13202 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: סיד פילד - איך בונים תסריט שעובד
מאת: רן שבירו - שפריר   שמור מאמר למועדפים

סיד פילד: איך בונים תסריט שעובד

אם רוברט מקי נכנס לתוך המנוע של הסיפור ומתחיל לפרק אותו לבורגיו, סיד פילד עומד כמה מטרים ממנו ומסתכל על התסריט מלמעלה.

הוא רוצה לדעת דבר פשוט:

איפה אנחנו נמצאים בתסריט?

בספרו Screenplay: The Foundations of Screenwriting, פילד ניסח את אחת התפיסות המשפיעות ביותר על מבנה התסריט: Three-Act Structure — מבנה של שלוש מערכות.

הנוסחה הבסיסית שלו פשוטה:

Setup ? Confrontation ? Resolution.

מערכה ראשונה.

מערכה שנייה.

מערכה שלישית.

אבל אצל פילד המבנה אינו רק חלוקה לשלושה חלקים. הוא מערכת של Plot Points שמניעים את הסיפור ממערכה למערכה.

והרעיון המרכזי שלו הוא שהסיפור אינו יכול פשוט "להתקדם".

הוא צריך להסתובב.

שלוש מערכות

המערכה הראשונה היא ה־Setup.

כאן אנחנו מכירים את הדמות הראשית, את העולם שלה, את הסיטואציה ואת הקונפליקט המרכזי.

פילד רואה במערכה הראשונה מעין הצגה של העולם לפני שהסיפור באמת יוצא לדרך.

אבל לא נועדנו להישאר שם.

בתוך המערכה הראשונה מגיע ה־Plot Point I.

זהו אירוע דרמטי שמסובב את הסיפור לכיוון חדש ומכניס אותו למערכה השנייה.

מכאן הגיבור כבר אינו יכול פשוט לחזור לחיים שהיו לו קודם.

המשחק השתנה.

Plot Point

זהו אחד המונחים המזוהים ביותר עם פילד.

Plot Point הוא אירוע או התרחשות שמכניסים את הסיפור לכיוון חדש.

הוא אינו בהכרח "האירוע הכי גדול" בסיפור.

תפקידו הוא מבני:

הוא משנה את כיוון העלילה.

לכן אפשר לחשוב עליו כעל צומת.

הסיפור נוסע בכיוון אחד.

Plot Point מגיע.

והסיפור פונה.

אצל פילד יש בדרך כלל שני Plot Points מרכזיים:

Plot Point I בסוף המערכה הראשונה.

Plot Point II בסוף המערכה השנייה.

הראשון מכניס אותנו לעימות.

השני מכניס אותנו לרזולוציה.

כך מתקבלת התנועה:

Setup ? Plot Point I ? Confrontation ? Plot Point II ? Resolution.

המערכה השנייה: Confrontation

וכאן נמצא לב התסריט.

או לפחות האזור שבו תסריטאים רבים מתחילים לסבול.

המערכה השנייה היא Confrontation.

הגיבור רוצה משהו, אבל משהו עומד בדרכו.

הוא צריך להתמודד עם מכשולים, התנגדויות וסיבוכים כדי להשיג את מטרתו.

פילד מגדיר את החלק הזה של הסיפור כמאבק של הדמות להשיג את מה שהיא רוצה.

וזה מוביל למושג נוסף:

Dramatic Need.

Dramatic Need

מה הדמות רוצה?

לא מה היא "בערך רוצה".

מה היא חייבת להשיג במהלך הסיפור?

זו ה־Dramatic Need.

ברגע שאנחנו יודעים מה הדמות רוצה, אנחנו יודעים גם מה יכול לעמוד בדרכה.

ומכאן נוצר הקונפליקט.

הגיבור רוצה לנצח.

מישהו רוצה שהוא יפסיד.

הגיבורה רוצה להתחתן.

משהו מונע ממנה להגיע לחתונה.

הבלש רוצה לגלות מי רצח את הקורבן.

מישהו רוצה שהוא לעולם לא יגלה.

ה־Dramatic Need הוא למעשה המחט שמחזיקה את הסיפור בכיוון.

המערכה השנייה היא הבעיה

וכאן טמונה אחת התרומות החשובות של פילד.

המערכה השנייה אינה מקום שבו "קורים דברים".

היא המקום שבו הדמות מתמודדת עם הבעיה שהמערכה הראשונה יצרה.

Plot Point I שולח את הדמות אל תוך מצב חדש.

עכשיו היא צריכה להתמודד איתו.

כלומר:

Act I מציג את הבעיה.

Act II מתעמת איתה.

Act III פותר אותה.

זו אינה נוסחה שמספרת לנו מה בדיוק יקרה בכל סצנה.

אבל היא נותנת לתסריטאי שלד.

והשלד הזה חשוב במיוחד משום שהמערכה השנייה היא החלק הגדול ביותר בתסריט.

אם אין לה כיוון ברור, התסריט מתחיל לשוטט.

Pinch Points

בגרסאות המאוחרות יותר של החשיבה על המבנה המזוהה עם פילד מופיעים גם מושגים כמו Pinch Points — נקודות לחץ שמגבירות את הקונפליקט בתוך המערכה השנייה.

הן מזכירות לנו שהמערכה השנייה אינה אמורה להיות משטח ישר.

היא צריכה להפעיל לחץ הולך וגובר על הדמות.

הגיבור מתחיל עם בעיה.

הבעיה מסתבכת.

המחיר עולה.

האפשרויות מצטמצמות.

עד שהסיפור מגיע ל־Plot Point II.

ושם המערכה השנייה מסתיימת.

Plot Point II

אם Plot Point I הכניס את הגיבור לעולם החדש של הסיפור, Plot Point II מכין אותו לעימות הסופי.

זהו האירוע שמסובב את הסיפור פעם נוספת ומכניס אותו למערכה השלישית.

עכשיו כבר אין זמן להמשיך להסתבך.

צריך לפתור.

Resolution

המערכה השלישית היא Resolution.

אבל Resolution אינה בהכרח "סוף טוב".

היא פשוט המקום שבו קווי העלילה מגיעים להכרעה.

הגיבור מתמודד עם הבעיה המרכזית.

הקונפליקט מגיע לשיאו.

השאלה הדרמטית מקבלת תשובה.

והסיפור מסתיים.

פילד מדגיש שה־Resolution אינו בהכרח רק כמה עמודים אחרונים שבהם מספרים לצופה מה קרה לכולם. הוא חלק אינטגרלי מהעיצוב הכולל של התסריט.

Midpoint

בתוך המערכה השנייה נמצא מושג נוסף שהפך מזוהה מאוד עם שיטת העבודה המבנית הזו:

Midpoint.

נקודת האמצע.

היא נמצאת בערך באמצע התסריט ומספקת נקודת מפנה או שינוי משמעותי בתוך המערכה השנייה.

מדוע היא חשובה?

מפני שמערכה שנייה ארוכה מאוד עלולה להפוך לבטן רכה.

הגיבור רוצה משהו.

הוא מנסה להשיג אותו.

נכשל.

מנסה שוב.

נכשל שוב.

ואז הסרט מתחיל להרגיש כאילו הוא דורך במקום.

ה־Midpoint מספק עוגן.

הוא מחלק את המערכה השנייה לשני חלקים ומכניס שינוי משמעותי במהלך העימות.

תסריט הוא דף אחר דף

אחד הדברים המעשיים ביותר אצל פילד הוא ההתייחסות שלו לתסריט כאל מסמך בעל אורך ומבנה ברורים.

הוא מזוהה במיוחד עם ההבחנה שלפיה עמוד תסריט אחד שווה בערך דקה אחת של זמן מסך.

לכן תסריט קולנועי טיפוסי של 120 עמודים מייצג בערך שעתיים של סרט.

מכאן מגיעה גם החשיבה המספרית המפורסמת סביב שלוש המערכות.

לא מדובר בחוק טבע.

אבל מדובר בכלי עבודה.

בערך רבע מהתסריט למערכה הראשונה.

בערך מחצית למערכה השנייה.

בערך רבע למערכה השלישית.

כלומר, בתסריט של 120 עמודים:

Act I — כ־30 עמודים.

Act II — כ־60 עמודים.

Act III — כ־30 עמודים.

המספרים אינם המטרה.

הם סרגל.

והסרגל מאפשר לתסריטאי לבדוק אם הסיפור שלו מתפזר.

Scene

פילד גם מבחין היטב בין הסיפור לבין אופן הצגתו על הדף.

היחידה הבסיסית של התסריט היא ה־Scene.

לכל סצנה יש מקום וזמן.

INT. / EXT.

DAY / NIGHT.

אבל החשוב יותר הוא מה קורה בתוכה.

הסצנה צריכה לקדם את הסיפור.

אם דמות נכנסת לבית קפה, מדברת במשך שלושה עמודים ויוצאת בדיוק באותו מצב שבו נכנסה — צריך לשאול מדוע הסצנה קיימת.

פילד אינו מנסה להפוך כל סצנה למאמר פילוסופי.

הוא רוצה שהסצנות יבנו את העלילה צעד אחר צעד.

Sequence

מכאן אפשר לחשוב על התסריט גם דרך Sequences — רצפים של סצנות המהווים יחידה דרמטית גדולה יותר.

רצף יכול לקחת את הדמות דרך בעיה מסוימת עד לנקודת שינוי.

כך התסריט מקבל שכבות:

Scene ? Sequence ? Act ? Screenplay.

כל שכבה משרתת את השכבה שמעליה.

Character

אבל המבנה אינו עומד לבדו.

פילד מקדיש תשומת לב רבה גם ל־Character.

מבחינתו, תסריטאי צריך לדעת מי הדמות שלו לפני שהוא מטיל אותה לתוך העלילה.

מי היא?

מה הרקע שלה?

מה היא רוצה?

מה הצורך הדרמטי שלה?

מה הקונפליקט שלה?

ומה קורה לה במהלך הסיפור?

כאן נכנס מושג חשוב:

Character Arc.

הדמות אינה אמורה לצאת מהסיפור בדיוק כפי שנכנסה אליו.

האירועים שהיא עוברת משנים אותה.

היא לומדת משהו.

מבינה משהו.

מוותרת על משהו.

מפתחת משהו.

או מגלה מי היא באמת.

הסיפור הוא מסע

אולי זו הדרך הטובה ביותר להבין את פילד.

הוא אינו מנסה להסביר את כל המסתורין של הסיפור.

הוא מנסה לוודא שהסיפור מגיע לאנשהו.

ה־Dramatic Need נותן לדמות כיוון.

ה־Plot Point משנה את הכיוון.

ה־Act מחלק את המסע.

ה־Midpoint נותן לו עוגן.

ה־Confrontation מעלה את הקושי.

ה־Resolution מביא אותו להכרעה.

ובין כל אלה נמצאות הסצנות שמביאות אותנו מעמוד לעמוד.

זו גדולתו של סיד פילד — וגם גבולו.

הוא נותן לתסריטאי מפה.

המפה יכולה לומר לך שאתה באמצע המערכה השנייה ושאין לך מושג לאן אתה הולך.

היא אינה בהכרח אומרת לך מה צריך להיות שם.

אבל לפעמים, כשאתה בעמוד 57 ומתחיל לחשוד שגם התסריט שלך וגם אתה אבודים באותו יער, זו כבר התחלה לא רעה בכלל.