12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: סייג לאחריות פלילית: טעות במצב משפטי-בעבירות מס
מאת: אלי דורון, עו"ד - גיורא עמיר, עו"ד [email protected]    שמור מאמר למועדפים

אלי דורון, עו"ד - גיורא עמיר, עו"ד [email protected]


1. מבוא

הסתמכות על חוות-דעת משפטית כהגנה מפני אחריות פלילית למעשה עבירה מבקשת להוכיח מצב של מפלט מהחזקה כי אדם יודע את הדין. כיצד יכול בעל עסק להוכיח מצב כזה במציאות עסקית מודרנית בעלת זרם מידע מפותח ? הדרך היחידה היא – באמצעות הסתמכות על חוות-דעת משפטית שהתבררה כשגויה ומוטעית.

בבסיסה של התרחשות זו ההוראה בסעיף 34יט לחוק העונשין, לפיה על מנת שיתקיים הסייג לאחריות פלילית עקב טעות במצב משפטי, צריכה הטעות להיות בלתי נמנעת באורח סביר. בבחינת קיומה של הגנה זו תפקיד לשלושה משתתפים: הנזקק לחוות הדעת ומבקש אותה, המומחה שנותן חוות הדעת ומספק את מבוקשו של עושה הפעולה או מתכנן אותה, ובית המשפט שבוחן את הנסיבות שעה שהוא בא להחליט על גורלה של ההגנה וקיומו של הסייג לאחריות הפלילית, דהיינו: קיומה של הטעות והיותה בלתי נמנעת באורח סביר..

לאחרונה זכינו לשני פסקי-דין רבי היקף אשר באו לבחון –כל אחד בנסיבות העניין שנדון בערכאה נמוכה יותר שמצאה את הסייג כלא קיים - את הסוגיה של הסתמכות על חוות דעת מומחה כהגנה מפני אחריות פלילית. ועדרכם של שופטינו בבית המשפט העליון – כל אחד מפסקי הדין מגולל את הסוגיה בגישה רחבה ביותר כאילו כעת יש לבית המשפט ההזדמנות הראשונה להניח את יסודותיה של ההלכה בעניין זה.

בע.פ. 845/02 (עניין תנובה ומאיר עזרה, ניתן ביום 10.10.2007 ) ובע.פ.5672/05 (עניין חב' טגר בע"מ ואח' ניתן ביום 21.10.2007) נבחן קיומו של הסייג בשטח ההגבלים העסקיים. ברם, ההלכה היא בעלת תוקף להיקפה של ההגנה בכל השטחים בהם Homo economicus של ימינו נזקק לליווי בעלי מקצוע בשטח המשפט, ראיית חשבון או ייעוץ מס.

בע"פ 845/02 נקבע , על-ידי הנשיאה, כב' השופטת ד. בייניש פתח המילוט מהאחריות הפלילית כך:

"אם אכן נקט הנאשם באמצעים סבירים, בהתחשב בסוג העבירה ובמורכבותה ובהתחשב בנתונים שיכול היה להשיב במאמץ סביר בנסיבות העניין לשם בירור הדין הפלילי, ולמרות כל אלה הוא טעה בדין, מן הראוי שטעותו של הנאשם תיחשב לבלתי נמנעת באורח סביר."

בע"פ 5672/05 נוקטת כב' השופטת ד. ברלינר בלשון מעט שונה ואומרת:
"ככלל, הרשעת אדם אשר נקט את כל המאמצים הסבירים שניתן לצפות שינקוט על מנת ללמוד האם יש במעשיו פגם של אי חוקיות, מעוררת תחושה חריפה של חוסר צדק. יש מקום להכיר, אם כן, במקרים המתאימים, בלגיטימיות ההסתמכות על עצתו המשפטית של עורך דין כמעניקה הגנה מפני אחריות פלילית."

2. ההגנה שבסעיף 34יט לחוק העונשין

הקודיפיקציה של יסודות המשפט הפלילי, שמצאה את ביטויה בחלק המקדמי של חוק העונשין, כללה בין הסייגים לאחריות פלילית את הטעות במצב משפטי, להבדיל מטעות במצב הדברים, לאמור:

34יט. טעות במצב משפטי
לענין האחריות הפלילית אין נפקה מינה אם האדם דימה שמעשהו אינו אסור, עקב טעות בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו את האיסור, זולת אם הטעות היתה בלתי נמנעת באורח סביר.

יוצא כי הכלל לפיו כל אדם מוחזק כיודע חוק ואי-ידיעת הדין אינה פוטרת את הנאשם מאחריות פלילית –
Ignorantia juris non excusat – נשמר; החריג לחזקה זו הוא טעות במצב משפטי ועל מנת שטעות במצב משפטי תשמש מפלט מאחריות פלילית - עליה לעמוד בשני תנאים: האחד, כי הטעות הייתה בלתי נמנעת, והשני- כי אופייה זה של היותה בלתי נמנעת עומד במבחן של סבירות. הנשיאה, השופטת בייניש קובעת (בסעיף 31 לפסק-הדין בע"פ 845/02) כי נוסף על היות טעותו של הנאשם "כנה ובתום לב" הרי היותה "טעות בלתי נמנעת באורח סביר" תיבחן ב"סטנדרט אובייקטיבי באשר למהותה של הטעות המשפטית של הנאשם. על פי אמת המידה האובייקטיבית רק טעות בלתי נמנעת באורח סביר עשויה לפטור את הנאשם מאחריות בפלילים. ודוק: אין די בכך שטעותו של הנאשם באשר לדין הפלילי תהיה "טעות סבירה". הדרישה לכך שהטעות תהיה בלתי נמנעת באורח סביר מצביעה על כך שרק אם לא היה בידי הנאשם למנוע את הטעות למרות שפעל באורח סביר, הוא ייהנה מההגנה של טעות במצב משפטי."

הנשיאה ממשיכה ואומרת : "בהקשר זה מקובל עלינו טענת המשיבים כי אין בלשונו של סעיף 34יט לחוק העונשין או בתכליתו כדי לחייב נאשם לנקוט "בכל" האמצעים האפשריים העומדים לרשותו לבירור הדין. אם אכן נקט הנאשם באמצעים סבירים, בהתחשב בסוג העבירה ובמורכבותה ובהתחשב בנתונים שיכול היה להשיג במאמץ סביר בנסיבות העניין לשם בירור הדין הפלילי, ולמרות כל אלה הוא טעה בדין, מן הראוי שטעותו של הנאשם תיחשב לבלתי נמנעת באורח סביר."
(שם, בסעיף 32).

כב' השופטת ברלינר (בסעיף 65 לפסק-הדין בע"פ 5672/05) אינה מזכירה סטנדרט אובייקטיבי ומדגישה – ונראה דווקא לכוון ההקפדה - את הנסיבות הפרטניות והאינדיווידואליות בבחירתו של הנאשם .
"על ההסתמכות על עצת עורך הדין לעמוד בתנאי של סבירות. דרישת הסבירות אופפת את ההסתמכות לכל אורך הדרך והיא משתרעת הן על מהלך ההתייעצות והן על ההחלטה להסתמך על העצה. היא כוללת את עצם הפנייה לעורך דין, את בחירת עורך הדין, את המידע שנמסר לעורך הדין והיקפו וכדומה. גם בהנחה שלא נפל מתום הן בתהליך ההתייעצות והן בהיקף המידע שנמסר ואלה הסתיימו בעצה שאומצה, אין זה סוף פסוק בבחינת השאלה האם קמה הגנת הטעות במצב משפטי. לא מן הנמנע כי יהיו מקרים בהם ייקבע שההסתמכות על עצת עורך דין הייתה בלתי סבירה חרף כל אלה."

הנשיאה, השופטת בייניש מזכירה (סעיף 29 בע"פ 845/02) כי "גם במשפט האמריקאי נדונה סוגיית הטעות בדין אך ננקטה גישה שונה מהגישה הקונטיננטלית. ככלל במשפט הפלילי הנהוג בארצות הברית טעות בדין אינה משמשת הגנה מפני אחריות בפלילים, כאשר החריג המרכזי לעך הוא עבירות שהיסוד הנפשי הנדרש בהן הוא על כוונה להפר את החוק, שבהן הטעות בדין עשויה לשלול את קיום המחשבה הפלילית הנדרשת לשם שכלול העבירה (ראו Cheek v United States, 498 U.S. 192 (1991)).

3. פרשת Cheek

פרשה זו ראויה לעיון מיוחד בשל רלוונטיות השיקולים שהנחו את שלושת הערכאות שדנו בעניין גם לדיוננו. Cheek John L.היה טייס באחת מחברות התעופה הגדולות של ארה"ב ((American Airlines ובמשך שנים לא שילם מס. כאשר הועמד לדין בשל עבירת אי-דיווח והימנעות ממס, ייצג את עצמו וטען להגנתו, כי השתתף בסמינרים בהם הודרך ששיטת המס הנהוגה נוגדת את החוקה. אי-לזאת אין הוא חייב בדיווח, משכורת ממעסיק פרטי אינה הכנסה , אין הוא חייב בתשלום מס ומה שנוכה משכרו במקור, רשאי הוא לתבוע את השבתו. Cheek טען כי האמין בכנות שאינו חייב לשלם מסים ועל כן לא מתקיימת אצלו הכוונה הפלילית mens rea שהיא המרכיב ההכרחי של העבירה. Cheek הורשע בערכאה ראשונה, שם השופט הדריך את חבר המושבעים כי "אמונה, גם אם היא כנה, אולם בלתי-סבירה, אינה מהווה הגנה ואינה שוללת כוונה". בית המשפט לערעורים דחה את הערעור אולם בית המשפט העליון ביטל את הרשעתו של Cheek בקובעו ברוב דעות, שהדרכת השופט את חבר המושבעים הפכה את העניין מ"עובדתי" ל"משפטי". קיומה של כוונה היא עניין עובדתי ועל כן יש להחזיר את העניין לשמיעה מחדש. בשמיעה מחדש הורשע Cheek שוב, ערעורו נדחה ובית המשפט העליון סירב לקבל את העניין לשמיעה נוספת.

בפסיקתו של בית המשפט העליון בעניין זה (על אף ביטול ההרשעה) מצויים שני עקרונות:
האחד, כי ארמונה כנה שאדם אינו עובר על חוק מס המבוססת על אי-הבנה שנגרמה בשל היות חוקי המס מסובכים, בשל היות הסעיף בחוק מסובך, היא הגנה מפני האישום ב"כוונה" גם אם האמונה היא בלתי רציונלית או בלתי סבירה.
השני, כי האמונה שהמס הפדראלי הוא בלתי חוקתי איננה אי-הבנה שנגרמה על-ידי היות חוקי המס מסובכים, ואיננה על כן הגנה מפני אישום של "כוונה", גם אם אמונה זו היא כנה ובתום-לב.

שופטי המיעוט אמרו, כי "אינני מבינים, כיצד זה, היום, יותר מ- 70 שנה אחרי ששיטת המס הנוכחית הונהגה, יכול משלם מס כלשהו בעל "competent mentality " לטעון כהגנה לפני הכוונה הקבועה בחוק, כי שכרו בשל עמלו איננו הכנסה ולהתעלם הכת שטוענת אחרת ומייעצת למאמינים תמיטמים להתנגד לגביית מסים. ראוי לציין אגב, כי משלם מס מסוים זה הינו טייס בעל רישיון באחת מחברת תעופה המסחריות הגדולות ; ניתן להניח כי הוא אדם בעל של minimum intellectual competenceלכל הפחות.

נציין כי בת.פ. 3211/94 מיסים ט/5 ה- 289 ) מצא בית משפט השלום בתל-אביב לומר:
העמדה שהציג הנאשם היתה רעיונית אידיאולוגית, הדוגלת, כעקרון בדרך של סרבנות מס או במרד מסים, כלשונו...כל עוד לא ניצחה שיטתו של הנאשם, או כל עוד לא הגיעו תומכיה של איין רנד לשלטון במדינתנו או בכל מדינה אחרת, אין כל ברירה שעומדת לפנמי הנאשם אלא להרכין ראשו לפני החוק ולציית לו. חוששני שעד היום לא נמצאה דרך טובה מן הדרך הדמוקרטית שבה בחרה המדינה ללכת, דרך שיש עמה לא מעט כפייה על האזרח, מכורח הדברים.

4. התנאים לקיומו של הסייג

בסופו של דבר, ניתן לסכם את התנאים של ההגנה מחמת הסתמכות על עצה משפטית מוטעית, על מנת שתגיע לרמה של טעות במצב משפטי, כהגנה מפני אחריות פלילית לפי סעיף 34יט לחוק העונשין כך:

התנאי הראשון והמקדמי לכל היתר: קיומו של תום לב אצל שני הצדדים לטעות: זה המבקש חוות דעת משפטית וזה הנותן אותה.

אצל המבקש חוות דעת צריך תום הלב להתבטא בכך שהמצב ממנו מתחייב הצורך בחוות דעת, הוא אכן מסובך מבחינה משפטית, עד כדי כך שגם אדם המצוי בעולם העסקי איננו מסוגל –ללא הכוונה משפטית- להחליט איזו היא הדרך בה ילך על מנת שזו תהיה בצדו הנכון של הקו שמבדיל בין המצב החוקי לבין המצב הבלתי חוקי. יש מקום לסברה כי קיומו של תום לב ייבחן לאור מעמדו העסקי, סוג עיסוקו, השכלתו ומאפיינים אישיים נוספים של מבקש חוות הדעת שיש בהם כדי להעיד על מידת הבנתו את חוות הדעת על פיה נהג.

אצל נותן חוות הדעת צריך תום הלב להתבטא במיומנות ובמקצועיות ראויות בשטח בו מצויה הבעיה בשלה מבוקשת חוות הדעת. תום לב פירושו שהיועץ קיבל על עצמו מתן חוות דעת ללא יומרה חסרת בסיס להתמצאות בבעיה הנסקרת בחוות הדעת ולא חיווה דעה שעה שחסר לו הניסיון המקצועי ופעילות בעלת משקל באותו שטח. עורך-דין או רואה חשבון לא יוכלו לטעון כי קיבלו על עצמם לחוות דעה בבעיה בה אין להם ניסיון והתמצאות רק משום שמשלח ידם משמש בסיס מספיק לפעילות מקצועית מסוג זה. הנשיאה אומרת בעניין זה (בסעיף 35 לפסק הדין בע"פ 845/02):

"על אף שאין מניעה עקרונית להחיל את ההגנה של טעות במצב משפטי לפי סעיף 34יט לחוק העונשין בנסיבות בהן מקורה של הטעות בנסיבות של הסתמכות הנאשם על עצת עורך דין; נראה כי אמות המידה שיש לאמץ לשם בחינת התקיימותה של ההגנה בדבר טעות בלתי נמנעת באורח סביר, הן מטבע הדברים קפדניות יותר מאלה שראוי להפעיל כאשר נאשם מבקש להשתית הגנתו על עצתו או עמדתו המשפטית של גורם רשמי מוסמך."

אחריות מיוחדת על עורכי-דין אשר נתבקשו ללוות את העסקה בהכנת הסכם , מטיל בית המשפט העליון בקובעו כי כאשר עורך-דין מכין הסכם יהיה זה סביר אם הנאשם יצא מתוך הנחה כי עורך-הדין בנסחו את ההסכם וידא כי הוראות ההסכם ומטרתו הינם בצידו הנכון והחוקי של הקו. אומרת כב' השופטת ברלינר (בסעיף 67 לפסק-הדין בע"פ 5672/05):
"כאשר פונה אדם לעורך-דין על מנת שיעניק ליווי משפטי כללי לחוזה או לפעולה אחרת, ניתן לייחס לו ציפייה כי כל היבטי המשפט הפלילי יובאו בחשבון. אין להעמיס על הפונה את הדרישה כי יגדיר מראש את המוקשים המשפטיים האפשריים...גם בייעוץ משפטי כולל ייתכן וייקבע כי במקרה מסוים היה על המתייעץ להפנות, מיוזמתו, את תשומת ליבו של עורך הדין לבעייתיות משפטית המתעוררת בעניין שבטיפולו, הכל בכפוף לדרישות תום הלב והסבירות.אולם אין מקום להתנות את הגנת ההסתמכות, בכל מקרה, בפנייה ממוקדת המגדירה את התחומים המשפטיים האפשריים לעניין כשרות העסקה."..

פסיקה זאת הולמת, אם כי לא בשלמות, את המקובל בארצות הברית, שם חלים כללים ברורים על כל מי שבמסגרת משלח-ידו מייעץ למשלם מס. כללים ברורים אלה הם חלק מ- Circular 230 שיש בו מכלול שלם של רגולציה בדבר יחסים בין יועצי מס לסוגיהם לבין רשות המס. בענין מתן חוות דעת למשלם מס נאמר כדלקמן:

All tax advisors must (1) communicate clearly with their clients regarding the terms of the engagement and the form and scope of the advice or assistance to be rendered (2) establish the relevant facts, including the evaluating the reasonableness of any assumptions or representations, (3) relate the applicable law, including potentially applicable judicial opinions, to the relevant facts, (4)arrive at a conclusion supported by the law and the facts,(5) advise the client regarding the importance of the conclusions reached,(6)act fairly and with integrity in dealing with the IRS.
A practitioner must not (1) base written advice on unreasonable factual or legal assumptions, (2) unreasonably rely upon representations, statements, findings or agreements , (3) fail to consider all relevant facts or (4) take into account the possibility that a tax return will not be audited, an issue will not be raised on audit, or that an issue is likely to be settled.

5.התנאים בה מתקיימת ההגנה של טעות במצב משפטי

בצד הדרישה הבסיסית לקיומו של תום לב אצל שני הצדדים, זה הנותן את חוות הדעת וזה המקבל אותה, זו אותה חוות הדעת שגרמה לטעות במצב המשפטי , מגדירה הנשיאה (בסעיף 37 לפסק-הדין בע"פ 845/02) את התנאים , הנתונים ואמות המידה "ככלי עזר לבחינת היות הטעות בלתי נמנעת". ואלה הם:

ראשית, על הייעוץ המשפטי להתבסס על מלוא התשתית העובדתית הרלוונטית למקרה מסוים.
שנית, על אדם המבקש לקבל חוות דעת לעניין הדין הנוהג בשאלה מסוימת לפנות לעורך דין בעל מומחיות בתחום שבו מתבקשת חוות הדעת המשפטית.
שלישית, על מנת שעצה משפטית תקנה לאדם העומד לדין פלילי את האפשרות ליהנות מן ההגנה של טעות במצב משפטי עליה להיות רצינית על פניה, ולפיכך מן הראוי שבדרך כלל תהא בידו חוות דעת משפטית בכתב.
רביעית, חוות דעת שיש בה כדי לשמש הגנה מפני אחריות בפלילים כהגנה בלעדית, הינה בעלת ערך ומשקל רק אם נקט הנאשם באמצעי האמור לבירור הדין בהיעדר אמצעים אחרים מתאימים יותר, כגון חוות דעת מוקדמת של רשות מוסמכת לפרש את הדין שהיא מחילה על הנסיבות מן הסוג הנדון.

נדרשות כמה הערות לתנאים אלה.
מהתנאי הראשון עולה כי ג ם ה פ נ י ה לקבל חוות דעת –ולא רק חוות הדעת עצמה- ראוי שתהיה בכתב. שאם לא כן, לא ניתן יהיה לוודא כי הנאשם מסר "את כל תשתית העובדתית הרלוונטית למקרה".
התנאי השני מעורר קושי בהצבת מכשול לפני המבקש חוות דעת, כיצד יהיה ביכולתו לוודא כי עורך הדין אליו פנה הינו "בעל מומחיות בתחום".


התנאי השלישי בדבר היות חוות הדעת "רצינית על פניה", מעוררת , בצד דרישה מוצדקת ללא ספק בעניין מתן חוות דעת ב כ ת ב, בעיה קשה בקשר לעבירות מסוג mala per se . חוות דעת משפטית אינה בגדר absolution - מחילה וכפרה המשחררת מאשמה "מעשים שיש בהם משום רעה טבועה " רעה שכל אדם בעל רמה מוסרית עשוי להבחין בקיומה. נראה לי, עם כל הכבוד, כי כב' הנשיאה טועה בסווגה (בסעיף 35 לפסק-הדין בע"פ 845/02) כעבירות "כלכליות" מורכבות גם עבירות ההסדר הכובל וגם עבירות מס, באומרה "שרובן ככולן הן עבירות ממין mala prohibita."

סיווג זה נראה לא נכון: עבירות מס בעלות כוונה וזדון, כגון המעשים בפריטים של סעיף 220 לפקודת מס הכנסה וסעיף 117(ב) לחוק מס ערך מוסף, אינן עבירות מחמת קיומו של איסור "שאין לו עיגון חיצוני זולת ההגדרה של החוק". השתמטות מחובת תשלום מס היא ללא ספק התנהגות אנטי-חברתית והפגם המוסרי שבה הינו נהיר או חייב להיות נהיר לכל אזרח בעל הבנה רמה מוסרית מקובלות בין בני תרבות. על כן, חוות דעת המקנה לפעולת השתמטות או לפעולה של הקטנה חריגה בחבות מס אצטלה של פעולה בגדר חוק, אינה יכולה להיות "רצינית על פניה" וחייבת לעורר בנישום בעל תום לב ספקות .

התנאי הרביעי בדבר ניסיון להשיג חוות דעת של רשות מוסמכת, מעורר קושי רב. כל משלם מס המבקש לתכנן את חבות המס שלו, לא בקלות ישתכנע לפנות לרשות לשם קבלת חות דעת בצורת של pre ruling שסביר להניח כי תהיה שלילית.
אשר לתנאי מפורש כי חוות הדעת תהיה בכתב והתנאי המשתמע כי גם הפניה לקבלתה תהיה בכתב, תנאים שהם לכאורה חלק הכרחי בעניין זה, מתעוררת תמיהה למקרא הדברים שאמר כב' השופט אור בע"פ 1182/99 אליהו הורביץ, פרומדיקו ואח' (פ"ד נד(4)1 ) באומרו (בסעיף 38 לפסק-הדין) כך:

"אין להכביד בהעלאת דרישות פורמליות על פניה בכתב או דרישה לקבלת חוות דעת בכתב או שתהיה פניה נקודתית ישירה ליועץ. אין לדרישות אלה כל עיגון בדין הקיים, ולדעתי אין לגבשן בדרך של פסיקה. איני רואה מקום ליצירת מגבלות פורמליות לטענת ההסתמכות..."

אמירה זו הינה חריגה ומוזרה הן בשל ראיית הדרישה של חוות דעת בכתב כ"הכבדה" והן בשל המגבלות שהיא שמה לבית המשפט לגבש דרישות פורמליות בדרך של פסיקה. וזה אותו בית משפט אשר היה סבור כי יש בידו "סמכות טבועה" לבטל כתב-אישום העומד בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית, כאשר הקים, יש מאין, הגנה מן הצדק (ע"פ 2910/94 עניין יפת ואח' פ"ד נ(2)221) ורק למעלה מעשר שנים מאוחר יותר, השנה, תוקן חוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982 על-ידי הוספת עילה זו לסעיף 149 כטענה מקדמית נוספת על אלה הקיימות. בהכרח ישאל השואל התמים כיצד מקים בית משפט הגנה מן הצדק מכוח "סמכות טבועה" ואינו מהין להציב – בדרך של פסיקה ומכוח אותה סמכות טבועה- דרישות פורמליות לפני מי שמבקש להתגונן מפני אחריות פלילית בטענה של טעות במצב משפטי.

6. עניין פרומדיקו

בצד ציון דעתו החריגה של כב' השופט אור בדבר הימנעות מהצבתן בפסיקה של דרישות פורמליות לפני מי שמבקש להתגונן מפני אחריות פלילית בטענה של טעות במצב המשפטי, ראוי פסק-הדין בענין פרומדיקו לעיון מיוחד כאשר מבקשים לבחון הגנה זו בעבירות מס.

בת.פ. (י-ם) 55/96 ,(פס"מ תשנ"ז(2) 5) שבו נדון העניין בערכאה ראשונה, קבעה כב' השופטת פרוקציה מבחנים ברורים לקיומה של הגנת ההסתמכות, באומרה:

האחריות למילוי חובות דיני המס מוטלת, בראש ובראשונה, על הנישום. עם זאת, הוא רשאי להיעזר במומחיות יועצים שמקצועם בכך. ככל שהפעילות העסקית-כלכלית מורכבת יותר, כך סביר יותר ואף ראוי שנישום ייעזר במומחים לדבר שינחוהו בסבך הכללים והחוקים. עם זאת, הסתמכות על ייעוץ מקצועי שניתן להיבנות עליה כהגנה מפני הפרת הדין מחייבת עמידה בכמה תנאים מוקדמים: על הנישום להראות כי פנה למומחה בעל ידע וניסיון מתאימים; כי הציג בפניו באופן ברור את השאלות הרלוונטיות, תוך פריסת מלוא העובדות הנוגעות לעניין ותוך מתן מלוא הנתונים הנדרשים; כי הנישום פעל בתום-לב בהתאם לאותה עצה וכי הייעוץ המקצועי עומד על פניו במבחן הסבירות כפי שיכול נישום בהתאם לכישוריו האינדיווידואליים לבוחנו. (שם, עמ' 189).

בע"פ 1182/99 (פ"ד נד(4) 1) מסכים כב' השופט אור עם הנאמר:

[אדם מן הישוב], בבואו לפעול פעולה משפטית מסוימת או לעשות עסקה פלונית, אם ירצה לדעת את השלכותיה, לרבות אם היא מותרת או אסורה על-פי הדין, הוא יזדקק לעצתם והנחייתם של מומחים. הסתמכות בתום-לב על עצה שיקבל בקשר לכך מעורך-דין, שעליו הוא יכול לסמוך כבעל הידע המשפטי הנדרש, ואשר ידועות לו כלל העובדות והנסיבות הדרושות לעניין, עשויה לשלול את קיומה של כוונה פלילית מצדו לפעול שלא כדין. במקרה כזה תעמוד לו טענת ההסתמכות (שם, בעמ' 157 ).

כתמיכה לדברים אלה, מאוזכר ע"פ 947/85 עצמון נ' מדינת ישראל. ברם, שם מצא בית המשפט, מפי כב' השופט אלון (כתוארו אז), שדיבר בשם הרוב, לומר דברים נוספים על אלה של כב' השופט אור:

מה שיש לבדוק, בענייננו, בראש וראשונה הוא, האם מסר הנישום לרואה החשבון את כל המידע וההערכה הדרושים לשם קבלת הכרעה וייעוץ שלא לדווח על ההכנסה לשלטונות המס; ואם מסר כך, האם העצה שיעץ רואה החשבון שלא לדווח על שכר הטרחה, שקיבל המערער כהכנסה, עומדת במבחן הסבירות לפי המידע שהנישום מסר לו...נישום עורך-דין, שיודע הוא –והנחה בידינו כי יודע הוא- טיבם של כספים שקיבל כשכר-טרחה עבור שירות שנתן וביצע, ואם כספים אלה הכנסה הם בידו, שחייבים הם בדיווח לשלטונות המס.

נראה לנו, עם כל הכבוד, כי ההסתמכות על הנאמר בפס"ד עצמון תומכת דווקא בהלכה שניתנה בעניין פרומדיקו בערכאה הראשונה ולא בליברליות החריגה בערעור, שם ויתר בית המשפט על פניה ממוקדת לקבלת יעוץ , שתיעשה בכתב על מנת שתתקיים ודאות בדבר מסירת כל "המידע והערכה הדרושים לשם קבלת הכרעה וייעוץ" כדברי כב' השופט אלון. ארשה לעצמי להוסיף ולומר, כי נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי חוות דעת בענייני מס שאיננה פותחת בתיאור מדויק ומפורט ככל האפשר של העובדות אשר נמסרו ליועץ על-ידי הנישום ומשמשות בסיס לנאמר כמסקנה משפטית בחוות הדעת. באופן כללי נראה הנאמר בעניין זה בת.פ. 55/96 נכון יותר מזה שנקבע בערעור עליו.

7. סיכומו של עניין

נראה, כי בית המשפט העליון בשני פסקי הדין שניתנו לאחרונה, ביקש לתקן את שנאמר בעניין פרומדיקו בדבר התנאים שחייבים להתקיים על מנת שהסתמכות על חוות דעת שגויה או מוטעית של מומחה תשמש בסיס לטענה של טעות במצב המשפטי ומפלט מאחריות פלילית לפי סעיף 34יט לחוק העונשין.
התנאים ואמות המידה שנקבעו להחינת היותה הטעות בלתי נמנעת באורח סביר מהווים רצף של תנאים שיש בהם כדי לצמצם מאוד את קיומה ונפקותה של ההגנה של טעות במצב משפטי הנסמכת על חוות דעת שגויה ומוטעית.



רמת גן: רח´ החילזון 12, (בית הקריסטל)
טל´: 03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל´: 04-8526693 פקס: 04-8555976
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר למייל:
[email protected]