12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: סוגי מניות בחברה פרטית - סיווגים ואפיונים
מאת: אבירם גולדשטיין עורך-דין   שמור מאמר למועדפים

סוגי מניות בחברה פרטית - סיווגים ואפיונים

חוק החברות מגדיר "מניה" כאגד של זכויות בחברה הנקבעות בדין ובתקנון. המניה היא למעשה יחידת השקעה שרוכש המשקיע בחברה ומהווה חלק מסויים מהון המניות של החברה. המניה מקנה זכות בהון של החברה שהנפיקה אותה. המניה מהווה נכס שניתן לקנייה, מכירה, הורשה, שעבוד והעברה.
המשמעות של החזקת מניה היא הקניית זכויות מסויימות לבעל המניה, זכויות כגון הזכות להשתתף ולהצביע באסיפה הכללית, הזכות לקבלת דיבידנדים וזכות שיורית לקבל החזר על השקעתו בחברה בעת פירוקה. המניה מייצגת את חלקו של בעל המנייה בחברה. המשמעות הכלכלית של הדבר, באה לידי ביטוי במספר השלכות: זכותו של בעל מניות לקבלת דיבידנדים שהוכרזו, תהיה באופן המשקף את חלקו היחסי בחברה אשר מגולם באופן ישיר ביחס המניות שבבעלותו.
כמו כן, החלטות בחברה בד"כ מוכרעות בהצבעה דמוקרטית על-פי רוב (בד"כ כל מניה = קול אחד בהצבעה), ככל שגדל חלקו היחסי של בעל המניות בחברה, יש לו יותר זכויות הצבעה באסיפה הכללית וכך גדלים סיכוייו להחליט ולהשפיע על אופן התנהלות החברה (לכן, בעת שבעל מניות הרוב מעוניין למכור את מניותיו, הרי שסביר כי יגדל הערך שיוכל לקבל עבור מניותיו, משום שהוא מוכר גם את השליטה בחברה ואת היכולת להחליט על בחירת הדירקטורים וחלוקת דיבידנדים). בנוסף, ראוי לציין כי בעת פירוק חברה שאין לה חובות, יזכו בעלי המניות לקבל את יתרת הנכסים של החברה אשר תחולק בהתאם לחלקם היחסי במניות החברה.

חוק החברות קובע כי לחברה יכול שיהיו מניות, איגרות חוב, או ניירות ערך אחרים, שלכל אחד מהם זכויות שונות. מכאן, שלחברה יכולות להיות מניות בעלות זכויות שונות ומגוונות. החוק מעניק ליזמים את האפשרות להתאים את החברה לצורכיהם השונים באמצעות עיצוב מבנה המניות והרכבן בהתאם לרצונם של בעלי המניות.
למשל- ישנם משקיעים שמעוניינים לרכוש מניות ככלי פיננסי המניב דיבידנדים או רווחים בעת מכירתן. אותם משקיעים כלל אינם מעוניינים לקחת חלק בניהול הפעיל של החברה (משקיע כאמור יכול למשל לרכוש "מניות בכורה" אשר לא יקנו לו זכות הצבעה, אבל יקנו לו עדיפות בחלוקת הדיבידנדים). סעיף 82 לחוק החברות קובע כי חברה רשאית לקבוע בתקנונה זכויות הצבעה שונות לסוגים שונים של מניות וכי במידה ולא קבעה החברה בתקנונה זכויות הצבעה שונות, יהיה לכל מניה קול אחד.
מכאן, שכל חברה חופשית לבחור לעצמה את מבנה ההון המתאים לצרכיה ואולם יחד עם זאת, ישנם מצבים בהם חברה אינה רשאית להנפיק סוגים מסויימים של מניות.
כאמור חברה הינה אגד של חוזים והתקשרויות רצוניות בין המתאגדים, לכן המתאגדים רשאים להגדיר סוגים מסויימים של מניות בהתאם לרצונם וצורכיהם. יחד עם זאת, לעיתים ניתן להגביל חברה מלהנפיק סוג מסויים של מניות כך למשל חוק ניירות ערך, מחייב חברה המעוניינת להרשם למסחר בבורסה לניירות ערך, להתאים עצמה באופן בו יהיה רק סוג מניות אחד ויחול שוויון בזכויות ההצבעה (ואולם החוק מסייג זאת ומאפשר הנפקת מניות בכורה כשנה לאחר רישומה של החברה למסחר בבורסה). דרך נוספת להגבלת סוגי המניות בחברה היא הגבלה עצמית. הרי שמעצם היותה של החברה אגד של התקשרויות חוזיות רצוניות, ביכולתה להגביל עצמה מלהנפיק סוגים מסויימים של מניות, באמצעות הוראה מתאימה בתקנון החברה. ראוי להדגיש שבדומה לחוזה, גם תקנון החברה ניתן לשינוי מעת לעת בהתאם לרצונה של החברה ובעלי המניות בה.


סוגי מניות הקיימים בשוק:

מניות רגילות:
כאשר חברה אינה מחלקת את מניותיה לסוגים, למעשה קיים סוג אחד ושוויוני של מניות רגילות. מניות אלו מעניקות לבעליהן בעלות יחסית בחברה. בעלות זו מקנה זכות להשתתף ולהצביע באסיפה הכללית ובכך מקנה את היכולת להשתתף בקבלת ההחלטות ובניהול החברה. כל עוד לא נקבע אחרת בתקנון החברה הרי שכל מניה משקפת קול אחד בהצבעה באסיפה הכללית. כך שככל שבעל מניות מסויים מחזיק במספר גדול יותר של מניות, גדלה השפעתו ושליטתו על האסיפה הכללית.
זכות נוספת הצמודה למניות רגילות של חברה היא הזכות להשתתף ברווחים הנצמחים מפעילותה של החברה ומחולקים למשקיעים כדיבידנדים בהתאם לחלקם היחסי במניות החברה. כמו כן, בעת פירוקה של חברה, החזקה במניותיה מעניקה לבעליהן זכות לקבלת עודפי נכסיה בעת פירוקה, נציין כי בפירוק חברה בעלי המניות הינם בבחינת נושים נדחים, כלומר, רק לאחר שנפרעו מלוא חובותיהם של נושי החברה, זכאים בעלי המניות ליתרת הנכסים שבפירוק.

מניות בכורה (מבוכרות):
למעשה, למונח מניות בכורה אין הגדרה משפטית ברורה ואחידה וזכויותיהם של בעלי מניות הבכורה מוסדרות בעיקר בתקנון החברה. מדובר בסוג של מניות אשר מצד אחד מקנות לבעליהם זכויות עודפות ומצד שני מונעות מבעליהם זכויות אחרות. בד"כ מניות הבכורה מעניקות לבעליהן זכות עדיפה כלשהי לפני שאר סוגי המניות בחברה, העדיפות של בעלי מניות הבכורה יכולה להתבטא בין היתר בזכות עדיפה או זכות קדימה לקבלת דיבידנדים, בעדיפות בדין קדימה להחזרת הון, ובהשתתפות בעודפי הנכסים בעת פרוק החברה. את אותן זכויות מבוכרות יש להצמיד למניות הבכורה באופן ברור בתקנון החברה. בנוסף, מניות הבכורה אשר מעניקות זכויות עודפות בחלוקת רווחים מצד אחד, שוללות בד"כ את זכות ההצבעה מן הצד השני. עמדת ביהמ"ש העליון הינה כי זכויות ההצבעה הקבועות בתקנון הן עניין חוזי שבין בעלי המניות לבין עצמם וביכולתם לעצבן כרצונם. יחד עם זאת, הרי שמוענקת לבעלי מניות הבכורה זכות הצבעה בכל הקשור לזכויותיהם הם, כך שאלה לא יפגעו.
ישנן זכויות מספר אותן נהוג בד"כ להצמיד למניות הבכורה באמצעות הוראה מפורשת בתקנון החברה. זכויות אלה מפורטות להלן:
הזכות לעדיפות בקבלת דיבידנדים- בד"כ מניות בכורה נרכשות ע"י משקיעים אשר מעוניינים לקבל דיבידנדים קבועים ויציבים על השקעתם כך שניתן להצמיד למניות הבכורה זכות לקבלת דיבידנד בשיעור קבוע (במידה והוכרז דיבידנד כדין ע"י הדירקטוריון). לבעלי מניות הבכורה יש זכות קדימה לקבל דיבידנד בשיעור הקבוע, ורק לאחר מכן יחולק דיבידנד לבעלי המניות הרגילות.
הזכות להשתתפות נוספת- ישנן מניות בכורה הנקראות "מניות בכורה משתתפות" פירוש הדבר הוא כי מניות בכורה אלה מעניקות בנוסף לדיבידנד הבכורה, גם את הזכות להשתתף ביתרת העודפים העומדים לחלוקה יחד עם בעלי המניות הרגילים (היינו לזכות בדיבידנד נוסף).
הזכות לצבירת דיבידנד (מניה צוברת)- ניתן לקבוע בתקנון שמניות הבכורה יוכלו לצבור דיבידנדים, כלומר לכל מניה מגיע דיבידנד מסויים בסוף כל שנה. ואולם אם לא חולקו עודפים בשנה מסויימת, תשמור המניה את הזכות לקבלת דיבידנדים שהצטברו לשנה הראשונה בה יהיו לחברה רווחים לחלוקה. כך יוצא, שבעל מניה שאינה צוברת, יזכה לקבלת דיבידנד רק עבור שנה בה הוכרזה חלוקת דיבידנדים ואילו בעל מניה צוברת יקבל בעת החלוקה דיבידנדים גם עבור שנים קודמות בהן לא הוכרזה חלוקה כאמור.
זכות קדימה להחזר הון בעת פירוק החברה- בעת פירוק החברה, לאחר פרעון כל חובותיה וכל הוצאות פירוקה, לבעלי המניות ישנה זכות שיורית לקבל החזר על השקעתם באופן בו כל סכום שנותר בקופת הפרוק, יחולק בין בעלי המניות באופן יחסי לערך הנקוב של מניותיהם. ואולם במצב בו אין בקופת החברה די בכדי להחזיר לכל בעלי המניות את ערכה הנומינלי של השקעתם, יזכו בעלי מניות הבכורה שצמודה להן זכות קדימה בעת פרוק, לקבל בחזרה את ערכה הנומינלי של השקעתם לפני בעלי המניות הרגילות.

מניות פדיון:
מניה הנרכשת במחיר נתון ואשר ניתן לרוכשה בחזרה (על-ידי החברה) או למוכרה בחזרה (על-ידי בעל המניה), בהתאם לסוג המניה, במחיר בו נרכשה/נמכרה. מניות פדיון הינן למעשה סוג של מניות בכורה, אשר החברה מחוייבת לפדות אותן במועד ובתנאים אשר נקבעו מראש. על החברה להצהיר מראש על המועד או האירוע בו עומדות להיפרע מניות אלו, זאת בכדי לשלול אפשרות של מייצג מטעה, לפיו ייחשב הון הפדיון לחלק מהונה העצמי של החברה. מכאן, שבד"כ מניות הפדיון אינן נחשבות לחלק מההון העצמי של החברה (למעט מצבים בהם מוגבלת הזכות לפדיונם רק במקרה של פירוק החברה), ואין לראות בפדיונן חלוקה שחייבת לעמוד בדרישות החוק.
חברה רשאית לכלול בתקנונה הוראה המתירה לה להנפיק ניירות ערך הניתנים לפדיון בתנאים שיקבעו בהוראה כאמור, ורק אז תהיה רשאית להנפיקן בהתאם לאותה הוראה.
הנפיקה חברה ניירות ערך בני פדיון, רשאית היא להצמיד להן מתכונותיהן של מניות, לרבות זכויות הצבעה וזכות השתתפות ברווחים.

מניות מייסדים (יסוד)
מדובר בסוג מיוחד של מניות אשר בד"כ מוקצה למייסדי החברה ומקנה להם זכויות הצבעה מיוחדות או זכות למנות דירקטורים. כך למעשה יכולים היזמים אשר ייסדו את החברה להבטיח לעצמם את המשך השליטה בחברה. שיטה זו מקנה אחוזי הצבעה קבועים מראש לחלק ממניות החברה (אלו הן מניות היסוד), כך שבעלי המניות הרגילות מתחלקים ביתרת אחוזי ההצבעה. כך, למשל, עשוי התקנון לקבוע כי 75% מזכויות ההצבעה תהיינה נתונות לבעלי מניות היסוד, בעוד שבעלי המניות הרגילות יתחלקו ב-25% הנותרים בלבד. בהקצאת זכויות שכזו, כל אימת שהחברה מנפיקה מניות רגילות חדשות, מביא הדבר לדילול זכויות ההצבעה של בעלי המניות הרגילות בלבד. בעלי מניות היסוד נותרים עם 75% מזכויות ההצבעה ללא תלות בחלקם בהון החברה.
חברה המגיעה לפירוק תקנה לבעלי מניות היסוד עדיפות על בעלי המניות האחרות. מניה זו, כמו גם מניית הנהלה אינה מוגדרת בחוק ומהווה בעצם חוזה בין החברה לבעל המניות. מכאן שמשמעותה של המניה עשויה להשתנות מחברה לחברה ולהקנות לבעליה זכויות שונות בנסיבות שונות.
מניות הנהלה:
מניות הנהלה הן למעשה מניות אשר מקנות לבעליהם את הזכות לבחור דירקטורים. בדומה למניות יסוד גם כאן למעשה מחלקים את הון החברה לשני סוגי מניות: סוג אחד יהיה מניות רגילות אך נעדרות זכות הצבעה, והסוג השני יהיה מניות הנהלה אשר הזכות היחידה שהן מקנות זו הזכות לבחור דירקטורים. ככה שבעלי המניות הרגילים מחזיקים בבעלות על החברה אך אין להם שום יכולת שליטה וניהול משום שאינם יכולים לבחור את הדירקטורים (הדבר משול בעינינו להפרדה בין הבעלות ברכב לבין הזכות לנהוג אותו).
לחילופין, ניתן לקבוע בתקנון כי מניות השליטה יקנו לבעליהן רוב בהצבעה בלי יחס לערכן הנקוב. למשל לקבוע כי כל מניות ההנהלה שוות 10 קולות באסיפה הכללית, או לקבוע שהן מהוות 51% מכלל הקולות.
כך קבע בית המשפט: "בין הזכויות השונות הצמודות למניות ניתן לקבוע, שלמניות מסוג מסוים תהיה זכות יתר, או בלעדית, למינוי מנהלי החברה. אין כל הוראה בדין השולל התנאה כזו במסמכי היסוד של החברה."






• האמור לעיל אינו מהווה יעוץ או תחליף לייעוץ משפטי
• הכותב, עו"ד אבירם א. גולדשטיין, הינו שותף במשרד עורכי הדין - איפרגן גולדשטיין העוסק בין היתר בתחום דיני החברות, מסים ונדל"ן.
• מאמרים נוספים ניתן למצוא באתר המשרד בכתובת: www.ig-law.co.il