12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: היחס לעשיר שירד מנכסיו
מאת: דוד דרומר   שמור מאמר למועדפים

פרשת "משפטים"

מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"


"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ..." (שמות כ"ב/כד').

כותב על כך הרמב"ם בהלכות מלווה ולווה: "מצוות עשה להלוות לעניי ישראל".
הרמב"ם מדגיש שהמצווה היא לתת לעניים. אך הגמרא במסכת סוכה (מ"ט/ב') מדגישה שמצוות "גמילות חסדים" היא לכולם, עניים ועשירים כאחד. אם כן, מדוע מדגיש הרמב"ם את העניים בלבד?
ניתן להסביר את דברי הרמב"ם בכך שכאשר אדם זקוק להלוואה, גם אם הוא עשיר, נחשב הוא באותה שעה לעני ויש לתמוך בו כבאדם עני. הרמב"ם לא מציין שכוונתו היא גם ל"עשירים", כדי שנלמד הוראה לחיים: טבעו של האדם שכאשר הוא מגיש עזרה לאדם חסר כל הוא עושה זאת בסבר פנים יפות ומאירות וכשאת אותו הדבר הוא עושה עם אדם עשיר הוא לא כל כך מאיר לו פנים.
מדגיש הרמב"ם בדבריו ש"מצוות עשה להלוות לעניי ישראל" - כדי שנלמד מכך שגם ההלוואה ל"עשיר" (שבאותו זמן נחשב ל"עני") צריכה להינתן מתוך מאור פנים ואהבה.
הגר"א (הגאון רבי אליהו מווילנה) מסביר, שיש ללמוד מפסוק זה את ההבדל בין "הלוואה" ל"צדקה": "...'אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי ' אם תלווה את כספך 'אֶת עַמִּי', תהיה בעדים. אולם, 'את העני', אם תיתן צדקה לעני אז 'עִמָּךְ' פירושו בינך לבין עצמך, שלא יראה שום אדם". הלוואה יש לתת בגלוי, בנוכחות עדים, כנאמר "את עמי" אך צדקה יש לתת בסתר כנאמר: "את העני - עִמָּךְ", שיהא הדבר בינך ובין עצמך, ללא עדים וללא פרסום.

הביטוי "את עַמִּי" ניתן לפירוש כביטוי המציין: "אתה עִמִי". כלומר, הערך שפעולת הצדקה גורמת לנותנה הוא להיות שותפו של הבורא: "אם כסף תלווה" הרי ש"אתה עִמי" בדאגה לנצרך. הצדקה שאתה נותן בימי חייך, בעולם הזה, תלווה אותך ותשמש עדות לזכותך בעולם הבא, כאשר תעמוד לדין לפני בורא עולם.
הרעיון מומחש בסיפור הבא: יהודי שנתמנה להיות שר האוצר של המלך, עשה עבודתו נאמנה אך השרים האחרים בממלכה, קנאו בו מאוד והעלילו עליו שכל כספו ורכושו באו לו משום שהוא מועל בכספי אוצר המלך. משום כך ציווה עליו המלך לתת לו דין וחשבון על כל רכושו. ביקש היהודי מהמלך ארכה של מס' שעות כדי שיוכל לאמוד את רכושו כראוי. בתום הזמן הקצוב לכך הגיש היהודי למלך תצהיר ובו כתוב שכל רכושו מסתכם ב-10,000 דינרים בלבד. "שקרן!", צעק לעברו המלך, "הרי ברשותך בניינים ופרדסים הנאמדים במאות אלפי דינרים וכיצד אומר אתה שכל רכושך מסתכם ב - 10,000 דינרים בלבד?"
ענה היהודי למלך: "כל הבניינים והפרדסים, שהם כביכול רכושי, אינם שלי, שהרי המלך יכול לקחתם ממני, אם יחפוץ בכך. אך ברשותי 10,000 דינרים שילוו אותי בחיי ואף לאחר מותי, ואותם גם המלך אינו יכול לקחת ממני. זאת, משום שאת הכספים הללו חילקתי לעניים ולמוסדות צדקה וחסד ובכך מסתכם כל רכושי. נתרצה המלך מדבריו של היהודי ולא רק שלא פגע במעמדו אלא, הוסיף לו אהבה על אהבתו.


דוד דרומר