12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: סוד הנשימה - כך פגשתי את הריברסינג
מאת: קרן ברס בוגנים   שמור מאמר למועדפים

סוד הנשימה

"מבורכים אלה שקרובים לנשימתם; הם יקבלו את ה"כן" של היקום"
The Beatitudes (מתורגם מארמית)

הסשן הראשון שלי- תמונה 1
הנשימה נהיית עמוקה יותר. אני מרגישה את האוויר עושה משהו בפנים, מרחב פנימי נפתח ומתמלא בחמצן. באנרגיה. הבטן שלי מתעגלת ובית החזה מתמלא. הגוף טעון בזרמים חזקים ששוטפים הכל. השפתיים שלי זרמים. הידיים שלי זרמים. הבטן שלי נשטפת זרמים. מה זה לעזאזל הדבר הזה? איך זה קרה? שיעול יוצא ממני בפתאומיות ואחרי שורת נביחות עמוקה אני חוזרת לנשימה המעגלית, ומגלה שהשתחרר עוד הילוך לתוך העומק של הנשימה. כמו גלים הולכים ובאים היא לא נפסקת ומרגע לרגע נהיית יותר קלה, פתאום בלי מאמץ היא קורית מעצמה.
זאת תחושה מוזרה, עצמי אומרת לי. כאילו צוללת בתוך האוקיינוס העמוק שבתוכי. פתאום אבא שלי מרים אותי על הידיים. זיקוקים של יום העצמאות מתפוצצים לי באוזניים, גבוה בשמיים, ואני מתחבאת על הכתף שלו. בת שלוש. אולי שנתיים. הגוף שלי זז בתוך האוקיינוס. אני מרגישה את הפחד ההוא שלא ייפול עלי זיקוק צבעוני. הילדים האחרים צועקים בהתרגשות, אבל אני רק מכווצת מפחד. אבא תשמור עלי. תחזיקי...

ככה פגשתי את הריברסינג.
את כל הדברים החזקים והחשובים בחיים קשה לתאר במילים, אבל זה הכי קרוב שהצלחתי לתאר את הסשן הראשון בו חוויתי נשימה מעגלית. אחרי החוויה הזו ידעתי שפגשתי כלי שהולך ללוות אותי. הייתי רעבה לטעום עוד מהדבר הזה שגרם לי להרגיש כל-כך בחיים.
ואחרי כמות לא מבוטלת של סשנים וסדנאות, גיליתי שכל סשן נשימות הוא חוויה שונה לגמרי. אף פעם אי אפשר לנשום את אותו נהר פעמיים... כל סשן וכל סדנא היו (ועודם) חדשים לי; אוקיינוס אינסופי של חוויות פיזיות, רגשיות, רוחניות ומדיטטיביות נפתח מולי.
נשמתי עוד. ועוד. כל כך הרבה קרה בי בחודשים ההם, של גילוי עבודת הנשימה. הגוף שלי סיפר לי שהוא שמח. הנפש שלי חוותה הקלה אדירה. הפכתי מודעת יותר לדפוסים שקיימים בי וצפיתי בהם בהשתאות בעודם משתנים. המיינד (השכל) שלי התחיל לתפקד עם קצת פחות עומס ולופים פנימיים. היה לי קל יותר להעמיק לתוך המדיטציה, שהתחילה ללוות את חיי כמה שנים קודם לכן- דרך הנשימה גיליתי שנפתח בי ערוץ נגיש יותר אל החוויה המדיטטיבית.

שער לשינוי
מכירים את זה כשיש תקופה בחיים, שרק בדיעבד אפשר להבין שקרה בה משהו משמעותי, נגיד כמו הרגע שבו פוגשים זוג עיניים זרות, בלי לדעת שאת העיניים האלה תראו עוד הרבה, שהאדם הזה יהיה חבר קרוב, פרטנר למסע? רגע כזה, שפותח דלת שתיקח אותנו הרבה מעבר לנו, ולמה שיכולנו לשער. כזה היה המפגש שלי עם הנשימה, ורק בדיעבד אני מתחילה להבין את ההשלכות הרחבות של המפגש הזה על מי שאני, על מי שסביבי ועל צורת חיי.
באיזשהו שלב, בין שאר דרכי ההנחיה והטיפול שלמדתי, הרגשתי צורך עז לאפשר לאנרגיה החיונית והשופעת של עבודת הנשימה שממלאת אותי כל כך, להמשיך ממני הלאה, אל מי שאני פוגשת. הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות: להפגיש אנשים עם החוויה של הנשימה, שהיא כלי התפתחותי משמעותי וזמין; כדרך של חקירה פנימית, מודעות וריפוי, בריאות ועירות; כשער אל איכות חיים גבוהה יותר; ואולי יותר מהכל, כגשר אל המדיטציה.

אתגר הכתיבה על עבודת הנשימה
המאמר הזה והמאמרים הקרובים שאכתוב, יהיו מוקדשים לעבודת הנשימה. לא קל לכתוב על תחום כה חווייתי ומגוון, או ליצור הסברים רציונאליים לתהליכים שרוב הזמן משמשים דווקא ככביש עוקף-מיינד (שכל). כל הגדרה מטבעה יוצרת חלוקה, מגבילה- האם אני באמת רוצה לתת הגדרה לשיטת העבודה הזאת? האם לשים את עבודת הנשימה המעגלית בקובייה המקסימה-אך-המוגבלת של "תרפיה"? אולי להעביר אותה אל המתחם השקט של "המדיטציה"? האם זו עבודה טיפולית? מה לגבי מושג מופשט כמו "תהליך אנרגטי"? האם לגעת ב"מהי חווית טראנס"? האם אני באמת צריכה לרצות את השכל והחשיבה שלכם במילים, או אולי רק להזמין אתכם להעז לבוא ולחוות?

זו הגדוּלה של המיינד, הכלי היפה הזה, לעבוד איתי יחד ברגעים הנכונים ולשחרר אותי ממנו ברגעים אחרים. אז אני מזמינה את המיינד שלי לעבוד בשיתוף ולשרת אותי היטב בכתיבה שתעביר ותשתף אבל לא תגביל ותצמצם; כתיבה שלא מגיעה מתוך יומרה להיות מדענית או חוקרת, אלא מתוך תחושת חיוּת ערה ולא מובנת מאליה, מתוך הודיה גדולה לכל המורים שלי עד היום, ומתוך כוונה עמוקה לסקרן אתכם מספיק כדי שתרצו לנשום עמוק ולטעום עוד טעם בגלידריה של החיים.
המאמרים הקרובים מכוונים לשתף בפוטנציאל של הנשימה, לספר על הנשימה המעגלית, ומשם להגיע לנושאים הקשורים אליה- הזכרון של הגוף, מצבי סטרס, הפחד מהנשימה ומהחיים, תהליכים אנרגטיים, לידה, מדיטציה ועוד. אני מקווה לגעת בהם ממקום אישי, ולא רק מדעי או טכני, לגשת מזווית שהיא גם עניינית וגם רגשית, באופן שעונה ומסביר ובאותו זמן משאיר פתח רחב למסתורין האמיתי והמסקרן של החיים.

הנשימה כחבל הטבור אל החיים
האמת היא שאנחנו רגילים להתייחס אל הנשימה שלנו כאל מובן מאליו. חיים, עובדים, מדברים, אוכלים, ישנים, והנשימה פשוט נמשכת ברקע כמו מין מוזיקה קבועה וריתמית, צליל באנאלי שנהיינו קהים ולא מספיק ערים אל קיומו ותפקודו. רוב הזמן איננו קשובים אליה.
אילו רק שיערנו כמה עוצמה ותבונה טמונות בפעולה הפשוטה של הנשימה. אילו רק הבנו את המשמעות העמוקה שלה כלפי בריאותינו ואיכות חיינו הפיזית, הרגשית, המנטאלית והרוחנית.
התבוננו קצת בנשימה שלכם- כיצד היא מגיבה ומשתנה יחד עם כל מצב נפשי או רגשי: מה קורה לנשימה שלכם כשאתם כועסים? מה קורה לקצב שלה כשאתם חווים פחד? איך אתם נושמים כשאתם יושבים אצל הבנקאי שלכם? או בראיון עבודה? איך אתם נושמים כשאתם חולים? מה קורה לנשימה שלכם כשאתם רוקדים? איך אתם נושמים כשאתם עושים אהבה?

עם כל שאיפה נכנסת לתוך הגוף שלנו אנרגיית חיים זמינה. המזרח הקדים לגלות את מה שגם המערב הפנים מאוחר יותר, שהנשימה שלנו היא לא רק פעולה ביוכימית אנטומית ולא מכניסה רק חמצן וגזים הניתנים למדידה - אלא שהפעולה הבסיסית הזו מאפשרת לנו לחיות, כיוון שהיא מכניסה לתוכנו אנרגיה בלתי-נראית, אנרגיית חיים אותה אפשר רק לחוות ולחוש. היוגים יקראו לה "פראנה", הסינים יקראו לה "צ'י", במסורות אחרות יקראו לה "אנרגיה אתרית". אנרגיה מסתורית אשר מחברת את הרוח לגוף, מחברת אותנו אל העולם ואל החיים.
מרגע הלידה עד רגע המוות- אנחנו נושמים. נשימה טבעית נחווית קודם כל עם האימא והופכת לחבל הטבור שלנו אל החיים.
הסתכלתם מתישהו איך תינוק נושם? הוא נושם בהרמוניה עם האם, ומרגיש מוגן. אהבתה והביטחון שבקרבה המוכרת גורמים לו לנשום במקצב רגוע ועמוק מהבטן. האם משמשת לתינוק כקשר המתווך בינו לחיים ולעולם, עד שהנשימה מתפתחת כגשר ומאפשרת לתינוק להתחבר אל החיים באופן עצמאי.
היזכרו איך נראית בטן של תינוק שעולה ויורדת ללא הפסקה, במקצב זורם. עכשיו הביטו לרגע, תוך כדי קריאה, על הנשימה שלכם; האם היא עמוקה או שטוחה? האם אתם עוצרים לזמן ארוך אחרי הנשיפה? האם כשאתם שואפים בית החזה שלכם מתרחב או נשאר מכווץ?

תינוק נושם מקסימום.
מבוגר ממוצע בתרבות המערבית נושם מינימום.
בנשימה השטוחה ומלאת ההפסקות שלנו, אנחנו מכניסים לתוכנו לכל היותר 25 אחוז מקיבולת החמצן של גופינו, שזה אומר רבע מאנרגיית החיים שהייתה יכולה להיכנס לתוכנו. רבע! דמיינו כמה עוצמה, ערנות, חיוּת ובריאות יכלו להיות לנו, לו הייתה לנו פי 4 אנרגיה.
אחרי שנזהה את נשימתו המלאה והעגולה של פעוט, אפשר לעקוב אחריו מתרוצץ בלי הפסקה כדי להבין באמת מה ההבדל בין כמות האנרגיה שיש לו לבין זו שלנו. היינו מתעייפים ברגע אם היינו מנסים לעקוב אחריו, ו- לא, זה לא רק הגיל. עקב הנשימה העמוקה והפתוחה, גופו הקטן פשוט שטוף בהמון אנרגיה, כל הזמן.
נשימה, גוף, שכל ורגשות נמצאים במערכת יחסים הדוקה. הנשימה, בהיותה גשר המקשר בין רמות הקיום שלנו (הגוף, השכל, הלב והרוח)- משפיעה על היכולות הגופניות, המנטאליות, הרגשיות, המיניות והתודעתיות שלנו. נשימה שטוחה לא מספקת מספיק "דלק" לחוויית חיים מלאה , וגם לא מספיק אנרגיה לתאי הגוף ולמערכת החיסונית. מכאן- תפקודי גוף לקויים, נטייה למחלות, חילוף חומרים איטי שיוצר רעילות גבוהה, חוויית חיים אפרורית מבחינה רגשית ותודעתית, ועוד.

נשימה עמוקה, לעומת זאת, מספקת אנרגיה מרובה לגוף.
היא מזינה את התאים שהופכים רוויים בחמצן- אשר מאפשר להם התחדשות מהירה יותר ומערכת חיסונית חזקה יותר.
נשימה מלאה ממלאת אותנו באנרגיית חיים זמינה וכך מאפשרת לחוויית החיים שלנו להיות פתוחה ועשירה בכל הרמות;
מאטה את מנגנון ההדחקה התמידי ששומר כל כך הרבה אנרגיה כלואה ותקועה בגוף שלנו;
מאפשרת לנו לפגוש בסקאלה רגשית נדירה ומעודנת, כל קשת התחושות האנושיות האפשריות, ובכך להכיר בעצמנו מקומות שלא פגשנו;
היא מאפשרת לנו להיות רגישים יותר לאנרגיות מעודנות, ומצד שני מקרקעת אפילו את המעופפים שבינינו לתוך חוויה פיזית ברורה וקשר אל הגוף, להרגיש שוב "בבית" בתוך הגוף שלנו.
נשימה עמוקה גם מרגיעה את פעילות המיינד (השכל) ומאזנת את תפקודו. כשנושמים יותר- חושבים פחות... נסו לפתור תרגיל מתמטיקה בלי להאט את הנשימה.
הנשימה מחברת אותנו מחדש אל הטבע כולו שנושם איתנו נשימה מעגלית ומחזורית- הירח, האדמה, הצמחים והחיות.
הרשימה עוד ארוכה. וכולה נוגעת לאיכות חיינו; כי הנשימה, כשהיא פתוחה, טבעית ועמוקה- מאפשרת לנו לחיות באמת, ולא בערך. מאפשרת לנו לחוות חוויה חופשייה, רעננה וכנה.
דרך הנשימה הפתוחה נדמה שאלוהים כמעט מציץ אלינו מתוך הצבעים החיים של הקיום.
זאת התחושה, וזה הסוד שמתגלה דרך עבודת הנשימה.
"מבורכים אלה שקרובים לנשימתם; הם יקבלו את ה"כן" של היקום".
כשאני קוראת את המשפט הזה אני תמיד מחייכת.

הסשן הראשון שלי- תמונה 2
איפה אני? פתאום חוזרת להיות גדולה ומשתאה, מה זה? רואה את עצמי מהצד, מתבוננת על הילדה הקטנה ההיא בידיים של אבא. הפחד מהזיקוקים של יום העצמאות מזכיר לגוף שלי פחד קדום מהחיים, פחד עמוק מהלונה-פארק הקיומי. בכי עמוק יוצא החוצה ומטלטל אותי, נבכה דרכי מבלי שאני יודעת למה. הרגליים שלי דוחפות כאילו מעצמן, את האוויר, ואז את הקיר, הזרמים מספרים לי שהגוף רוצה לזוז. אני נותנת לרגליים עוד ועוד תנועה. לאט לאט הבכי נפסק ותחושת ההקלה אדירה. לידי מישהי שרה וזה מצחיק אותי פתאום, צחוק מתגלגל זורם מתוך הגוף שלי, ותחושה של הכרת תודה. איזה מזל שאני כאן.
כשהמוזיקה משתנה ונרגעת אני מרגישה קצת מרחפת, הנשימה נרגעת. המזרון שלי צף על פני אוקיינוס אדיר של אנרגיה, של מים כחולים שקופים, משהו כזה שאין לו גבולות. מאיפה שהוא במרחב האדיר הזה מגיעה יד אוהבת ומכסה אותי בסדין. אני מתכרבלת בתנוחה עוברית וצוללת לתוך שינה מתוקה.


קרן ברס-בוגנים, תרפיסטית ומנחה מנוסה לתהליכי נשימה, ריברסינג ומדיטציה. מלווה תהליכי התפתחות בסדנאות קבוצתיות ובטיפולים פרטניים. מנחת כתיבה אינטואיטיבית.
הכשרות: רידמן (ישראל), Miasto (איטליה), BA באמנויות (בצלאל). חיה 3 שנים ב "אשרם במדבר" שבשיטים.
ועתה מטפלת בקליניקה מקסימה בפרדס חנה ומעבירת סדנאות סופ"ש.