12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: לאהוב את עצמינו
מאת: שי טובלי   שמור מאמר למועדפים

מפני שאנחנו נמצאים במערכת יחסים עם עצמנו - כזה שמורכב מגופנו, מהרגשות ומהמחשבות, מתת-המודע שלנו, מדחפים וצרכים פנימיים עמוקים, מהנשמה שלנו, העבר שלנו - מפני שגם אנחנו סוג של אחר, בואו נבדוק מה מצב מערכת היחסים הנוכחית שלנו עם עצמנו. על פני השטח אנחנו משקיעים המון בעצמנו, דרך התעסקות כפייתית במחשבות שלנו, ברגשות שלנו, בעבר שלנו, בטראומות שלנו, בדברים שאותם אנחנו רוצים וצריכים וכן הלאה, ולא משנה עד כמה אנחנו מתבגרים, אנחנו עדיין חיים בצורה בה מרכז הכובד הוא התעסקות כפייתית בעצמנו.
לכולנו ברור שההתעסקות הכפייתית בעצמנו היא פסולה, היא סוג של נרקיסיזם, של אנוכיות ולכן על כולנו לנוע אל התפיסה בה "רק האחר קיים", אל חוסר אנוכיות ופתיחות אין קץ. אבל כמה מכם באמת הצליחו לעשות את זה? העניין הוא שעד שלא תפתרו את מערכת היחסים שלכם עם עצמכם, לא תוכלו לפתור שום דבר אחר, לא תוכלו באמת לממש אהבה, זה יהיה רק רעיון - מה שיקרה בתכל'ס הוא שבכל פעם שתנסו לממש אהבה, העצמיות הלא מטופלת שלכם תבעט ותצרח ותדרוש את שלה. לכן השאלה היא: האם אנחנו באמת אוהבים את עצמנו? בחינה מדוקדקת של מערכת היחסים שלנו עם עצמנו תגלה שאנחנו לא אוהבים את עצמנו כלל. וכך, מגיע האחד שלא אוהב את עצמו ומשנן אידיאלים חברתיים-רוחניים בסגנון "ואהבת לרעך כמוך". אבל אם תנסו לאהוב את "רעכם כמוכם" אתם תשנאו אותו, אתם לא תסבלו אותו, למה? כי בתום לב תתייחסו אליו כמו שאתם מתייחסים לעצמכם. אז תוכלו לומר: "אני אוהב אותו כמו שאני אוהב את עצמי - אני לא אוהב אותו.

רובנו אפילו לא יודעים שאנחנו לא אוהבים את עצמנו. מה שמערפל את החושים ומעוור את ההכרה בכך היא ההתעסקות העצמית האובססיבית, האופן שבו אנחנו מחפים על חוסר האהבה העצמית שלנו והסיבה להתעסקות העצמית האובססיבית היא שנאה עצמית, ואם אי פעם נרצה לאהוב מישהו אחר נהיה חייבים ללמוד לאהוב את עצמנו.

אבל למה הכוונה בכך שאנחנו לא אוהבים את עצמנו? מה זה אומר "לאהוב" בכלל? - אם הייתם אוהבים מישהו אחר, בן זוג למשל, הייתם דואגים לכל צרכיו, היה אכפת לכם רק מהצמיחה שלו, מהפריחה העצמית שלו, מהאושר שלו. הייתם רוצים לראות אותן גדל, לראות אותו יפה ומאושר. הייתם רוצים לממש את הצרכים שלו, להיענות אליו, להכיל אותו, לתת לו להתרפק עליכם. הייתם לומדים את כל האיכויות שלו בכזה עונג, בכזאת שמחה. הייתם שמים לב מה הוא אוהב לאכול בבוקר, בצהריים ובערב, מהן השמחות שלו, מהו מקור הכאב שלו - הייתם לומדים את כוּליותו של האחר, מתוך הלמידה של הכוליות הייתה מתפתחת רגישות ומתוך התפתחות הרגישות הזאת, מתחילה להופיע תחושה של אכפתיות, מתוך האכפתיות הזאת לאט לאט מתחילה להתרקם האהבה עצמה. כשהאהבה עצמה היא פשוט המצב שבו אתם מתפנים לגמרי מעצמכם וכל המרחב מתפנה בצורה כזאת שרק האחר קיים. לאור זה נשאל: האם אתם אוהבים את עצמכם? ואז תגלו תוצאות עגומות. תגלו שכל עוד אתם לא אוהבים את עצמכם אין לכם הרבה סיכוי, לא רק לאהבה, אלא להתפתחות רוחנית אמיתית.

בתור התחלה, התבוננו על מערכת היחסים שלכם עם הגוף. האם אתם אוהבים אותו? האם באמת אכפת לכם ממנו? האם הצורך שלו עומד לפני הצורך שלכם? האם אתם אוכלים את מה שהגוף שלכם צריך ונהנה ממנו, או שאולי אתם אוכלים את מה שאתם נהנים ממנו? כמה פעמים במשך היום אתם אוכלים מזון שמכהה את הגוף, מעמעם את הגוף, מכביד עליו, מטשטש ומונע ממנו שמחה. לגוף שלכם יש צורך בתנועה, הגוף מטבעו רוצה לנוע. האם אתם מניעים את הגוף שלכם באיזושהיא צורה שגורמת לו אקסטזה?
ומה אם הצרכים הפנימיים העמוקים ביותר שלכם. הדחפים העמוקים שנמצאים בתת המודע. עד כמה אתם קשובים להם? עד כמה אתם רגישים לעצמכם? באיזו מידה אתם מוכנים ללמוד את נבכי נשמתכם? אם תהיו רגישים אתם תתקלו במה שעל פני השטח נשמע כמו שק של פצעים, שק של דמעות, צער, תסכול וייאוש. אתם תגלו שכל החלקים שמרכיבים את עצמכם הם חלקים מוזנחים מאד, חלקים שלא זכו לרגישות וכתוצאה מההזנחות הללו אתם מתחילים לא לסבול את עצמכם - מין ביצה ותרנגולת - אתם לא מחבבים את עצמכם מפני שאתם מזניחים את עצמכם, ואתם מזניחים את עצמכם מפני שאתם לא מחבבים את עצמכם.
כל הכאוס הזה, הוא תוצאה של חוסר רגישות, חוסר הקשבה עצמית, חוסר אכפתיות עצמית. בדומה למישהו שחי בבית ולא מנקה אותו, לא מטפח אותו במשך שנים ולאט לאט מתחילים לחיות בתוכו חרקים, עכברים, אבק וכן הלאה. המחשבות על עצמכם הן האבק, הן תוצאה של הזנחה. בפועל מה שמסתתר מאחורי המחשבות הוא צרכים לא מטופלים, לא ממומשים. הצרכים הלא ממומשים האלה מוקרנים כמצב מתמיד של חוסר סיפוק שמחפש אחרי כל מיני אשליות, כל מיני דימויים של מימוש עצמי. כאשר תתחילו להקשיב למחשבות אתם תגלו שהצרכים שלהן שונים לגמרי ממה שנראה על פני השטח,

אפילו המחשבה הרווחת ביותר אצל כולנו: "אני רוצה להיות נאהב", למעשה מה שמסתתר מאחורי המחשבה, או הצורך הרגשי הזה, הוא הצורך "אני רוצה לאהוב". זה צורך מבולבל שנובע מהעובדה שבכל פעם שאהבתם קרה שנפגעתם באיזושהי צורה, ואז התחלתם ללמוד שאהבה מסוכנת ואז עברתם למישור הילדותי והבכייני והקורבני של "אני רוצה להיות נאהב". במקום לרצות לתת אהבה אתם רוצים שיאהבו אתכם.
ככל שאתם קשובים יותר, ככל שאתם מפתחים אהבה עצמית, בסופו של דבר אתם תגלו שהדחף העמוק ביותר של עצמכם הוא למשל לגדול כנשמה, או לאהוב, וזה מתגלה באופן אורגני, מתוך רגישות ודרך היענות.

אז למה לכם לא אכפת לחיות באומללות? למה אתם לא בוחרים באושר אמיתי? יש לכך שתי סיבות. הראשונה היא שרובנו אפילו לא יודעים מה זה אושר אמיתי, מה יגרום לנו אושר אמיתי, לכן אנחנו כל הזמן אנחנו מתבלבלים, עושים בחירות, בוחרים במה שאנחנו חושבים שיגרום לנו אושר. ולומדים בדרך הקשה. אבל הסיבה השנייה היא חוסר אהבה עצמית. תסתכלו במראה יום אחד ותשאלו את עצמכם: "האם הייתי רוצה לראות את האדם הזה שניבט במראה מאושר? האם הייתי רוצה לראות אותו מוגשם?” לא נעים להודות, אבל תגלו שיש בכם חלק שממש לא אכפת לו. חלק שמוכן להזניח את עצמו. החלק הזה הוא החלק שלא אוהב את עצמו. הסיבה לחוסר אהבה עצמית היא פשוט שהרבה מאד פעמים נראה שאין את מה לאהוב. מכיוון שכשמתחילים להסתכל עמוק פנימה, העומס של הרגשות, המחשבות והתחושות הקונפליקטואלים יגרמו לכם רק לרצות לברוח מעצמכם, אתם מוצאים את עצמכם בתוך כזאת מהומה, ולכן כל מה שאתם רוצים הוא לברוח. אתם עשויים לרצות לברוח מעצמכם באמצעות הסחות דעת, או באמצעות תיאוריות כמו לאהוב רק את האחרים. אבל כך או כך זה לא יהיה שלם.

זה הכל חוזר לעניין של רגישות לצרכים האמיתיים והעמוקים ביותר שלכם. אם אתם תתחילו באופן כפייתי להיעשות רגישים כלפי הצרכים והרצונות של עצמכם, אז הם יתחילו להתגלות. אתם תגלו שאתם בכלל לא צריכים או רוצים כל מיני דברים שחשבתם שאתם צריכים או רוצים. זה סתם היה לשבת ולהתבשם על חוסר סיפוק, למה אתם מתבשמים מחוסר סיפוק? כי אתם לא יודעים מה לעשות בינתיים עד שתגיע אהבה. אתם מבינים? כל עוד אין אהבה, אין לכם מה לעשות. אתם חסרי מעש, אתם משועממים בחיים ומרוקנים לחלוטין. אז אתם יושבים וחושבים מה אפשר לעשות? "טוב, אז אני אקנה מכונית, אני אמצא אישה יפה או גבר יפה, אני אממש את הדחפים המיניים שלי, אני אהיה מואר, אני אהיה בקריירה נפלאה”, וכן הלאה. כל הדברים האלה הם רק cover up. אתם לא צריכים ולא רוצים שום דבר מהדברים האלה. למעשה אתם לא סובלים את עצמכם כשאתם רוצים את הדברים האלה. בגלל זה כל בני האדם, אם תביטו בהם ישר בעיניים, ישר בפנים, אתם תראו פנים דהויות, לא משנה כמה הם עשירים או מאושרים לכאורה. יש שם מסך של ערפל שבאמצעותו הם מסתירים את עצמם מעצמם. כל בני האדם הם לא מאושרים מפני שהם מנותקים מאהבה.
אז קחו לכם תקופה מסוימת, זה יכול להיות שבוע, זה יכול להיות חודש ופשוט היו קשובים אך ורק לעצמכם, לצרכים של גופכם, מחשבותיכם, רגשותיכם ונשמתכם. ההנחיה היא פשוטה. אם אתם מאמינים שהגוף שלכם מבקש לאכול פיצות, אז תאכלו פיצות. אבל שימרו כל הזמן על המוטיבציה להקשיב לצרכים ולרצונות שלו. לאט לאט מה שיקרה הוא שה"אחר" יתחיל לדבר, להשמיע את הצרכים והרצונות שלו, בצורה הרבה יותר ישירה. עשו את הכל כדי שעצמכם יהיה נאהב. הקדישו את כל תשומת הלב במשך תקופה מסוימת לטיפול עצמי, לתשומת לב לעצמכם. זה לא עומד להיות תהליך אינסופי שבו אתם הולכים לעבור צורך, צורך, רצון, רצון - כאשר אתם נותנים את כל מה שיש לכם למימוש הצרכים והרצונות של האחר שבתוככם, השכבות מוּסרות במהירות מסחררת - אם הוא רוצה להיות נאהב, הקרינו כלפי עצמכם אהבה, אהבה עצומה, אהבה בלתי נדלית, תנו אותה לעצמכם. זה מה שהוא מבקש. זה לא קשור אליכם בכלל. אל תאמרוו: "אבל רגע, אני לא אוהב את עצמי”, כי אז אתם לא מתחשבים בעצמכם. צרו את השניוּת שבה אתם מתחילים להקשיב, ולהיעשות רגישים לעצמכם.

שי טובלי