12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: מה קורה באמריקה הלטינית?
מאת: בועז מונצ'ר   שמור מאמר למועדפים

בשנים האחרונות הולך ותופס הוגו צ'אבס תפקיד של יורש לפידל קסטרו. מן הסתם עקב גילו המתקדם של קסטרו , ועקב כוחה הכלכלי הגדול יותר של ונצואלה. למעשה בכל מדינה כיום באמריקה הלטינית ישנו קרב בין שני מחנות עיקריים : סוציאליסטים-קומוניסטיים בסגנון לטינו אמריקני "מקורי" מול אנשי הכלכלה החופשית למיניהם [ החל מאנשי "מרכז" מתונים , קפיטליסטים , בעלי תפיסה יותר לאומית – חסידי השוק החופשי – ועד לאילי ההון המושמצים ].
הסוציאליסטים הלטינו -אמריקאים הם ממשיכי דרכם של קסטרו וגווארה אך הם גם מהווים תופעה מקורית וחדשה. המשנה היא אותה משנה : איחוד כל עמי אמריקה הלטינית , בניית אורח חיים שיתופי ושוויוני , שחרור מהשליטה של בעלי ההון העולמיים וממשלות זרות [ארה"ב בעיקר]. התנועות הסוציאליסטיות שהתפתחו במאה הקודמת צמחו בקרב עניי העמים , בחברות שבהן מיעוט קטן שלט בכל תחומי החיים ואילו רוב העם חי בדלות, בחלק מהארצות נוסף גם מימד גזעי : המיעוט השליט היה לבן ורוב העם ממוצא אינדיאני או מסטיסו. לאחר מלחמת העולם השנייה השתלבו , חלקית , תנועות אלו במאזן הכוחות של המלחמה הקרה וברה"מ פרשה את חסותה על תנועות אלו . המקרה הברור ו"המוצלח" ביותר הוא קובה.
כיום התנועות הסוציאליסטיות הן פחות אידאולוגיות , ונראות כאילו הן שרות מזמורים ישנים של סוציאליזם שבכל ארץ אחרת בעולם כבר מזמן אינם נשמעים , כולל בסין. לעתים נדמה שהשנאה העיוורת לארה"ב היא סימן ההיכר היחידי שלהן. האהדה אליהן נובעת מכך שהן מצטיירות כאופוזיציה היחידה למשטרים מושחתים. כיום הן מנסות לתפוס את השלטון ע"י השתתפות בחיים הדמוקרטיים , ולא ע"י מחתרות ותנועות גרילה .
לאמריקה הלטינית יש גם מסורת אחרת , פחות מפורסמת אך יותר טבעית , כשהשתחררו משלטון ספרד ופורטוגל נשאו עיניהן ארצות אלו לארה"ב שהייתה מודל לחיקוי בעבורן. דורות שלמים של משכילים , שבנו חוקות ומוסדות לאמריקה הלטינית , הושפעו מהמודל האמריקאי : בבניית המערכות המשפטיות , בבניית הרשויות המחוקקת והמבצעת ובתחומים נוספים. למעשה באופן טבעי ארה"ב היא הקרובה ביותר מכל בחינה שהיא לאמריקה הלטינית [ יחד עם ספרד ופורטוגל ]. האנטגוניזם לארה"ב החל במחצית הראשונה של המאה ה19 , תרמו לו מלחמות גבול עם מקסיקו , וניצנים של אימפריאליזם תרבותי – כלכלי צפון אמריקני. “דוקטורינת מונרו" [חצי הכדור המערבי הוא בהגמוניה של ארה"ב] היא סימן ההיכר הידוע ביותר של המנטליות המחשבתית האמריקנית עד 1914. להגמוניה האמריקנית היו גם צדדים חיוביים : שום מלחמה לא הגיעה לחופי אמריקה הלטינית , וארצות אלו חיו ללא שום איום חיצוני.
בזמן מלחמות העולם היו מדינות לטיניות [חזקות ועשירות יותר ,בזמנו, כגון ארגנטינה] אשר נקטו קו עצמאי ולעתים אף תמכו באופן לא רשמי באויבי ארה"ב , כגון גרמניה הנאצית [שוב ארגנטינה].
לאחר מלחמת העולם נתפסה אמריקה הלטינית כגוש פרו מערבי התומך בארה"ב. בפעם הראשונה מאז הקולוניאליזם האירופי הפכה אמריקה הלטינית לאזור תחרות בין המעצמות. ההפיכה בקובה , שהייתה עממית וללא קשר לברה"מ , האיצה תהליכים של הפיכות , נסיונות להפיכות ומלחמות אזרחים. ארה"ב תמכה לעתים במשטרים דיקטטוריים פרו מערביים , ומנגד ברה"מ תמכה בתנועות טרוריסטיות קומוניסטיות . עם נפילת הגוש הקומוניסטי נפלו במהרה משטרים דיקטטוריים שנתמכו בידי ארה"ב , כאשר זו הפסיקה את תמיכתה. גל של דמוקרטיזציה שטף את אמריקה הלטינית , ואת העולם כולו.
כיום אנו עדים למצב בו ארה"ב אינה רוצה ואינה מעוניינת להיות הגמונית , לפחות לא כמו בעבר. עמיה של אמריקה הלטינית חופשיים לבחור כרצונם . ארה"ב אינה מדינה כובשת , ומעולם לא הייתה , אולם במשך עשרות שנים היא התעלמה מרוב האינטרסים של אמריקה הלטינית ודחפה באגרסיביות לקידום האינטרסים שלה. דווקא הקומוניסטים [לעתים במסווה סוציאליסטי] מייצגים חזון לא דמוקרטי ולא חופשי, ובניגוד לעבר רמתם האינטלקטואלית אינה גבוהה , אין בהם מדינאים אמיתיים , הוגי דעות ואנשי ביצוע כלכלי-פוליטי ברמה וכמות מספקת. עיקר האהדה אליהם מקורה בשנאה עיוורת לארה"ב , אכזבה ממנהיגי העבר המושחתים ובורות.
ונצואלה , קובה ולאחרונה בוליביה הן הקיצוניות שבין ארצות אמריקה הלטינית כיום , ולמעשה חל בהן תהליך של שינוי החברה -ע"י הממשל- לחברה סוציאליסטית ריכוזית. בפרו , אקוואדור , ניקרגואה , צ'ילה ומדינות נוספות קיימות קבוצות זהות בעלות תמיכה רחבה בקרב הציבור, ובכל מערכת בחירות הן מתמודדות על השלטון.
ברזיל וארגנטינה , הענקיות של דרום אמריקה , הן בעלות ממשלות סוציאליסטיות מתונות , דמוקרטיות , ובהתאם למעמדן הבינ"ל הן שומרות על יחסים סבירים עם ארה"ב ואינן נסחפות אחר הושגו צ'אבס ודומיו.
קולומביה , אורוגוואי , גווטאמאלה , קוסטה ריקה, ורוב ארצות הקריביים נשארו בנות ברית נאמנות לארה"ב , חלקן עקב תלות בה .
מקסיקו היא יוצאת דופן משום שהיא עומדת על פרשת דרכים : האם היא אמריקה לטינית או שהיא כבר חלק מצפון אמריקה ? מבחינה כלכלית היא כבר רשמית חלק מNAFTA השוק המשותף הצפון אמריקני. הוויכוח הוא על פני החברה המקסיקנית ומעמדה הבינ"ל. בבחירות האחרונות ניצח הקו ה"ימני" ליברלי ברוב זעום. השמאל לא קיבל תוצאות אלו – עד היום. ישנה תחושה שההכרעה שתגיע במקסיקו , לשמאל או לימין [או פשרה מרכזית] תראה לאן נושבת הרוח באמריקה הלטינית.

-בועז מונצ'ר-