12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: שקולים משפטיים רלוונטיים לעומדים להינשא
מאת: אלי דורון- עו"ד, שירה לוי משפטנית   שמור מאמר למועדפים

חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) התשי"ג 1953, קובע כי עניני נישואין של יהודים אזרחי המדינה יהיה בשיפוטם הייחודי של בתי הדין הרבניים. למרות העדר התוקף האזרחי-מדינתי, מבחינת ההלכה היהודית עשויים נישואין פרטיים שנערכו בהתאם לדרישות מסוימות להיחשב לנישואין תקפים, אך ברוב המקרים, נישואין שנערכו בישראל באופן פרטי הם בעלי ערך תרבותי, אולם אינם מזכים בתעודת נישואין ואינם בעלי תוקף, לא לצורך מרשם האוכלוסין וגם לא לצורך הטבות כלכליות כמו דיור, בריאות, חינוך, ביטוח ומיסוי.

נישואין הנערכים בחו"ל זוכים להכרה רחבה יותר ונדונים לפי אמות מידה בינלאומיות, נישואין שהיו תקפים במדינה הזרה בה נערכו יקבלו את הכרתה של ישראל, ויביאו לרישומם של בני הזוג כנשואים, גם אם לא נערכו כדת משה וישראל, וגם אם מדובר בנישואין מעורבים בין יהודי ולא יהודי (ובלבד שאין חשד לנישואין פיקטיביים). להלן מספר עובדות רלוונטיות לעומדים להינשא:

1. הגיל המותר בנישואין- על פי החוק בישראל, הגיל המותר לנישואין הוא 17 שנים. חתן או כלה שטרם מלאו להם 17 שנים, נדרשים להביא אישור מבית משפט מחוזי המתיר להם להינשא, (ישנם מקרים חריגים שמאשרים להתחתן בגיל נמוך מזה, למשל: אישה הרה, הוצאת האישה מסביבת ביתה לסביבה חיובית יותר וכו´).

2. " רישום נישואין ברבנות"- בבואכם להתחתן עליכם לערוך "רישום נישואין ברבנות", את רישום הנישואין יש לעשות לפחות 45 יום לפני מועד הנישואין ולא יותר משלושה חודשים לפני מועד זה.

את הרישום ניתן לעשות במועצה הדתית הקרובה לביתכם.

לנוחיותכם באתר של הרשות הארצית לשירותי דת תוכלו להוריד ערכה לנישואים המכילה ערכת תעודות ואישורים שיש להביא עמכם למעמד זה.

3. אגרת רישום נישואין- גובה אגרת רישום הנישואין הינו 600 שקלים, עבור תשלום זה מקבלים בני הזוג: פתיחת תיק נישואין, כתובה, פרסום בעיתונות, ורב לעריכת החופה והקידושין בערב החתונה.

4. עדים- על כל אחד מבני הזוג להביא עימו שני עדים, יהודים, גברים, שאינם קרובים לחתן ולכלה ואינם קרובים זה לזה. המכירים את בני הזוג ויכולים להעיד שבני הזוג הינם רווקים ושאין מניעה להשיאם כדת משה וישראל.

5. בחירת הרב- על הרב העורך חופה וקידושין להיות רב שאושר ע"י רשם הנישואין באותה עיר בה מתגוררים בני הזוג או המקום החתונה.

6. איסור ביגמיה- ביגמיה היא נישואין ליותר מאדם אחד. חוק המדינה (להבדיל מן הדין הדתי, שלעיתים מאפשר ביגמיה לגברים) אוסר ביגמיה לגמרי. אסור לגבר לשאת יותר מאישה אחת, ואסור לאישה לשאת יותר מגבר אחד. העובר על חוק זה צפוי לעונש מאסר. בבואכם להנשא ישנם הליכים מנהליים שעליכם לבצע לפני הנישואין שעוזרים לפקח על איסור זה, למשל: טופס אישור רווקות- טופס זה מוגש בעיקר ע"י תושבי חוץ, עולים חדשים או תושבים ארעיים, ונועד לקבוע כי המגשים פנויים וראויים להינשא, וטופס לקביעת מעמד אישי- טופס המוגש לבית דין רבני כדי לקבוע מעמד אישי של המבקש, בעניין רווקות, יהדות וכו´. את הטופס יש להגיש כאשר יש ספק במעמדו האישי של המבקש.

7. שטר תנאים במעמד האירוסין- טקס האירוסין הוא אירוע המתרחש לפני החתונה ובו מתחייבים בני הזוג בפומבי לחיים משותפים. בעבר, מקובל היה לסדר את הקידושין המחייבים (מתן הטבעת) בשעת האירוסין, אולם היום נערך החלק "המשפטי" רק בשעת החופה, והאירוסין נותרו כאירוע בעל משמעויות רגשיות, משפחתיות וחברתיות. האירוסין אינם טקס רשמי שלצדו טקסט מקובל, עם זאת, יש הנוהגים כי הורי החתן והורי הכלה יערכו ביניהם "שטר תנאים" המסדיר את המחויבויות ההדדיות של המשפחות ואת האחריות על ענייני החתונה והפרנסה. בעבר מנהג זה היה מקובל ביותר, שטר תנאים מפרט את תאריך החתונה, סכום הנדוניה והמועדים בהם מתחייבים ההורים לדאוג לדירה ולפרנסה חודשית. בתקופה מאוחרת יותר דעך המנהג, כיום מקובל המנהג במקומות מעטים בלבד.

8. הכתובה- הינה שטר התחייבות, שכותב החתן לכלה ובו מפורטות כל ההתחייבויות שקיבל על עצמו לקראת הנישואין, לכלכלה, לפרנסה ולדאוג לשארה, כסותה ועונתה. הבעל חייב לעמוד בהתחייבויות אלו כל עוד הנישואין קיימים. כאשר הנישואין מגיעים לקצם עקב גירושין או עקב מות הבעל האשה זכאית לקבל מהבעל או מעיזבונו את סכום הכסף שחויב בו בחתימתו על הכתובה. עם זאת, לפי הדין העברי אם יצליח הבעל להוכיח פגמים מסוימים בהתנהגות האישה (למשל: עזיבת האישה את הבית, התנהגות רעה של האשה וכדומה) ניתן יהיה לשלול את זכותה לקבלת הסכום המצוין בכתובה.

9. הסכם ממון (או "הסכם טרום נישואין")- חוק יחסי ממון נחקק בשנת 1973. החוק קובע כי כל נכס, זכות או חוב שהיה קיים לבני הזוג ערב הנישואין, שייכים לו לבדו ואינם משותפים לבן הזוג האחר, עוד קובע החוק כי נכסים שצברו בני הזוג במהלך נישואיהם הנם משותפים לשניהם ובמקרה שיתגרשו עליהם לחלק ביניהם בחלקים שווים את הרכוש שנצבר במהלך הנישואים. בני זוג המעוניינים לקבוע ביניהם כללי שיתוף או אי שתוף השונים מהחוק, יכולים לערוך הסכם יחסי ממון שייקבע כללים הסותרים את החוק. ההסכם יעשה בכתב והוא כפוף לאישורו של בית משפט או של בית דין רבני. זוגות רבים נרתעים מלערוך ביניהם הסכם יחסי ממון בעת נישואים המסדיר את חלוקת הרכוש בעת גירושיהם, שכן יש הרואים בו כפוגע במערכת היחסים שבין בני הזוג המבוססת על אהבה ואמון. בפועל הסכם זה הפך ליותר ויותר פופולרי עם השנים ורבים מבינים כי הוא מיטיב עם בני הזוג, כשכל צד יודע את המסגרת הנכונה והחוקית בה הוא נמצא החיים הופכים להיות קלים וודאיים יותר.

עריכת הסכם ממון חיונית גם אצל זוגות הבוחרים שלא להינשא כדת משה וישראל, זוגות הנשואים אזרחית וזוגות החיים יחדיו כידועים בציבור, עליהם לא חלות הוראת חוק יחסי ממון.

10. לזוגות שאינם מעוניינים להתחתן בנישואים דתיים- האפשרויות העיקריות והפופולריות מבין כולן הן האפשרויות הבאות: א) נישואין אזרחיים בחו"ל- מיועדים לבני זוג שאינם מאותה הדת, או לבני זוג יהודים שאינם רוצים להתחתן בנישואים דתיים. נישואים אזרחיים אינם יכולים להיערך בארץ, מכיוון שאינם מוכרים ע"י משרד הפנים. לפיכך בני זוג המעונינים בנישואים לא דתיים יוצאים לרוב למדינות אחרות, כמו למשל קפריסין או פראגוואי . הנישואים האזרחיים בחו"ל נערכים בנוכחות ובהשתתפות בני הזוג ע"י בית משפט שלום או העירייה. הזוג מקבל תעודת נישואין מאושרת, והנישואים נרשמים בארץ, במשרד הפנים ובתעודות הזהות. על הזוג שנישא בדרך זו חלות בישראל אותן זכויות וחובות שיש לזוג שנישא באמצעות הרבנות, זאת עקב אמנה בינלאומית שישראל חתומה עליה משנות החמישים, ולפיה היא מכירה בחתונות אזרחיות שנערכות בחו"ל. ב) נישואין על פי הסכם – מיועדים לבני זוג מכל הדתות, הנישואים נערכים בצורת חוזה שנחתם בין שני בני הזוג בהסכמה הדדית, אצל עורך דין וניתן להכניס בחוזה כל סעיף שבני הזוג רוצים או חושבים שהוא עקרוני לחייהם המשותפים, אך בני הזוג לא יהיו רשומים כנשואים במשרד הפנים, אשר אינו מכיר בנישואין מסוג זה. ג) נישואין רפורמיים- מיועדים לבני זוג נשואים, שאינם מעוניינים בחתונה קונסרבטיבית. גם נישואים אלו אינם מוכרים ע"י משרד הפנים.