש ועצום עלול לגרום לתוצאה שלילית, כשאין התחשבות ועזרה לעניים!

צדקה שקולה ככל המצוות

חז"ל אומרים ש"שקולה צדקה כנגד כל המצוות", במאמר זה לימדונו את מהות מצוות הצדקה:

כל מצווה ומצווה שעושים ממשיכה קדושה לאבר בגוף שעמו מקיימים את המצווה. לכן יש 248 מצוות עשה, ו-365 מצווה לא-תעשה, כנגד 248 אברי ו-365 גידי האדם, כי בכל מצווה ומצווה מקדשים אבר או גיד אחד מהגוף. לדוגמא - בהנחת "תפילין של יד" ממשיכים קדושה ליד, ובהנחת "תפילין של ראש", ממשיכים קדושה לראש.

שונה ומיוחדת היא מצוות הצדקה שהיא "שקולה ככל המצוות", כלומר היא מקדשת את כל איברי הגוף, כל רמ"ח האיברים מתקדשים על המצווה האחת של נתינת צדקה!

נשאלת השאלה - מדוע: כשם שתפילין, למרות קדושתם העצומה, הם פועלים בעיקר על היד והראש ולא על שאר אברי הגוף, כי מניחים אותם רק ביד ובראש, כך גם מצוות הצדקה היתה צריכה לפעול רק על האיברים עמהם היא נעשית ולא על כל אברי הגוף?!

יתירה מזו סדר קבע הקב"ה בעולמו, שכדי להשפיע על תכונות נפש פנימיות, הלב והמוח, יש לעמול בריכוז בעבודה פנימית מחשבתית ורגשית, ולא במעשה חיצוני בידים;

אך אמרו חז"ל שעל ידי מצוות צדקה נעשים מוחו וליבו זכים, כלומר שבזכות המעשה של מצוות הצדקה היהודי זוכה לעדן ולזכך את מוחו ושכלו, הוא מוסיף כוח לריכוז ומחשבה במוח והעמקה בלימוד והבנת התורה!

ויש להבין מה למעשה גשמי של צדקה, נתינת מטבע לעני, עם שיפור הרגש והמחשבה ההשכלתית בלימוד התורה?!

האור והקדושה המולאה שבצדקה

אלא, הכל תלוי בכוחות האלוקיים הנמשכים לעולם על ידי המצוות:

כשם שלאדם יש רמ"ח איברים, כך לבורא העולם רמ"ח איברים וכוחות. הסיבה הפנימית לכך שבכל מצווה ומצווה מקדשים אבר אחד מהגוף, נובעת מכך שבכל מצווה היהודי ממשיך כוח רוחני אחד מרמ"ח כוחות הקדושה,

אך נתן הקב"ה במצוות הצדקה כוחות אדירים ומופלאים שבמעשה הצדקה היהודי ממשיך על עצמו את כל רמ"ח הכוחות האלוקיים ("מאור אין-סוף, הסובב כל עלמין"), לכן כל גופו, מראשו ועד רגליו, מקבלים כוח וחיזוק בזכות מעשה הצדקה.

בתניא מוסבר שהדבר נובע מהכח שהיהודי משקיע במצוות הצדקה, שזה כוח כללי, ובלשון התניא: בכל המצות מתלבש רק כח אחד מנפש החיונית, אבל בצדקה, שהאדם נותן מיגיע כפיו, הרי כל כח נפשו החיונית מלובש במלאכתו שנשתכר בו המעות, וכשנותנם לצדקה - כל נפשו החיונית עולה לה'. וגם מי שאינו מתייגע בשביל כספו, הואיל ובמעות אלו היה יכול לקנות חיי נפשו החיונית, הרי נותן חיי נפשו לה'.

מעשה הצדקה - חומת הגנה מהמזיקים

נותן הצדקה בונה לעצמו חומת הגנה מכוחות הרע והמזיקים המצויים בעולם: "מה שריון זה כל קליפה וקליפה מצטרפת לשריון גדול, אף צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול", "שריון עשוי קשקשים על נקבים, והם מגינים שלא יכנס חץ בנקבים. וככה הוא מעשה הצדקה".

וזאת בנוסף לשאר מיני השכר שהיהודי מקבל עבור הצדקה לכל טוב סלה, ברכה להצלחה וישועה בגשמיות וברוחניות, בבנים, בחיים ובפרנסה - "עשר בשביל שתתעשר". "רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד בעולם הזה וחיים לעולם הבא".

הסתכלות נכונה על צדקה

לאמיתו של דבר יותר משצדקה היא גמילות חסד עם העני, יש בה גמילות חסד, צדק ויושר עם נותן הצדקה.

הלא הקב"ה ברא ומנהל את עולמו בחסד וברחמים - אם-כן כיצד יתכן שיש בעולם אנשים עניים הזקוקים למתת צדקה ואינם יכולים להתפרנס מעצמם? היעלה על הדעת שהבורא שיצר את בני האדם, הניחם בעולמו ולא דאג להם למזון ומחיה?

האמת היא שהקב"ה העניק לעולם שפע ברכה לקיום כל הנבראים, בין לעשירים ובין לעניים, אלא שלטובת העשיר כדי לזכותו במצוות הצדקה, הוא עשה אנשים עניים, כלומר הוא לקח את כספי העניים והפקידו בידי העשירים, כדי שהעשירים יזכו במצוות צדקה בנתינתם לעניים.

לכן, כאשר אין מקיימים מצוות הצדקה, לא רק שמפספסים מצווה חשובה בתורה, אלא עוד זאת - גוזלים את כספי העניים, שאת ממונם הקב"ה נתן לעשירים רק בתורת "פקדון", שכן כספי הצדקה שייכים באמת ובתמים לעני, אלא שהעשיר קיבלם כפיקדון כדי שיזכה במצוות הצדקה.

"גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה"

אמרו חז"ל "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה", כלומר שלמרות שכל מצווה ומצווה מאירה את חושך הגלות וממהרת ומזרזת את הגאולה בביאת המשיח, הרי מיוחדת היא מצוות הצדקה שהיא "מקרבת" את הגאולה יותר משאר המצוות,

הגאולה מתעכבת וממתינה לסיום עבודת ישראל בתיקון עצמם והעולם כולו והכשרתו להתגלות האלוקית הנעלית, ובצדקה מתקנים ומזככים את כלל הגוף וכוחותיו, לכן זה כלל גדול לתיקון העולם לגאולה.

נסיים בדברי התניא: נהגו עכשיו כל החרדים לדבר ה' להרבות מאד מאד בצדקה, ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה שנאמר ושביה בצדקה.

לקבלת המייל ישירות ולתגובות והערות-הארות שיתקבלו בשמחה, למייל: [email protected]