12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: זכות שתיקה - החובה למסור מסמכים כחלק מזכות לאי הפללה עצמית
מאת: אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) [email protected]    שמור מאמר למועדפים

זכות שתיקה

אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) [email protected] בית המשפט העליון נדרש לאחרונה ליתן דעתו לשאלה באם חלה על חשוד בביצוע עבירה פלילית, החובה לציית לצו שיפוטי המורה לו למסור מסמכים הנמצאים ברשותו, או שמא עומדת לו "זכות השתיקה" אשר במסגרתה רשאי הוא שלא למוסרם? המשיב בפסה"ד ברע"פ 8600/03 פורסם תק-על 2003 (4), 448, הנו גלעד שרון, בנו של ראש הממשלה לשעבר, אשר נדרש על פי צו משטרתי שנמסר לו בעת שנחקר בחשד לעבירות שונות, למסור מסמכים לידי המשטרה הנוגעים לפעולות מסויימות בחשבונות הבנק שלו, לרבות מסמכים הקשורים לחברות שונות ששמן נקשר בפרשה. כל זאת לאור העובדה כי לא ניתן היה לערוך חיפוש בביתו של אביו עימו הוא התגורר דאז, מפאת חסינותו של ראש הממשלה. המשיב פנה אל בית משפט השלום בטענה כי כחשוד עומדת לו הזכות להמנע ממסירת המסמכים , הנכללת בזכותו לשמור על שתיקה ולהמנע מהפללה עצמית. בית משפט השלום דחה את הבקשה והורה למשיב למסור את המסמכים למשטרה. המשיב ערר על ההחלטה דנא בפני בית המשפט המחוזי אשר קיבל את הטענה כי אי מסירת המסמכים נכללת בזכות החשוד לשמור על שתיקה , וקבע כי זכות השתיקה הנה זכות מוחלטת להבדיל מחיסיון מפני הפללה עצמית בלבד, המוקנית לעדים. לפיכך קבע המחוזי כי אין המשיב מחוייב במסירת המסמכים למשטרה. המדינה ערערה על החלטה זו ומכאן הבקשה לבית המשפט העליון. טענת המדינה בפני בית המשפט העליון היתה, כי לא קיימת למשיב כחשוד זכות שתיקה מוחלטת לגבי המסמכים האמורים אלא רק הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית. בעוד שלנאשם יש זכות במשפטו לשתוק, לא עומדת אותה הזכות לחשודים ולנחקרים כעדים אלא רק כשהתשובה עלולה להפלילם. לאור האמור, סעיף 47 לפקודת הראיות, אשר עניינו מסירת מסמכים וראיות, הוא סעיף העוסק בחיסיון מפני הפללה עצמית ומשכך, על בית המשפט לעיין במסמכים ולקבוע האם הם עשויים להפליל את המשיב אם לאו, ואם לאו, להורות על מסירתם למשטרה, כך שניתן יהא להשתמש בהם כנגד אדם שלישי ולא כנגד המשיב. לטענת המדינה חיזוק לטענה זו יש בכך שהמסמכים בהם עסקינן הם מסמכים חיצוניים ואובייקטיביים במובן זה שאין בהם כל מרכיב של עדות מצד המשיב. בנוסף טענה המדינה כי עסקינן בנסיבות מיוחדות של הוצאת הצוים למסירת המסמכים אשר אינם עניין שבשגרה וזאת לאור המניעה מלבצע חיפוש בבית המשיב (שהוא גם בית ראה"מ), ועל כן יש להעתר לאמור בצו על מנת שתתקיים הדרך היעילה בניהול ההליך. עמדת המשיב הנה כאמור כי בנוגע למסמכים עומדת לו לא רק הזכות לחיסיון אלא גם הזכות לשתיקה מוחלטת, קרי לסרב למסור את המסמכים ושלא לקיים את הצו כלשונו. עצם אזהרת המשיב בחקירתו כי אין עליו חובה לומר "דבר", כוללת לטעמו גם כי אין עליו החובה למסור דבר. בית המשפט העליון דן בסוגייה ובפסק דין מפי כב' השופט אור נקבע, כי זכות השתיקה אמנם אינה משתרעת כלל על מסירתם של מסמכים אשר חשוד נצטווה למוסרם, אך עומדת לו הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית בעניין המסמכים. בית המשפט סוקר את הטעמים העומדים ביסודה של הזכות מפני הפללה עצמית, ובהם מניעת מצב של חולשתו של נחקר את מול חוקריו שתביאו למסור הודאות שוא, והעובדה שההליך הפלילי הנו אדברסרי במובן זה שעל התביעה לגייס ראיות ולא על החשוד לספקן. טיעונים והגיון זה אינם עומדים כאשר מדובר במסירת מסמכים מכוח צו שיפוטי, שאז יש לחשוד די זמן להיוועץ בסניגור ולפנות לערכאות משפטיות. בנוסף, מדובר בראיות אובייקטיביות ולא בעדותו של החשוד. התוצאה שמסמכים אשר בידי החשוד, הגם אם אין בהם כדי להפלילו, לא יגיעו לידי המשטרה הנה תוצאה לא הגיונית שתסכל את ערך הירידה לחקר האמת. אי קיומו של צו שיפוטי למסור מסמכים כמוהו כסיכול פעולה חקירתית של המשטרה. אין עסקינן בראיות שעל החשוד לייצר ולמסור כי אם בראיות קיימות ועל כן אין לאפשר את אי קיום הצו. בנוסף, בעת שחלה על החשוד החובה למסור מסמכים, אין בצד חובה זו גם חובה למסור גירסה, והוא רשאי בעניין זה לשמור על זכותו לשתוק. בנוסף, לדעת בית המשפט לא קיימת לחשוד הזכות לסרב למסור מסמכים באופן גורף, גם אם אין בהם כדי להפלילו. בחוק האמריקאי אותו משווה בית המשפט לסיטואציה שבענייננו, נקבע למשל כי גם הזכות להימנע מהפללה עצמית אינה חלה על מסמכים אלא רק על הודעות החשוד בעל פה. כך גם במשפט הקנדי. המסקנה מכל האמור הנה שעל המסמכים חל רק החיסיון מפני הפללה עצמית מכוח סעיף 47 לפקודת הראיות. בית המשפט אינו יכול לקבל התעלמות של חשוד מצו שיפוטי, ועל חשוד המעונין לצאת כנגד צו שיפוטי לפנות אל בית המשפט. בית המשפט אליו פונה חשוד בעניין זה חייב לערוך שתי בדיקות: הראשונה - האם קיימים מסמכים שבהם אין חשש להפללה עצמית ולגביהם מחויב החשוד למוסרם. מסמכים בהם קיים החשש, על בית המשפט לבחון האם ראוי להעניק בהם לחשוד בנסיבות העניין חיסיון כך שיובטח לחשוד כי אלו לא ישמשו כראיה נגדו בהליכים משפטיים בעתיד. השנייה - על בית המשפט לערוך הבחנה בין סוגי המסמכים האמורים - בענייננו מדובר במסמכים שלא נוצרו על ידי המשיב , אלא במסמכים אובייקטיביים, שאזי הנטייה הנה לראות בהם כאלו שאינם חוסים בחיסיון. הסמכות להעניק חיסיון למסמכים מסורה לבית המשפט ולו בלבד, בין אם מדובר על מסירת עדות במהלך דיון משפטי ובין אם במהלך חקירה, על ידי צו. לאור האמור לעיל, בית המשפט העליון מקבל את ערעור המדינה, ומשיב את הדיון לבית משפט השלום לשם עיון במסמכים אותם נדרש המשיב למסור וייקבע באם חל עליהם החיסיון מפני הפללה עצמית, אם לאו. רמת גן: רח' החילזון 12, (בית הקריסטל) טל': 03-6127446, פקס: 03-6127449 חיפה: שדרות המגינים 58 טל': 04-8526693 פקס: 04-8555976 רומניה: רח' סטפאן פרוטופופסקו 6 בוקרסט שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר למייל: [email protected]