12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: נאום מפקד צוות במחנה ההשמדה אושוויץ
מאת: צביקה קראוס   שמור מאמר למועדפים

מפקדת המשלחת, מר אליעזר איילון, עד המשלחת, הורים שכולים, חברי למסע.
ללירון בתי מלאו 6 שנים. שנים של אושר, הנאות ושמחת חיים. עיניים גדולות לה וצוחקות, אושר גדול ללא דאגות. בלילות הקרים היא מזדחלת למיטת ההורים להרגיש קצת חום וביטחון ולהמשיך לחלום על דברים מתוקים או תחפושת לפורים.
בבוקר כשאני קם, היא מחבקת אותי מנומנמת ולוחשת לי ? "אבא אל תשכח להביא לי מתנה".
השבוע שאלה אותם המורה מה ירצו לעשות כשיגדלו.
לפני 63 שנה ברומניה, הייתה ילדה יהודייה בת 6 ושמה פנינה. כאשר הגיעו הגרמנים בוקר אחד לעיר, הורו ליהודים לצאת מביתם ולצעוד ברגל לאוקראינה.
חורף, שלג, קר. בין הצועדים זוג הורים ו-2 בנות. הדרך קשה, האם מתקשה לפלס דרכה בשלג העמוק, בתה בזרועותיה והאב מחזיק על ידיו את האחות השנייה.
המסע קשה ומפרך האם ובתה כבר חלשות ובקושי מצליחות להדביק את הצועדים.
לפתע, הן כושלות ונופלות בשלג. שתי יריות מפלחות את האוויר והנה הן מוטלות ללא רוח חיים.
שתי גופות מדממות מתקררות בשלג הקפוא.
האב ובתו השנייה לא עוצרים ממשיכים לצעוד עד שנפרדות דרכיהם. פנינה הילדה הקטנה גדלה לבדה בגטו, ללא אושר ושמחת חיים, המקום היחיד אליו היא מזדחלת הוא מתחת לגדרות הגטו לחפש מזון.
היא לא חולמת על הפתעות ולא על דברים מתוקים ובוודאי שלא על תחפושת לפורים.
היא לא חשבה מה תעשה כשתגדל, היא ניסתה לחשוב האם תגדל.
וכך בודדה עברה את המלחמה, עלתה לארץ והקימה משפחה.
ואני ? בנה של פנינה, הילדה הקטנה והבודדה מהגטו, ניצב כאן היום גאה, בליבה של מכונת ההשמדה הנאצית, מקום בו נרצחו מיליון ומאה אלף יהודים בשיטתיות מחרידה וביניהם 200,000 ילדים ? כמו אמא שלי, כמו הבת שלי.
ואני רואה את הפנים ושומע את הקולות אבל יודע כעת כי אלה אינם קולות של ייאוש וחוסר תקווה אלה הקולות שלנו ? נציגי מדינת ישראל, העומדים כאן בגאון, כסמל להמשך קיומו של העם היהודי לשנים רבות ומתחייבים ? לעולם לא עוד!
נשבע אני כאן בשמכם, חברי היקרים למסע, כי נעשה הכול לתת לילדנו ביטחון, שיוכלו להמשיך ולחלום, לאהוב ולהגשים.
כי אלה שהיו כאן ? גיבורנו ? במותם ציוו לנו את החיים.
יש לי ילדה בת 6 ואמא אהובה.