12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: הובלה ימית - שברת - שילמת , והרבה - הובלה ימית - תאונת אוניות - מטען - ביטוח
מאת: אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) [email protected]   שמור מאמר למועדפים

הובלה ימית - שברת -  שילמת , והרבה - הובלה ימית - תאונת אוניות - מטען - ביטוח

אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) [email protected] אנייה מתנגשת באחרת וגורמת לה לנזק; האנייה הנפגעת נאלצת לתקן את הנזק ובעקבות כך לבטל חוזה חכירה שהתחייבה לו, עקב אי עמידה בלוח זמנים; היא אמנם משיגה חוזה חדש, אך רווחיה ממנו נמוכים מאלה שהייתה יכולה להשיג בחוזה שבוטל. כמה תשלם האונייה הפוגעת? ב – 12 בדצמבר 2002, בסמוך לחופי אינדונזיה, פגע חרטום המיכלית VICKY 1 בצדה של מיכלית ענק ("VLCC") בשם FRONT ACE. כתוצאה מההתנגשות נגרם למכלי האונייה הנפגעת נזק שעלות תיקונו 80,000$, אולם סכום פיצוי המשמעותי הרבה יותר שנפסק לטובת בעלי FRONT ACE, היה בגין אובדן רווחי חוזה חכירת מסע, שנגרם כתוצאה מהעיכוב שנור שלצורך תיקון מכלי האונייה. הכרעת בית המשפט האנגלי לערעורים אזרחיים בפרשה זו (VICKY V FRONT ACE), מהווה פריצה של מסגרת הפיצויים שהייתה נהוגה עד כה, ומכאן חשיבותה. הנזק האמיתי נכון למועד ההתנגשות הייתה מיכלית הענק FRONT ACE כלי שייט חדיש שהועסק בתעסוקה מלאה בהטענת מטעני דלק מהמפרץ הפרסי והובלתם לאירופה או סינגפור. ביום שקדם להתנגשות, התקשרו בעלי FRONT ACE בחוזה חכירת מסע ולפיו היה על האונייה להוביל מטען מהמפרץ הפרסי לסינגפור. בחוזה נקבע כי האונייה תעמוד לרשות המחכיר, בין הימים 1-3 לינואר 2003, וכי אם לא יהיה באפשרותו של הבעלים להעמיד את כלי השיט במועד שנקבע, הוא ימסור הודעה על כך לחוכר ולזה תהא האפשרות לבטל את חוזה החכירה. בעקבות ההתנגשות והתיקונים שנדרשו, הודיעו בעלי FRONT ACE לחוכר ב-26 בדצמבר כי האונייה תעמוד לרשותו רק מה- 8 בינואר 2003, וזה האחרון אכן ביטל את חוזה החכירה. ב – 30 לדצמבר 2003 השיגו בעלי FRONT ACE חוזה החכרה חדש, אלא שדמי החכירה לפיו היו נמוכים ביחס לתשלום שהיו מקבלים על פי חוזה החכירה שבוטל. כמו כן, חוזה החכירה החלופי, נמשך על פני לתקופה ארוכה יחסית ביחס למועד חוזה החכירה המקורי, כך שבעוד שעל פי חוזה החכירה המקורי, יכלה FRONT ACE לסיים את ההובלה ולשוב ולבצע הובלות נוספות (בתעריף הגבוה), הרי שמשך תקופה ממושכת נאלצה המיכלית לבצע את הובלות חוזה החכירה החלופי, וזאת בתעריף הנמוך. ההפרש בין התעריפים לתקופת חוזה ההובלה החלופי, הסתכם בסך של כ- 2.3 מיליון דולר. כפי שנפרט בהמשך, סכום זה, הוא שנפסק כפיצוי לבעלי האונייה הנפגעת, וזאת בנוסף לעלות התיקונים, עליה לא הייתה מחלוקת. האם הקשר הסיבתי ניתק ? טרם בירור היקף הנזקים ומסגרת חובת הפיצוי, דן בית המשפט בשאלה האם אובדן חוזה החכירה נגרם כתוצאה מההתנגשות. הנתבעים טענו כי היה ביכולתה של FRONT ACE להגיע למספנה בה בוצעו התיקונים יום קודם לכן, כך שלמרות ההתנגשות והעיכוב בגין התיקונים, עדיין היה ביכולתה למלא אחר המועדים שנקבעו בחוזה החכירה המקורי ולקיים אותו. בהקשר זה התברר, כי במהלך ההפלגה אל המספנה, החליט קפטן האוניה לחזור למעשה על עקבותיו ולהפליג בכיוון ההפוך למשך מספר שעות, טרם שהשלים את המסע למספנה. סטייה זו עיכבה את המסע למספנה למשך 12 שעות. הנתבעים טענו כי סטייה בלתי ברורה זו, שברה את רצף האירועים שבין אירוע ההתנגשות לאובדן חוזה החכירה ולפיכך אין הם אחראים לנזקי אובדן הרווחים. בית המשפט הצביע על הכלל ולפיו "על מנת לשבור את רצף הקשר הסיבתי, יש להצביע על אירוע חריג, חיצוני, בלתי שגרתי, בלתי סביר המפריע למהלך הדברים". בית המשפט פנה אפוא לבחון את רצף האירועים, ובדק אם היה בכוח העיכוב בן 12 השעות, על מנת לנתק את הקשר הסיבתי שבין ההתנגשות לאובדן חוזה החכירה. הקפטן העריך בפועל, יום לאחר התאונה, פנו בעלי FRONT ACE אל מספר מספנות לצורך קבלת הצעות לתיקון, כאשר מלבד תאור הנזקים נדרשו המספנות להתחייב כי העבודות תחלנה מיד תוך 24 שעות מהגעת האונייה. למחרת, ב-14 בדצמבר התקבלה תשובתה של מספנה המצויה בסמוך לסינגפור, כי היא תוכל לבצע את התיקונים תוך שמונה ימים ובכפוף לניקוי המיכלים ובדיקת מפקח, וכן בכפוף להזמנה של מתכת שנדרשה לצורך העבודה. ביום זה, העריך קפטן האוניה כי הוא יוכל להגיע למספנה ב – 23.12.02 וזאת לאחר שיפרוק את שארית המטען בנמל בשם CALICAP. במהלך היומיים הבאים נוהלה תכתובת עם המספנה שעסקה בהפחת מספר ימי העבודה לשישה, בביצוע בדיקת המפקח אצלה (במקום בסינגפור) ובתאום לקיחת המתכת הנדרשת מסינגפור. ב- 17 בדצמבר סוכמה הזמנת העבודה מהמספנה כאשר המועד לתחילת העבודה נקבע על ה- 23 בדצמבר, בשעות הבוקר. רב החובל אמר למספנה כי ביכולתו להקדים ולהגיע ב-22 , אולם ה מספנה השיבה כי במעגן לא מבוצעת תנועה בשעות החשיכה ולכן אם האוניה תגיע לאחר השעה 17:00, העבודה תחל ממילא למחרת. כבר בשלב זה, העריך קפטן האונייה כי FRONT ACE לא תוכל לעמוד לרשות החוכר לפני התאריכים 5-7 לינואר 2003. בפועל, FRONT ACE עזבה את נמל CALICAP בצהריי ה – 19 לדצמבר והחלה בניקוי המכלים במהלך ההפלגה. הקפטן דיווח כי הוא מתאם את מהירות ההפלגה כך שהאונייה תגיע מספנה ב –23 כשמיכליה נקיים, והאונייה אכן הגיעה בתאריך המיועד בשעות הבוקר, אולם נאלצה להמתין מספר שעות בגין העדר גוררות ועגנה לבסוף בשעה 15:55 . תיקון המכלים ארך שישה וחצי ימים. כאמור, ב – 26 בדצמבר 2002, לאחר שהובהר כי FRONT ACE צפויה להשלים את התיקונים ולצאת מסינגפור ביום 30.12.02, כך שהיא תעמוד לרשות החוכר רק ביום 8 לינואר 2003 לכל המקודם, ביטל החוכר את חוזה החכירה. בעלי האונייה פעלו באופן סביר בית המשפט קבע כי בכל הקשור לבחירת המספנה, הזמנת התיקונים מהמספנה וביצועם, פעלו בעלי האונייה ונציגיהם באופן סביר. בשורה התחתונה, גם אם האונייה הייתה יכולה להקדים ולהגיע למספנה 12 שעות מוקדם יותר לא היה בכך לשנות את התוצאה הסופית. בעלי האונייה נערכו ופעלו על מנת שהאונייה תגיע למספנה ב-23 בדצמבר בשעות הבוקר, כפי שנקבע מראש בעת תיאום והזמנת עבודות התיקון, והיערכות זו היא סבירה והגיונית. העיכוב בן מספר שעות בהגעת הגוררות לא היה צפוי ואין לזקוף אותו לחובת בעלי FRONT ACE. במצב דברים זה, הסטייה של 12 שעות במסע אל המספנה, אשר ככל הנראה נועדה לתאם את הגעת האונייה למספנה בבוקר ה-23 לחודש כאשר מכליה נקיים, לא נחשבה על ידי בית המשפט כאירוע המנתק את הקשר הסיבתי שבין ההתנגשות לאובדן חוזה החכירה. שיטת התקופה המקבילה חוזה החכירה המקורי צפוי היה להסתיים ב-20 בינואר 2003 ולהניב לבעלי FRONT ACE הכנסה בסך 1.98 מיליון דולר, כאשר לאחריו, יכלו הבעלים, לטענתם, להשיג חוזי חכירה דומים לביצוע הובלות דלק מהמפרץ הפרסי. לעומת זאת, חוזה החכירה החלופי היה לתקופה ממושכת שהסתיימה ב-18 במרץ 2003, והוא והניב לבעלי FRONT ACE הכנסה בסך 3.1 מיליון דולר. לטענת בעלי ה - FRONT ACE, במהלך התקופה שבין מועד סיום חוזה החכירה המקורי ועד סיום חוזה החכירה החלופי, הם יכלו לקבל דמי חכירה בסך של כ – 3.55 מיליון דולר. על מנת להשוות בין החוזים, נבדק שיעור ההכנסה היומית מכוח כל אחד מהם. על פי החוזה המקורי ההכנסה היומית עמדה על סך של 62,000$ ואילו על פי חוזה החכירה החלופי ההכנסה היומית עמדה על סך של 35,773$ בלבד. הבעלים טענו, כי הם זכאים לפיצוי בשיעור הסכום אותו היו מקבלים מחוזה החכירה המקורי (1.98 מיליון דולר) בצירוף ההכנסה אותה היו מקבלים בתקופה שממועד סיום חוזה החכירה המקורי ועד לסיום חוזה החכירה החלופי (3.55 מיליון דולר), כלומר 5.5. מיליון דולר, פחות ההכנסה שקיבלו בפועל מחוזה החכירה החלופי (3.18 מיליון דולר). בסופו של יום טענו הבעלים לפיצוי בסך של 2.3 מיליון דולר. שיטת פיצוי זו כונתה על ידי בית המשפט כ "שיטת התקופה המקבילה". שיטת אובדן הרווחים הנתבעים, לעומת זאת, טענו כי יש להחיל על המקרה את "שיטת אובדן הרווחים" ולפיה הפיצוי המגיע לבעלים הנו אך ההפרש בין שווי חוזה החכירה המקורי, לזה החלופי וזאת על פי השוואת ההכנסה היומית ולתקופת חוזה החכירה המקורי בלבד. סכום זה הסתכם ב – 0.84 מיליון דולר. הנתבעים ביקשו להסתמך על הדברים שנקבעו בעניינה של האוניה ARGENTINO, אשר אף היא איבדה חוזה חכירה כתוצאה מהתנגשות והתיקונים שנדרשו עקב כך. באותו מקרה דרשו התובעים את אובדן הרווחים בגין חוזה החכירה שאבד אל מול חוזה החכירה החלופי שבוצע, וכן פיצוי בגין עיכוב כלי השייט עקב ההתנגשות – בין אם בגין תקופת התיקונים ובין אם בגין התקופה שנדרשה להעמסת המטען החלופי. בעניין ARGENTINO נקבע, כי הפיצוי בגין ההפרש בין רווחי חוזה החכירה שאבד לבין רווחי החוזה שבוצע בפועל, הוא זה שמעמיד את כלי השיט במצב בו היה אלמלא ההתנגשות, כך שהוא מגלם וכולל גם פיצויים בגין עיכוב כלי השייט, ואין לפסוק בגין כך פיצוי נפרד. למעשה בעניין ARGENTINO התקופה הרלוונטית לפיצוי עמדה על תקופת חוזה החכירה המקורי בלבד, תוך שבית המשפט מזהיר שם מפני התחשבות באובדן רווח נוסף שהוא ספקולטיבי ובלתי וודאי. אלא, שבית המשפט האנגלי לערעורים אזרחיים, קיבל את הטענה כי ההכרעה בעניין ARGENTINO אינה מחייבת. בנסיבות עניינה של FRONT ACE, בהתחשב בגודלה ובמקום פעילותה במפרץ הפרסי, הוכח על פי הראיות וחוות דעת מומחים, כי היא אכן הייתה יכולה להיות מועסקת במהלך התקופה של עד סיום חוזה החכירה החלופי (ומעבר לה), בביצוע הובלות מהמפרץ הפרסי לאירופה או סינגפור והיא הייתה מרוויחה בגינם סכומים גבוהים יותר מסכום חוזה החכירה החלופי. השאלה לפיה פעל בית המשפט לערעורים, היתה האם אובדן ההכנסות התרחש כתוצאה מההתנגשות, ומאחר והתשובה לכך חיובית, זכאים בעלי FRONT ACE, לפיצוי עד לסיום תקופת חוזה החכירה החלופי – אשר רק לאחריו יכלה המיכלית לשוב ולבצע את ההובלות הרווחיות יותר מהמפרץ הפרסי. "עיקרון הסיכוי" לא יושם עוד יצוין, כי הערכאה הראשונה העמידה את שיעור הפיצוי על 80% מסכום אובדן הרווחים בתקופה המקבילה לחוזה החכירה החלופי וזאת מכוח "עיקרון הסיכוי" ולפיו, בכל זאת יש לתת ביטוי לכך שהרווח החלופי אינו וודאי. בעניין זה התערב בית המשפט לערעורים וקבע, כי בנסיבות אלו, כאשר מדובר במיכלית ענק חדישה, המנוהלת על ידי מפעילים מיומנים שלא הייתה להם כל בעיה להעסיק את המיכלית והם אכן השיגו עבורה תעסוקה מלאה (96%), אין כל מקום להפחית מסכום הפיצוי. לצורך העסקתה, המיכלית לא הייתה תלויה בחוזה הובלה ספציפי ולכן אין לייחס חוסר וודאות מסוימת לעניין הרווח החלופי. כך יצא, שבסיכומו של דבר, בגין התנגשות שהסבה נזקים למיכלי האונייה בעלות תיקון של כ – 80,000$ חויבו בעלי כלי השייט, בתשלום פיצוי בסך 2.3 מיליון דולר (ארה"ב) בגין אובדן רווחים. נקודות למחשבה מקרה זה עוסק אמנם בנזקי אובדן רווחים שכתוצאה מהתנגשות בין אניות, אולם יהא מעניין לבחון האם העקרונות שנקבעו בו ישימים גם על פיצוי בגין איחור למשל במסירת כלי שייט בסיום חוזה חכירה, או על מקרה פחות טריוויאלי. טול לדוגמא משלח של מטען מסוכן, אשר לא דיווח עליו כראוי, או לא סימן אותו כראוי או ארז אותו באופן בלתי הולם. אי לכך, טופל ואוכסן המטען כמטען רגיל, ובמהלך ההפלגה, בגין סיבה זו או אחרת דלף, התפוצץ, או נשרף באופן שפגע באנייה או במחסניה ועיכב אותה. האם משלח כזה צפוי למצוא עצמו בפני תביעת ענק (ביחס לשווי המטען או עלות השילוח) שעניינה אובדן תעסוקה לכלי השייט? ימים יגידו האם תרחיש זה יתממש, אולם מטעמי זהירות רצוי ועדיף כי כל המעורבים בשרשרת ההובלה, יקפידו לפעול באופן שלא יביא לעיכוב האנייה ולא יעמידו שאלה זו למבחן. (Owners of the ship “Front Ace” and the owners of the ship “VICKY 1”, EWCA Civ 101) פורסם בעיתון "המטען", גליון 83, 15.11.08. רמת גן: רח' החילזון 12, (בית הקריסטל) טל': 03-6127446, פקס: 03-6127449 חיפה: שדרות המגינים 58 טל': 04-8526693 פקס: 04-8555976 רומניה: רח' סטפאן פרוטופופסקו 6 בוקרסט שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר למייל: [email protected]