13180 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: Character: The Art of Role and Cast Design for Page, Stage, and Screen מאת רוברט מקי.
מאת: רן שבירו - שפריר   שמור מאמר למועדפים

רוברט מקי: Character – אמנות בניית הדמות

אחרי שעסק בספרו Story במבנה העלילה, בקונפליקט ובכוחות המניעים את הסיפור, רוברט מקי פנה בספרו Character: The Art of Role and Cast Design for Page, Stage, and Screen אל אחד המרכיבים החשובים ביותר של הדרמה: האדם שנמצא במרכז הסיפור.

הספר אינו מדריך ליצירת "דמויות מגניבות" או לאוסף של תכונות אופי. השאלה שמעניינת את מקי עמוקה יותר: כיצד סיפור גורם לנו להכיר אדם?

התשובה שלו קשורה ישירות לאופן שבו עלילה פועלת.

מי הדמות באמת?

מקי מבחין בין Characterization לבין Character.

Characterization, כלומר אפיון, הוא המעטפת החיצונית של הדמות: גיל, מקצוע, מעמד חברתי, מראה, לבוש, סגנון דיבור, הרגלים, רקע משפחתי והתנהגות יומיומית. כל אלה מאפשרים לנו להבין מי הדמות כפי שהיא נראית לעולם.

אבל האדם שמופיע על המסך אינו בהכרח האדם האמיתי.

כדי לגלות את ה־Character, כלומר את האופי העמוק, צריך לראות את הדמות במצבי לחץ ובמצבי בחירה.

אדם יכול לומר שהוא נאמן, אבל כל עוד נאמנות אינה עולה לו במחיר, איננו יודעים אם הוא באמת נאמן.

אדם יכול להציג את עצמו כאמיץ, אבל כל עוד הוא אינו נדרש להסתכן, איננו יודעים אם האומץ שלו אמיתי.

אדם יכול להאמין שהוא מוסרי, אבל רק כאשר המוסר מתנגש באינטרס שלו מתחילה להיחשף מערכת הערכים האמיתית שלו.

לכן, מבחינת מקי, האופי מתגלה באמצעות בחירות.

העלילה כמבחן לדמות

מכאן נובע קשר עמוק בין בניית הדמות לבין בניית העלילה.

האירועים אינם רק דברים שקורים לגיבור. הם מכניסים אותו שוב ושוב למצבים שבהם עליו לבחור.

וככל שהסיפור מתקדם, הבחירות נעשות קשות יותר.

המחיר עולה.

האפשרויות מצטמצמות.

הקונפליקט נעשה חריף יותר.

כך העלילה מקלפת בהדרגה את שכבות ההגנה של הדמות.

בתחילת הסרט אפשר עדיין להאמין למה שהגיבור אומר על עצמו. בהמשך כבר לא. המציאות מכריחה אותו להוכיח את דבריו באמצעות מעשים.

זו הסיבה שדמות אינה נבחנת באמת כאשר היא נמצאת באזור הנוחות שלה. היא נבחנת כאשר שתי אפשרויות חשובות לה מתנגשות.

הבחירה ברגע כזה מגלה מה חשוב לה יותר.

הדמות תחת לחץ

אחד הרעיונות המרכזיים בתפיסה של מקי הוא שהלחץ הדרמטי מאפשר לנו להגיע אל המקומות הנסתרים של הדמות.

אפשר להמחיש את הרעיון באמצעות דימוי של בלון שמתפנצ'ר. זה אינו דימוי של מקי אלא דימוי שנועד להמחיש את העיקרון.

אדם יכול להיות "מנופח" בתדמית של אומץ. הוא מדבר בביטחון, מתנהג בביטחון ואולי אפילו משוכנע שהוא אמיץ. אבל הסיפור מתחיל להעלות את הלחץ.

עוד מכשול.

עוד סכנה.

עוד מחיר.

בסופו של דבר מגיע רגע שבו אי אפשר עוד להחזיק את התדמית.

הבלון מתפנצ'ר.

ומה שנשאר הוא האדם שמתחתיו.

אם אותו אדם מתגלה כפחדן, הרי שהעלילה לא בהכרח יצרה את הפחדנות. היא חשפה אותה.

זהו הבדל חשוב: העלילה יכולה לגלות אמת על הדמות שלא הייתה גלויה קודם.

דמות אינה רשימת תכונות

מכאן נובעת ביקורת משתמעת על דרך שטחית של כתיבת דמויות.

אפשר לכתוב על דמות שהיא "חכמה, נדיבה, מצחיקה, אמיצה ומסורה למשפחתה". אבל רשימה כזאת אינה בהכרח דמות דרמטית.

השאלה היא מה היא עושה כאשר התכונות האלה מתנגשות.

מה קורה כאשר הנאמנות למשפחה דורשת ממנה לשקר?

מה קורה כאשר האומץ דורש ממנה לסכן את הילד שלה?

מה קורה כאשר הרצון להיות אדם מוסרי עומד מול הרצון להשיג את מטרתה?

שם מתחילה הדרמה.

דמות נעשית מעניינת כאשר אין לה דרך לשמור על כל הערכים שלה בעת ובעונה אחת.

הסתירה הפנימית

מכאן אפשר להבין מדוע לדמות טובה יש לעיתים קרובות סתירות פנימיות.

אדם יכול להיות נדיב ואנוכי.

אמיץ ופחדן.

אוהב ושולט.

מוסרי ונקמני.

הסתירה אינה תקלה בבניית הדמות. היא חלק ממה שהופך אותה לאנושית.

העלילה אינה צריכה בהכרח לפתור את כל הסתירות האלה. היא צריכה להכניס את הדמות למצבים שבהם הסתירות ייאלצו להתנגש.

בנקודת הבחירה מתברר איזו תכונה גוברת על האחרת.

הדמות והקשת שלה

מכאן מגיעים אל מושג חשוב נוסף בתסריטאות: Character Arc – קשת הדמות.

קשת אינה רק רצף של אירועים שהגיבור עובר. היא השינוי שחל ביחס שלו לעצמו, לעולם ולדרך שבה הוא פועל בתוכו.

כדי שקשת תהיה משמעותית, צריך להיות פער בין האדם בתחילת הסיפור לבין האדם בסופו.

אבל מקי אינו מצמצם את הדמות ל"פגם" אחד שצריך לתקן. דמות יכולה להשתנות בדרכים מורכבות יותר. לפעמים היא מגלה אמת על עצמה. לפעמים היא נאלצת לוותר על אשליה. לפעמים היא מגלה שהדרך שבה ניסתה להשיג את מטרתה הייתה מוטעית.

האירועים והבחירות הם המנגנון שמאפשר לשינוי הזה להתרחש.

ומה קורה כאשר מחברים את מקי לאפקט המטוטלת?

כאן נפתח הבדל מעניין.

אפשר לקחת את העיקרון של מקי — הלחץ העלילתי חושף את האופי — ולבחון אותו מול אפקט המטוטלת.

נניח גיבור שהיה פחדן לפני האירוע המכונן של חייו.

האירוע המכונן מתרחש בעבר, לפני תחילת הסרט. בעקבותיו הוא אינו נשאר באותה מידה. באופן לא מודע, הוא מנסה לרפא את עצמו ועובר אל הקצה הנגדי: הוא נעשה אמיץ מדי.

לכן כאשר הסרט מתחיל, הוא כבר אינו פחדן.

הוא אדם שנמצא בקצה השני.

ואז העלילה מתחילה להפעיל עליו לחץ.

אבל באפקט המטוטלת הלחץ אינו רק חושף את מה שכבר קיים. הוא מגביר את הקיצוניות הקיימת.

הגיבור מגיב לסכנה בעוד יותר אומץ.

הוא מקבל החלטות נועזות יותר.

הוא מסרב לפחד.

הוא משוכנע שעליו להיות חזק יותר.

והעלילה מאפשרת לו לעיתים להצליח בכך. כך היא מחזקת את האמונה שהקיצוניות שלו היא הפתרון.

עד שהיא מגיעה רחוק מדי.

האומץ הופך לפזיזות.

הביטחון הופך ליוהרה.

היכולת להסתכן הופכת לחוסר יכולת לזהות סכנה.

ואז מגיע סוף המערכה השנייה.

הקיצוניות מתפוצצת לו בפנים.

כאן המטוטלת אינה רק חושפת — היא גם מחנכת

זהו ההבדל המרכזי.

אפשר להשתמש במקי כדי לתאר מצב שבו העלילה מפוצצת את ה"בלון" ומגלה שמתחת לאומץ נמצא פחדן.

אבל באפקט המטוטלת זה עדיין לא סוף התהליך.

הגיבור אכן היה פחדן בעבר. האירוע המכונן גרם לו לברוח אל האומץ המופרז. הסרט הקצין את האומץ עוד יותר. עכשיו, לאחר שהקיצוניות נשברה, הוא צריך למצוא דרך שלישית.

לא לחזור לפחדנות.

ולא להישאר באומץ המופרז.

אלא להיות אמיץ במידה.

לכן קשת הדמות היא:

פחדן ? אירוע מכונן ? אמיץ מדי ? אמיץ מדי יותר ? קריסה ? אמיץ במידה.

זה שונה מקשת פשוטה של:

פחדן ? אמיץ.

הגיבור בסוף אינו האדם שהיה לפני האירוע המכונן. הוא גם אינו האדם שהיה בתחילת הסרט.

הוא אדם חדש, שמחזיק באותה מידה חיובית שהייתה חסרה לו — אומץ — אבל אינו זקוק עוד להגזמה כדי להוכיח לעצמו שהוא אינו פחדן.

וזה אולי המקום שבו אפקט המטוטלת מוסיף רעיון שונה לדיון של מקי.

אצל מקי, הלחץ העלילתי הוא כלי רב עוצמה לחשיפת האדם שמתחת למסכה.

באפקט המטוטלת, הלחץ עושה דבר נוסף: הוא לוקח את מנגנון ההגנה של האדם ומקצין אותו עד שהוא נשבר.

במובן הזה, העלילה אינה רק מגלה לגיבור מי הוא.

היא שוברת את הדרך שבה הוא ניסה לתקן את עצמו.

ורק אחרי השבירה הזאת הוא יכול להגיע למקום שאליו לא היה מסוגל להגיע קודם:

לא אל הקצה האחד ולא אל הקצה השני, אלא אל דרך האמצע.

כך אפשר לקרוא את ההבדל בין שתי התפיסות:

מקי: הלחץ מגלה מי הגיבור באמת.

אפקט המטוטלת: הלחץ מקצין את הדרך שבה הגיבור מנסה להתמודד עם עצמו, עד שהדרך הזאת קורסת — ומתוכה נולדת דרך מאוזנת יותר.

זו כבר אינה רק שאלה של חשיפת דמות.

זו שאלה של בניית אדם מחדש באמצעות העלילה.