12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: הפרעות אכילה, השמנה ודיאטה הרזיה השמנה דיאטה
מאת: יעל פינצ'וק   שמור מאמר למועדפים

סודות ורזים (על דיאטה, אדם קדמון ומה שביניהם) לפני מספר שבועות הגיעה אלי מטופלת (די רזה, למען האמת) ואמרה לי כך: "ניסיתי את כל הדיאטות האפשריות אבל אני תקועה במשקל שלי כבר הרבה זמן. שום דבר לא זז. וחוץ מזה אני מרגישה כל-כך רע כשאני בדיאטה. אני כל הזמן עייפה, השרירים כואבים לי". ואני בתמימותי שאלתי אותה: "למה את רוצה בכלל לרדת, הרי את כל-כך רזה?" ותשובתה הייתה: "אני רוצה לחזור למשקל שבו הייתי כשהייתי בצבא" (??? אבל את בת 38 אמרתי לעצמי...). ניסיתי להסביר לה למה היא לא מצליחה לרדת במשקל ואפילו למה לא ראוי לה לרדת במשקל. ועוד ניסיתי להסביר לה למה היא מרגישה עייפה ונטולת אנרגיה וכל דבר אחר. ואז חשבתי לעצמי שלמענה ולמען כל אלה שתקועים/תקועות במשקל ויש להם/להן "רק עוד 3-5 קילו לרדת", אכתוב את הכתבה הזאת ואולי אצליח להכניס קצת שייכל לראשם של כמה אנשים. אז הנה הסיפור: האדם הקדמון לא היה אף פעם בדיאטה, וכנראה הוא היה די רזה (לא משנה שהוא מת בגיל צעיר מכל מיני כולרות וכד', אבל זה כבר נושא לכתבה אחרת). והסיבה היא מאד פשוטה: הוא אכל בשר, דגים ופירות. לא היה לו קמח, לא עוגות, לא סוכר מעובד (זה הגיע הרבה שנים מאוחר יותר), שלא לדבר על אוכל מטוגן ושומן טראנס ושמאנס וכו'. את מה שהאדם הקדמון אכל אנחנו אמורים לאכול. זאת הגנטיקה שלנו, זאת האבולוציה שלנו. זה מה יש! ואז (לא משנה כמה שנים חלפו ומה קרה בדרך) אנחנו הגענו, המודרניסטים, התאוותנים, האוכלים עם העיניים, הצבעוניים, שלא מסתפקים במה שהטבע יצר עבורנו, ורצינו ללמד את הטבע כמה דברים "שהוא עוד לא יודע". התלהבנו, נהנינו, חגגנו, שתינו, השמנו, ואז החלטנו שלא טוב לנו שהשמנו, כי זה מביא מחלות: התקפי לב, הצרות עורקים, סרטן, בעיות בבלוטת התריס, אולקוס, אי ספיקת כליות, שחמת הכבד וכד'. ואז שוב החלטנו לעבוד על הטבע החדש שיצרנו לנו ולעשות דיאטות. איזו מילת קסם! כל אדם שני (וזה עוד עם הנחה) שאני מכירה נמצא באיזושהי דיאטה. הבעיה היא שדיאטה זו מילה רעה, רעה, פויה! קודם כל כי המשמעות הראשונית שלה זה לצמצם, לספור, לאסור, להתנזר, ובעולם הטיפולי שלי זה גם להקיא, לשלשל ולהלקות את עצמנו בכל מיני ברכות כגון: "אין לי כוח רצון", "אני חלש אופי", "אני לוזר". הבעיה השנייה עם דיאטה היא שהיא מובילה לתופעה מדהימה: קנאת אחים, רבותי. זו שהרגה את הבל, זוכרים? וזה הולך ככה: "היא יותר רזה ממני", "מנוולת – לא אוכלת כלום והיא כזאת רזה", "היא דוגמנית ואני לא", ועוד ועוד. והבעיה השלישית עם דיאטה והחשובה מכולן היא שכמעט (ברור שיש אלופים שמצליחים...) כל מי שעושה דיאטה מעלה בחזרה את מה שהוא הוריד, ועוד עם רבית! כמה זמן אפשר לספור ולמדוד? שנה? חמש? עשר?כל מה שקשה להחזיק בו מעמד לאורך זמן הוא בעייתי. רוב האנשים עושים דיאטה כי "בעוד חודש יש חתונה של דודה אסתר", "עוד חודשיים קיץ ואני לא אוכל ככה ללכת בבגד-ים" ועוד תירוצים. כל הסיבות הללו אינן משמשות מוטיבציה נכונה לירידה במשקל כי זה לא הרצון להיות בריא ולאכול בריא. החתונה של דודה אסתר תיגמר, ומה אז? שוב ממשיכים לחגוג. עד החתונה הבאה. אנחנו דור שרוצה הכל אינסטנט (כלומר עכשיו ומהר), אבל בעניין הזה האבולוציה והטבע לא מוותרים. אנחנו נרד במשקל בקצב שהטבע רוצה או שנעלה את הכל בחזרה! ואם כבר הזכרתי את זה, אז הנה טיפ קטן: כדי להיות מסוגלים לשמור על הירידה במשקל שהישגנו, מומלץ, תקשיבו טוב, לרדת כחצי קילו בשבוע מקסימום! דהיינו 2 ק"ג בחודש. אם זה מספיק לכם עד החתונה של דודה אסתר, אז סבבה. אבל כנראה שלא. ואם אנחנו מדברים על דיאטה אז הנה כמה מהמובחרות (ואל תחשבו שאתם הולכים לחגוג עכשיו עם הרעיונות שלי. אחרי כל דיאטה תבוא הסיבה הכואבת למה לא לעשות אותה): דיאטת חלבונים – כזאת שאוכלים בה אך ורק חלבונים: דגים, עוף, בשר וביצים. זאת דיאטה מאד קשה, כי מגוון המזונות בה מאד מוגבל, אבל מי שכן מצליח צפויה לו הפתעה: הכליות שלו ייהרסו כל-כך עד שתוך כמה שבועות השתן שלו ייראה כמו מיץ לימון ויצטרכו בסוף לחבר אותו לקטטר ולשקיות ולכל מיני כאלה, שכן פירוק שומנים (שיש, כמובן, בבשר ובעוף ובדגים) ללא נוכחות של פחמימות יוצר בגוף תופעה שנקראת "'קטוזיס" (לא ממש משנה להדיוטות איך זה קורה..), שאלה הם חלקיקים רעילים שפוגעים בלב ובכליות. אופס! הלכה דיאטה מס' 1. דיאטת אטקינס – די דומה לזו הקודמת רק שיש בה תוספת של ירקות ופירות ומוצרי חלב, למרות שהתוספות האלה גם כן בהגבלה. הבעיה עם הדיאטה הזאת היא שלאנשים יש עצירויות, ריח רע מהפה ועייפות (הסבר לכך בהמשך). מן הראוי לציין שיש אנשים שמצליחים לעמוד בדיאטה שכזאת, אבל הם נשארים מאד מתוסכלים ובלי המצב רוח הנכון. דיאטת כרוב – אללי ואי אי אי. מי המציא את זה בכלל? מה יש בריא בכרוב וכרוב כל היום? כרוב זה יופי כשהוא בא כתוספת לאוכל ולסלט שלנו. איפה החלבונים, השומנים החיוניים, ויטמינים... שום דבר לא מתפקד כראוי אחרי כמה ימים של דיאטה כזאת! מרוב חולשה ועייפות אנחנו מתחילים לטרוף את כל המקרר והתוצאה ידועה מראש... צמחונות – כן, כן, גם זה סוג של דיאטה (כי יש בה הרבה "אסור"). מצטערת לאכזב את כל הצמחונים, טבעונים, אקולוגים תזונתיים, שומרי איכות הסביבה (מעניין... גם אני שומרת על איכות הסביבה רק בצורה אחרת ולא נשארת חסרת ברזל, חלבונים וכד'). עוד לא הומצא הפטנט שיחליף את הבשר! ואל תגידו לי אגוזים, זירעונים, פיצוחים. כל אלה טובים ונהדרים אבל הם לא יכולים להחליף את החלבונים והברזל מן החי! לא באיכות ולא בכמות. צפויות לכם צרות. שומרי משקל – עוד רבות ידובר ויסופר. נכון שאנשים מצליחים לרדת במשקל בתכנית כזאת, אבל הרבה מהם מעלים במשקל חזרה, והמתוסכלים שביניהם מגיעים אלי לקליניקה לטיפול נגד תסכול. כמובן, יש תמיד את אלה שהכל עובד עבורם. מניסיוני עם מטופלים, לאנשים נמאס לספור ולמדוד. כל פעם שהם אוכלים 1 יחידה/נקודה או מה שזה לא יהיה יותר ממה שאמרו להם, הם נכנסים לחרדה כי "מחר יום שקילה". כל מיני דיאטות אחרות – כל מה שאומרים עליו לא ובעצם צריך להגיד עליו כן. ונסכם זאת כך: בלי פחמימות – נזק ללב ולכליות, לזיכרון, לריכוז ולמצב הרוח; בלי חלבונים – נזק רב ללב ולשאר השרירים; בלי שומנים חיוניים – ייהרסו/לא יתקיימו תהליכים הורמונאליים שאנו זקוקים להם (ואל תתפלאו אם פתאום אין לכם חשק לסקס...); בלי בשר אין ברזל ואז אנחנו עייפים מאד; בלי סיבים תזונתיים – יש עצירות; בלי מים – אנחנו הופכים לצימוק מיובש; טוב, אז הבנו. אנחנו בצרות. הרשו לי בהזדמנות זו לגלות לכם משהו מאד מעניין. תנחשו למה המציאו את המאזניים? תשובה: כדי לשקול בהמות! כדי לראות אם מחירן בשוק יהיה טוב או שיש להמשיך לפתם אותן עד השקילה הבאה. אני לא אומרת שצריך לטמון את הראש בחול ולא לדעת מה מצבינו, אבל לפחד מיום שקילה זה קצת בעייתי למוח שלנו. המוח של האדם הקדמון פחד משיטפונות, מרעידות אדמה ומהנמר שבא לטרוף אותו. אה, כן. וגם אם יהיה לו מחר אוכל לאכול. אנחנו כל הזמן מלמדים את המוח שלנו לפחד מעוד ועוד דברים: מטוסים שמתרסקים, בניינים מתמוטטים, פיגועים ועוד ועוד. לא חסר לנו, תודה לאל. אז גם לפחד ולהיות בחרדה משקילה? לאן הגענו? טוב, אז מה עושים? קודם כל מוציאים מהמילון את המילה דיאטה. אנחנו צריכים ללמוד לאכול נכון כדרך חיים ולא להגיע למצב שנרצה בכלל לרזות. לאכול נכון כדרך חיים מן הסתם יוביל אותנו למשקל הנכון שלנו. לפני שתמשיכו לקרוא, אזהרה: אין בדברים אלה תחליף לייעוץ עם תזונאים ורופאים! זה רק מסביר את העקרונות הבסיסיים של אכילה נכונה, כפי שאני רואה אותם. כל מי שסובל ממחלה כלשהי שידלג על המשך הכתבה. כל מי שמעוניים לפצוח באכילה נכונה שיתייעץ תחילה עם תזונאים. כמובן, יהיו כאלה שיתנגדו לדברי וזה לגיטימי ומקובל. למה קורה לנו כל הרע שקורה לנו כשאנחנו עושים דיאטה? לכל אחד מן המזונות שאנחנו אמורים לאכול יש תפקיד שונה בכל המערך הכימי והפיזיולוגי בגוף שלנו. השפע שהטבע נתן לנו לא קיים לחינם. לא כאן המקום לקורס בביוכימיה או בפיזיולוגיה של המוח, אכל כן כאן המקום להסביר: כל אב מזון שקיים באוכל אחד לא תמיד קיים באחר; כל צבע של ירק מזין אותנו בויטמינים שאין בצבע אחר; כל מרקם של מזון מסוים לא קיים במזון אחר. כשאנחנו חוסכים מעצמנו איזשהו מרכיב שקיים בטבע, או במילים אחרות לא אוכלים חלבונים, לא אוכלים פחמימות, לא אוכלים צבע אדום ולא אוכלים גזר וכד' הגוף שלנו כבר נמצא במחסור. ולמה אנחנו עייפים בדיאטה? כי חסרים לנו חומרים שאחראים על הערנות והאנרגיה שלנו, למשל: בגלל מיעוט בחלבונים חסר לנו דופאמין ונוראדרנלין, מה שגורם לעייפות. ולכן אי אפשר להתחמק מחלבונים (וכמובן, לא רק בגלל עייפות). ולמה אנחנו עצבניים בדיאטה? כי יש לנו עודף בגוף בשל קפאין ואספרטים (ממתיק מלאכותי) שגורמים לעצבנות ולחוסר ריכוז. ממתיקים מלאכותיים גורמים לבעיות בריכוז ואף עשויים להוביל לבולמוסי אכילה של מתוקים ושל מאכלים עתירי שומן. ואילו השילוב של קפאין יחד עם משקאות דייאט הוא הרסני ביותר (והרי הבטחנו שלא ניכנס לכימיה...). מחסור בפחמימות מוביל לשריפה מוגברת של חלבונים לצורך אנרגיה מה שמשאיר את השרירים שלנו קרועים ופגומים (ואל תשכחו שגם הלב הוא שריר!). והשילוב של חוסר בפחמימות + חוסר בחלבונים ממש יכול להיות קטלני, כי אין לגוף שום מקורות אנרגיה זמינים והלב לאט לאט מפסיק את פעולתו התקינה (לכל המצמצמים למיניהם...). חוסר בסיבים תזונתיים מוביל לעצירות. כל אלה שמרגישים נפוחים כל היום זה בין היתר בגלל חוסר בסיבים. חוסר בחומצות שומן חיוניות (לכל אלה שנמנעים משומן כי "זה משמין") יכול להוביל לירידה בקצב הלב, לחוסר איזון ברמות הכולסטרול (כן, כן, אפילו לרמות גבוהות מדי של כולסטרול) וליובש בעור. וכל הקרמים למיניהם רק יעשו כאילו אתם בסדר. הכל כלפי חוץ. אז נכון, לא תמיד בגיל 20 מרגישים שמשהו לא טוב קורה לגוף, אבל בגיל 35-40 מתחילות הצרות. וזה בא בלי הודעה מוקדמת ולא תמיד עם יכולת לתקן ולהחזיר למצב צעיר ורענן. ולא הזכרנו את האבץ, וויטמין B וויטמין D וויטמין E. ברור שלא נדבר על הכל. את הלך הרוח הבנתם! אז מה זה אוכל נכון? הרעיון הוא מאד פשוט: להגביר את כמות החלבונים בכל ארוחה (לא להגיע, כמובן, לכמות ע-נ-ק-י-ת כמו שאנחנו אוהבים לעשות בכל דבר) ולהקטין את כמות הפחמימות. לא לספור! לא לשקול בגרמים על מאזני מטבח! להבין מה הכמות הדרושה לנו באמת. פרוסת לחם מלא זו כמות יפה של פחמימה בארוחת ערב או בוקר אחת. נשארתם רעבים? עוד גבינה. עוד חתיכה קטנה של דג סלמון מעושן (זה לא משמין!!! אנחנו זקוקים לשומן הזה!) פשוט עוד חלבונים. כמובן, תמיד רצוי לאכול ירקות (כי אנחנו זקוקים לסיבים התזונתיים ולויטמינים), אבל כתוספת למה שציינתי קודם ולא במקום! המטרה שלנו היא גם וקודם כל לשמור על תפקודים בריאים של הכליות, המעיים, הלב, המוח וכל השאר. בארוחת צהריים להגביר את כמות החלבונים, כלומר הבשר (בסטייק פילה ובסטיק סינטה אין כמעט שומן! בכרעיים של עוף יש הרבה יותר. אז שלא יעבדו עליכם) ולאכול מנה קטנה של פחמימות מורכבות. אולי בהתחלה זה ייראה כאילו צריך למדוד, אבל הגוף יתרגל בהדרגה לשבוע מכמות קטנה של פחמימות ומכמות גדולה של חלבונים. גם בארוחת עשר וארוחת ארבע כדאי לאכול פחמימה (פרי זה פחמימה) וחלבון (יוגורט, גבינה). אנחנו אמורים לאכול משהו כל 3 שעות. זה מנגנון שאנחנו נולדים איתו וכדאי שגם נמות איתו (זה לא נותן כעת הרשאה להתנפל על כל המקרר בכל 3 שעות...). למה חלבון? כי החלבון מתפרק לאט בגוף, מה שמשאיר אותנו שבעים לאורך זמן. אבל כיוון שאנחנו גם זקוקים לאנרגיה מיידית אנחנו צריכים לאכול פחמימות שמתפרקות בגוף לגלוקוז. הפירוק של הפחמימה הזאת הוא מהיר יותר מהפירוק של החלבון. בשילוב זה אנחנו מקבלים אנרגיה זמינה רוב הזמן. אנחנו לא משמינים מזה כי כל זמן שאנחנו בהכרה (כלומר לא מתים) הגוף שלנו שורף אנרגיה. כל תהליך שקורה בגוף, הלב עובד, הכליות, המוח, המעיים והקיבה פועלים, כל אלה צורכים אנרגיה. אנחנו יכולים לא לעשות פיזית שום דבר כל היום ועדיין נשרוף כ 1200 קלוריות! אין כל סיבה לא להכניס לגוף 1200 קלוריות ביום לפחות! זה פשוט יישרף, לא משנה מה נעשה. נכון שאם בקלוריות האלה יהיו הרבה שומנים רוויים (השומן הלא טוב) יש סיכוי גדול שאנחנו נעלה במשקל. ולסיום, חשוב לזכור: לספור קלוריות כל היום זה דבר לא הגיוני. זוכרים את השאלה "מה אתה מעדיף שייפול לך על הראש, קילו ברזל או קילו נוצות?" נכון שכולנו נגיד קילו נוצות? כך לגבי הקלוריות. אפשר להכניס לגוף 1200 קלוריות רק בצורה של חמאה ואפשר להכניס לגוף 1200 קלוריות בצורה של מלפפונים. השאלה היא מה קורה לקלוריות האלה בגוף. ולכן אין טעם לספור קלוריות. יש טעם להתייחס לאחוזי שומן ולכל מיני דברים אחרים שדוחפים למזונות שלנו. לכו להתייעץ עם תזונאים. כדאי מאד ללמוד מה אפשר וכדאי לאכול בלי לקרוא לזה דיאטה. לא צריך כל היום להגיד "אסור". זה בסדר גם מדי פעם לאכול כמה קוביות שוקולד. לא מזה משמינים! __ יעל פינצ'וק, פסיכותרפיסטית (M.Sc), מוסמכת לטיפול בהפרעות אכילה ובהשמנה 050-7409868