12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: מהי עריכה לשונית? ה. עריכת תרגום
מאת: אלי גיא   שמור מאמר למועדפים

מבוא
זהו החמישי בסדרה של חמישה מאמרים על עריכה לשונית, ובו נדונים עניינים הנוגעים ספציפית לעריכת תרגום, החורגים מעריכת טקסטים מקוריים. המאמרים האחרים בסדרה הם: מקומה של העריכה הלשונית בתהליך הפקת הטקסט; התקנה: כתיב ופיסוק; מליטוש עד עריכה יסודית; מהו שכתוב.

אין גבול ברור בין מבוא ראשוני לתרגום ובין מבוא לעריכת תרגום. לְרוב המטרות נכון לומר שתרגום מעולה אינו מצריך עורך ושעורך מעולה צריך בעצם להיות מתרגם בעצמו. ובכל זאת, כיום במקרים רבים המתרגם עושה שכבה אחת של העבודה והעורך אחראי על ליטושים הנדרשים אחרי התרגום. עניין ספציפי הוא תפקידו של העורך כ"נציג המו"ל": לכל מו"ל יש "כללי העריכה" שלו (ראו להלן), ולא כל מתרגם נדרש לדעת את מערכת הכללים של כל מו"ל. לכן גם ייתכן שגם תרגום משובח יצריך "התקנה" של עורך לכללי הכתיב, הטיפוגרפיה וההתקנה הטכנית (הפניות, הערות שוליים ורשימה ביבליוגרפית) הנהוגים אצל המו"ל.

1. דיוק בתוכן
כמובן, הבעיה הגדולה ביותר העולה בתרגומים היא אי-דיוקים בתוכן.

א. כאשר למילה המקורית יש יותר ממשמעות אחת והמתרגם בוחר את המשמעות הבלתי רלוונטית:
במקור כתוב interest-based learning וההקשר הוא תכניות לימודים המובססות על תחומי ההתעניינות -interest - האישיים של התלמיד. המתרגם משתמש במשמעות שנייה של המילה וכותב "תכניות מבוססות על ריבית" (interest).
או דוגמה אחרת: במקור כתוב allowing ties between the worlds, והמתרגם חושב שמאפשרים קשרים -ties - בין העולמות, בעוד שלמעשה הכוונה היא לכך שמביאים בחשבון את האפשרות ששני העולמות קרובים במידה שווה לנקודת הייחוס, כלומר יש ביניהם "תיקו" (ties).

ב. כאשר המתרגם טועה ממש בקריאת הטקסט המקור:
במקור כתוב: "The dammed water of Nationalism came out in a rush". המתרגם מתבלבל בין damm (סכר, לסכור) ובין damn (ארור) וגם בבחירת הביטוי הנכון בעברית של המילה rush (לנוע בדחיפות, למהר, כמו בשעת עומס התנועה rush hour). במשמעותה השנייה היא שימשה לתרגם את שם סרטו של צ’פלין ל"הבהלה לזהב". בסופו של דבר המתרגם כתב את המשפט חסר השחר: "והמים הארורים של הלאומיות פרצו בבהלה", במקום משהו כמו: "מי הלאומנות פרצו בעוז את הסכר שאגר אותם עד אותה עת".
או דוגמה אחרת: במקור נעשה שימוש בשלושה מונחים המתארים שינויים שמדינה עושה בטריטוריה שלה: upsizing, downsizing, ו-rightsizing. הכוונה לסיפוח שטחים, מסירת שטחים וחילופי שטחים. המתרגם קורא בטעות המילה upsizing כאילו הייתה uprising, והוא מתרגם את המונח ל"התקוממות".


2. לוקליזציה
"לוקליזציה" משמעותה היא בקירוב "נטיעה בתרבות המקומית". בתהליך התרגום לא די בכך שכותבים את המילים הנכונות ואת המשפטים הנכונים, אלא צריך שהטקסט יהיה מובן ונוח לקורא של הטקסט המתורגם. העברת המשמעות קודמת להעברה מילונית. העברה מילונית על חשבון העברת משמעות היא אחת הבעיות השכיחות בתרגום מליגה ב.
באופן אידאלי, התרגום הטוב הוא תהליך שבו המתרגם קורא בשפת המקור, מפנים את המחשבה לגמרי, ומבטא אותה בדרך הטובה ביותר בשפת היעד. רובד משני, חשוב מאוד אך משני, הוא להיות קרוב ככל האפשר לצורת הביטוי של הכותב, אבל את זאת לעשות כל הזמן אך ורק בתנאי שמרב המשמעות עוברת.
וגם נכון שבטקסטים שונים יש משקלים יחסיים שונים לתוכן ולצורה, ולפעמים הצורה דומיננטית יותר או פחות במקור, ולכן נחוץ יותר או פחות ללשחזר אותה בתרגום. אבל אפילו כשהצורה דומיננטית מאוד נחוץ לפעמים להמציא צורה דומיננטית אחרת לגמרי בשפת היעד, ולא לייבא את הצורה המקורית. לאחרונה שוחחתי עם אנה ברקן, מתרגמת מעולה של שירה וספרות עברית לגרמנית, וממנה שמעתי על פתרונות מרחיקי לכת מאוד לתרגום רבדים תרבותיים שאין שום דרך להעבירם בתהליך רגיל של הגירה, אלא מוכרחים לרדת לשטח הגרמני, למצוא שם תופעות תרבותיות שאיכשהו עומדות באותו יחס למפת התרבות הכללית כמו שהתופעה הייחודית בתרבותנו עומדת ביחס למפה המקומית שלנו. כששאלתי אותה עד כמה מותר לשנות את צורות הטקסט בשביל להעביר משמעויות, היא אמרה לי בלי לחשוב פעמיים -- מותר לשנות לגמרי.

העניינים השכיחים ביותר הם ניבים, משחקי מילים, ביטויי חיבה או קללות, שמות של משחקי ילדים, סגנונות מיוחדים בתוך הסגנון המקורי, למשל שפת רחוב או טקסט שיש בו שגיאות כתיב במתכוון, וכיוצא באלה. האם לתרגם אותם? האם למצוא להם מקבילות מקומיות? ומה לעשות כשאין כאלה? האם להניח שהקורא מכיר את הביטוי בשפת המקור ולכתוב את המילה המקורית באותיות עבריות ?
בתרגומי ספרות אפשר למצוא דוגמאות מובהקות של התמודדות עם בעיית הלוקליזציה בספרות ילדים שתורגמה לעברית לפני עשרות שנים ותורגמה שוב בעשורים האחרונים ("תרגום חדש"). לדוגמה, בתרגום הישן של "35 במאי" של אריך קסטנר נעשתה לוקליזציה גורפת: השמות שונו ל"דני, הדוד סבוני" וכו’, אולי כי הניחו שהשמות המקוריים (קונרד, רינגלהוט וכו’) יישמעו זרים לקורא הצעיר הישראלי בשנות החמישים (ואולי משיקול אחר). בתרגום החדש (של מיכאל דק) נשמרו רבים מהשמות המקוריים. לעומת זאת, בספרים אחרים נשארו גם בתרגום הישן למשל אמיל (והבלשים), אנטון ("בפצפונת ואנטון"), ואילו "פצפונת" (שתורגמה מ"נקודונת" המקורית), שהייתה, לדברי דק, הברקת תרגום בתרגום הראשון, נשמרה גם בתרגום החדש. בהקשר הזה המתרגם מציין שעל הברקה כזאת לא מוותרים.

דוגמאות מסוג אחר אפשר למצוא בספרות עיונית, למשל במבנים ממסדיים במערכות החינוך, בתארים אקדמיים באקדמיה, במונחים המתארים יחידות צבאיות, בתארים של תפקידי פיקוד וכו’.

לדוגמה, אם במקור כתוב "magnet school", והמתרגם אינו יודע שבארצות-הברית משתמשים במונח זה לתאר סוג בתי ספר דוגמת בתי הספר התיכוניים לאמנויות, לטכנולוגיות או למדעים בישראל. הוא מבין את המילה magnet כפשוטה, וכותב על "בתי ספר הממגנטים" מעמד חברתי מסוים.

דוגמה עסיסית יותר מצאתי בספר שעסק במערכת החינוך האמריקנית. מכיוון שהספר יועד לא רק לקורא המומחה, הנחתי שלאזכור בחינות דוגמת SAT או ACT או GED לא תהיה משמעות רבה לרוב הקוראים הישראלים, אף כי הקורא האמריקני אינו זקוק לשום הסבר בהקשר זה. אלמלא עסק הספר בפרטי המשמעות של הבחינות הללו בהקשר של תכניות לימודים, ואילו, למשל, היה מזכיר את המונח פעם אחת כבדרך אגב, לא היה צריך להתעכב על זה. אבל למעשה הסוגיה הייתה אחת הסוגיות המרכזיות בדיון, ולכן בדקתי באינטרנט את משמעות כל המונחים הללו. כאן מצאתי את הפירוט של ראשי התיבות, אך גם כשהיה בידי פירוט כגון Scholastic Aptitude Test, עדיין לא חשבתי שהקורא יבין במה המדובר. מכיוון שכך, השגתי את כתובת הדוא"ל של המחבר וביקשתי ממנו להסביר לי בפירוט את מבנה המערכת. אחרי כן כתבתי הערת שוליים, תרגמתי אותה לאנגלית ושלחתי אותה לאישורו. הוא תיקן פרטים אחרונים, ולבסוף הוספתי לטקסט את הערת השוליים שלהלן. זהו מקרה אופייני שבו אין מדובר בתרגום סתם אלא בהתאמת הטקסט לקורא הישראלי – בלוקליזציה.

"אס-אֵיי-טי, אֵיי-סי-טי (SAT, ACT) הם מבחנים תקניים המיועדים למי שמבקשים להתקבל ללימודים במכללות בארצות-הברית, קצת בדומה למבחנים הפסיכומטריים בישראל. צירוף האותיות SAT היה בתחילה ראשי התיבות של Scholastic Assessment/Aptitude Test, אך מאז 1997 הוא כבר אינו מחויב רשמית להגדרות האלה. ACT הם ראשי התיבות של American College Test. בארצות-הברית שיטת הבחינות בשלב המעבר מבית הספר התיכון למכללות ולאוניברסיטאות שונה מהשיטה בישראל, ובעשור האחרון חלו בה שינויים ניכרים. עד לפני כעשור התעודה שנדרשה מבוגר בית ספר תיכון הייתה תעודת גמר מבית ספרו, בלי מעורבות המדינה בקביעה אם התלמיד יהיה זכאי לדיפלומה. בעשור האחרון הונהגו מבחנים מטעם המדינה (קצת בדומה למבחני הבגרות בישראל), ועל פי שיטה זו, לצורך קבלת הדיפלומה נדרשות גם הצלחה במבחנים הללו וגם תעודת גמר מבית הספר. תלמידים שלא קיבלו דיפלומה בבית ספר יכולים לגשת למבחן האקסטרני GED, ראשי התיבות ל-Graduate Equivalency Diploma. ברוד איילנד גם כיום המדינה עדיין אינה מעורבת בבחינות. מלבד זאת המכללות מתנות בדרך כלל את הקבלה ללימודים בעמידה במבחני ה-SAT או ה-ACT, שיש להם חשיבות בעיקר בקורסים שהביקוש להם גדול מההיצע. מאז הנהגתם של מבחני המדינה במדינות רבות ירדה חשיבותם של ה-SAT וה-ACT. מבחני AP (Advanced Placement) מיועדים למי שכבר בתקופת בית הספר התיכון למדו קורסים ברמת מכללה והם מבקשים לקבל עבורם נקודות זכות בלימודיהם במכללה."

3. מקרים מיוחדים
כל טקסט מצריך שיקול דעת לעניינו, וראוי להיערך לפי הנסיבות הספציפיות של הפקתו: הכותב והעורך, המפיק (למשל המו"ל), ההקשר (לא הרי כפרסום לעיתון כהרי דוקטורט) התקציב ולוח הזמנים. המחשה של סוג ייחודי של עריכת תרגום ניתן למצוא בעבודותיי עם ראובן וימר על טקסטים פיוטיים, חלקם מתורגמים. בכרך ’משלי זן’ (2008) העיבוד והתרגום חופשיים, אך תרגומיו ל’ג’ברווקי’ ול’צדים את הסנרק’ (לואיס קרול), ובייחוד הפרויקט הגדול של עריכת 101 תרגומיו מצרפתית לשירים של ז’ורז’ ברסאנס מצריכים התאמה למשקל המקורי. שירי ברסאנס בולטים בקבוצה זו, שכן כל שיר ומבנהו, כל אחד ומשקלו או משקליו. כאן לפנינו מקרה מיוחד: אני עצמי איני דובר צרפתית, לכן על כל ענייני התוכן היה מופקד המתרגם. מה שנדרש ממני היה לעבור בדייקנות שורה שורה בהשוואה לנוסח הצרפתי המושר (לפי הקלטות ותווים) ולוודא שניתן לשיר את השירים בעברית מבחינת משקל וקצב כאילו חוברו בעברית (והמטלה התאימה לכישוריי בין היתר מכיוון שאני גם מוזיקאי). מובן שבדרך אגב בעבודה כזאת מגיעים גם לטיפול בענייני ניסוח וחריזה, ובדרך אגב, כמובן, מכינים את הטקסט ברמת ההתקנה והליטוש, ולמשל הניקוד והפיסוק. אחרי מיצוי השלב הזה של התהליך הטקסט נמסר, כמובן, להגהה.