13155 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: רוברט מקי ותרומתו להבנת בעלילה הסיפורית
מאת: רן שבירו - שפריר   שמור מאמר למועדפים

רוברט מקי: איך בונים סיפור שמחזיק את הצופה בגרון

רוברט מקי לא לימד תסריטאים איך למלא 120 עמודים. הוא ניסה ללמד אותם איך לגרום לסיפור לנשום.

בספרו Story: Substance, Structure, Style and the Principles of Screenwriting, מקי מציג תפיסה שלפיה סיפור טוב אינו אוסף של אירועים מעניינים, אלא מערכת של בחירות, קונפליקטים ושינויים בערכים, שבה כל אירוע נובע ממה שקדם לו ומאלץ את הדמות להגיב.

הוא גם אינו מאמין בנוסחה מכנית של מספר עמודים. באתר הרשמי שלו מודגש כי מדובר ב־principles rather than formulaic page numbers: עקרונות של עיצוב סיפור, לא מתכון קשיח.

והעיקרון הראשון שלו פשוט ואכזרי:

שום דבר לא מתקדם בסיפור בלי קונפליקט.

הסיפור מתחיל כשהאיזון נשבר

בתחילת הסיפור נמצא הגיבור בתוך Balance — מצב חיים יציב יחסית. הוא אולי מאושר, אולי אומלל, אבל העולם שלו נמצא באיזשהו שיווי משקל.

ואז מגיע ה־Inciting Incident.

זה אינו סתם אירוע מעניין. זהו האירוע המרכזי שמפר את האיזון ומכניס את הסיפור לתנועה. הוא מעורר אצל הגיבור Object of Desire — מטרה או תשוקה שהוא חייב להשיג כדי להחזיר את חייו לאיזון. מכאן מתחילה העלילה.

אבל כאן בדיוק מתחיל המשחק האמיתי.

הגיבור פועל כדי להשיג את מה שהוא רוצה. הוא מצפה שהפעולה שלו תייצר תוצאה מסוימת.

ואז המציאות אומרת לו: לא.

כאן נמצא אחד המושגים החשובים ביותר אצל מקי:

The Gap — הפער

ה־Gap הוא הפער בין מה שהדמות מצפה שיקרה כתוצאה מהפעולה שלה לבין מה שקורה בפועל.

הגיבור עושה פעולה כדי להשיג תוצאה.

הוא מצפה ל־A.

המציאות נותנת לו B.

נפתח פער.

והפער הזה הוא מנוע העלילה.

הגיבור אינו יכול פשוט להמשיך. הוא נאלץ לבצע פעולה חדשה, בדרך כלל מסוכנת יותר. גם היא נתקלת בהתנגדות. שוב נפתח Gap. שוב הוא חייב להגיב.

כך נוצרת שרשרת של פעולה ? תוצאה בלתי צפויה ? פעולה חדשה ? תוצאה קשה יותר.

במילים אחרות: העלילה נוצרת כשהדמות מגלה שהעולם אינו משתף פעולה עם התוכנית שלה.

Forces of Antagonism

לכן האנטגוניסט אצל מקי אינו בהכרח "האיש הרע".

הוא Force of Antagonism — כוח ההתנגדות.

זה יכול להיות אדם, חברה, משפחה, טבע, מוסד, מחלה, זמן או אפילו קונפליקט פנימי.

מה שחשוב הוא שהכוח הזה עומד בין הגיבור לבין ה־Object of Desire שלו.

אבל מקי דורש יותר מסתם מכשולים.

ההתנגדות צריכה להתגבר.

זו משמעותו של המושג Progressive Complications.

לא עוד מאותו דבר.

כל ניסיון של הגיבור לפתור את הבעיה צריך לסבך אותה יותר. האפשרויות הפשוטות הולכות ונעלמות. המחיר עולה. הכוחות המתנגדים מתחזקים. נקודות האל־חזור מצטברות.

הגיבור מתחיל את הסיפור עם אפשרויות.

בסופו של דבר הוא נשאר עם בחירה.

סיפור הוא שינוי בערכים

אחד החידושים המרכזיים אצל מקי הוא ההתייחסות ל־Story Values.

אהבה/שנאה.

חופש/שבי.

אמת/שקר.

חיים/מוות.

תקווה/ייאוש.

אלה אינם רק נושאים. אלה ערכים שיכולים להיות טעונים באופן חיובי או שלילי בתוך חיי הדמות.

ולכן Story Event אמיתי אינו סתם משהו שקורה.

הוא משנה את מצב הערך.

דמות הייתה מאוהבת — וכעת היא שונאת.

הייתה חופשייה — וכעת היא כלואה.

האמינה — וכעת היא מיואשת.

הערך השתנה.

מכאן מגיע אחד הכלים המפורסמים ביותר של מקי לעבודה על סצנה.

כל סצנה צריכה להסתובב

אצל מקי, סצנה טובה היא Story in miniature.

היא מתחילה במצב מסוים ומסתיימת במצב שונה.

היא צריכה להכיל Conflict, לפעול דרך Beats, ולהגיע ל־Turning Point שמשנה את המצב הערכי של הדמות. מקי אף מציע לבדוק את הערך בתחילת הסצנה ובסופה: אם הוא נשאר באותו מצב, יש לשאול מדוע הסצנה בכלל נמצאת בתסריט.

לכן:

סצנה אינה מקום שבו הדמויות "מדברות על העלילה".

סצנה היא מקום שבו העלילה משתנה.

הדמות נכנסת כשהיא רוצה דבר מה.

היא מפעילה טקטיקה.

הדמות שמולה מתנגדת.

היא משנה טקטיקה.

ההתנגדות גוברת.

ואז מגיע ה־Turning Point.

משהו השתנה.

לפעמים השינוי קטן. לפעמים הוא עצום. אבל אם שום דבר לא השתנה — ייתכן שלא הייתה כאן סצנה אלא אקספוזיציה שהתחפשה לסצנה.

Beat, Scene, Sequence, Act

מקי בונה היררכיה ברורה.

Beat הוא יחידת הפעולה הבסיסית.

מספר Beats יוצרים Scene.

מספר Scenes יוצרים Sequence.

מספר Sequences יוצרים Act.

וה־Acts יוצרים את היצירה השלמה. באתר הרשמי של מקי המבנה הזה מתואר כחלק מהעבודה שלו על beats, scenes, sequences, acts ו־movements.

אבל זו אינה רק היררכיה טכנית.

העיקרון חוזר בכל הרמות:

שינוי.

ה־Beat משנה משהו קטן.

ה־Scene משנה משהו משמעותי יותר.

ה־Sequence יוצר שינוי גדול יותר.

ה־Act משנה את המשחק.

והסיפור כולו מביא את הדמות למצב שבו היא כבר אינה יכולה להישאר האדם שהייתה בתחילתו.

חמשת השלבים של העיצוב העלילתי

מקי מתאר את השלד הגדול של הסיפור באמצעות חמישה רכיבים:

Inciting Incident ? Progressive Complications ? Crisis ? Climax ? Resolution.

ה־Inciting Incident מפר את האיזון.

ה־Progressive Complications מסבכים את המרדף ומגבירים את כוחות ההתנגדות.

ה־Crisis מביא את הדמות אל הבחירה הסופית.

ה־Climax הוא הפעולה שמגיבה לבחירה הזאת.

ה־Resolution מראה את העולם לאחר השינוי.

חשוב במיוחד להבין את ההבדל בין Crisis לבין Climax.

ה־Crisis הוא רגע הבחירה.

הגיבור מגיע לנקודה שבה כבר אי אפשר לברוח.

הוא חייב לבחור.

ה־Climax הוא הפעולה שמבטאת את הבחירה הזאת.

כלומר:

Crisis: What will I do?

Climax: I do it.

מכאן מגיע הסיום.

Character הוא Choice Under Pressure

אצל מקי אין צורך לספר לנו מי הדמות.

אפשר לספר שהיא אמיצה, נדיבה, נאמנה או פחדנית.

אבל זה לא מוכיח כלום.

האופי נחשף כאשר הדמות נמצאת תחת לחץ ונאלצת לבחור.

זו הסיבה שה־Characterization אינו רק אוסף של פרטים על הדמות. הדמות מתגלה באמצעות הפעולות שהיא מוכנה לעשות כאשר כוחות האנטגוניזם סוגרים עליה.

וככל שהלחץ גדל, כך נחשפת Character Dimension עמוקה יותר.

אנחנו מתחילים לראות לא רק את מה שהדמות אומרת על עצמה, אלא מי היא באמת.

Controlling Idea

אבל סיפור אינו רק מנגנון שמייצר מתח.

הוא גם אומר משהו.

למקי יש כאן מושג חשוב נוסף: Controlling Idea.

זו אינה סיסמה שהכותב מדביק על הסרט.

זו הטענה שהסיפור מוכיח באמצעות האירועים שלו.

ה־Premise שואל למעשה מה יקרה אם...

הסיפור לוקח את ההנחה הזאת ומעמיד אותה במבחן.

ה־Controlling Idea היא המסקנה הערכית שהיצירה מגיעה אליה באמצעות הפעולה הדרמטית.

לכן משמעות אינה הרצאה.

היא תוצאה.

הדמות עושה.

העולם מגיב.

היא משלמת מחיר.

ובסוף הסיפור מוכיח רעיון דרך גורלה.

Genre אינו קישוט

מקי מעניק גם חשיבות עצומה ל־Genre.

לכל ז'אנר יש Conventions — ציפיות, דמויות, מצבים ואירועים שהקהל למד לצפות להם.

הבעיה אינה להשתמש בקונבנציות.

הבעיה היא להשתמש בהן בצורה צפויה.

הכותב צריך להכיר את חוקי הז'אנר כדי שיוכל להשתמש בהם, לעוות אותם ולהפתיע באמצעותם.

לכן ז'אנר הוא בעת ובעונה אחת מגבלה והשראה. זהו אחד הנושאים שמקודמים גם בתיאור הרשמי של סמינר מקי: conventions של setting, role, event ו־value.

והכול חוזר לבחירה

בסופו של דבר, משנתו של מקי על סיפור עלילתי ניתנת לצמצום כמעט מכאיב:

דמות רוצה משהו.

היא פועלת להשיג אותו.

כוחות אנטגוניסטיים מתנגדים לה.

הפער בין הציפייה למציאות מאלץ אותה לשנות את האסטרטגיה.

הסיבוכים נעשים קשים יותר.

המחיר עולה.

האפשרויות מצטמצמות.

עד שהדמות מגיעה ל־Crisis.

שם היא חייבת לבחור.

הבחירה מייצרת את ה־Climax.

וה־Climax משנה את מצב העולם ואת הדמות.

זהו סיפור אצל מקי.

לא שרשרת של אירועים.

לא אוסף של סצנות יפות.

לא דמות מעניינת שמסתובבת בעולם.

אלא מערכת סיבתית של רצונות, התנגדויות, פעולות, תוצאות ובחירות — שבה כל שלב מכריח את הבא אחריו.

הסיפור הטוב, מבחינתו של מקי, הוא כזה שבו אם נוציא חוליה אחת מהשרשרת, משהו יקרוס.

וזו אולי הסיבה שהמושג החשוב ביותר אצל מקי אינו דווקא Structure.

אלא Pressure.

כי רק כאשר הלחץ עולה, הדמות נאלצת לבחור.

ורק כאשר היא נאלצת לבחור, אנחנו מגלים מי היא באמת.