נושא המאמר: הכישלון בסוף מערכה שנייה הוא השיעור שהגיבור לא יכול לברוח ממנו
מאת: רן שבירו - שפריר שמור מאמר למועדפים
הכישלון בסוף המערכה השנייה: השיעור שהגיבור לא יכול לברוח ממנו
יש רגע אחד בתסריט שבו הסיפור מפסיק להתווכח עם הגיבור.
זהו הכישלון בסוף המערכה השנייה.
עד לנקודה הזאת הגיבור יכול היה להאמין שהדרך שבה הוא פועל נכונה. הוא אולי חטף מכות, איבד אנשים, הסתבך ונכשל בדרך, אבל כל עוד הדברים איכשהו הסתדרו, הוא לא באמת נדרש להשתנות. להפך. כל הצלחה קטנה חיזקה בו את התחושה שהבעיה אינה בו אלא בעולם.
אבל אז מגיע הכישלון הגדול.
והפעם אי אפשר להסביר אותו.
הכישלון בסוף המערכה השנייה הוא לא עוד מכשול בעלילה. הוא השיעור הכי הכרחי שהגיבור צריך לעבור, משום שהוא נועד לרסק את המחשבה שמנהלת אותו מתחילת הסרט.
אם האירוע המחולל יצר בגיבור טראומה, והטראומה הולידה אמונה מגבילה, האמונה הזאת הולידה בהמשך מטרה מעוותת ודפוס פעולה שגוי. הגיבור יצא להשיג את המטרה בדרך שנראתה לו הגיונית, ובמשך המערכה השנייה אפילו נדמה היה לו שהדרך הזאת עובדת.
אבל היא לא באמת עבדה.
היא רק עבדה מספיק זמן כדי לאפשר לו להמשיך לטעות.
החטא ועונשו
אפשר לראות את המבנה הזה כמעט כמו סיפור של חטא ועונש.
בסוף המערכה הראשונה הגיבור בדרך כלל מקבל החלטה שמבטאת בפועל את האמונה המגבילה שלו. המחשבה הפנימית הופכת למעשה.
הוא אומר, במילים או במעשים: "אם העולם כזה, אז אני חייב לפעול כך."
וזה החטא.
לא במובן הדתי הצר של המילה, אלא במובן של סטייה מדרך האמצע. הגיבור בוחר בקיצוניות שנראית לו כרגע הכרחית, משום שהוא עדיין אינו מסוגל לראות את המציאות באופן אחר.
במערכה השנייה הוא מקבל הזדמנות להוכיח לעצמו שהוא צדק.
ולפעמים הוא באמת מצליח.
זו הנקמה המתוקה של המטוטלת.
הגיבור שהיה חסר אונים בתחילת הסרט מגלה לפתע שהדפוס החדש שלו נותן לו כוח. אם הוא היה פעם פחדן, הוא הופך לאמיץ עד כדי פזיזות. אם היה חלש, הוא הופך לכוחני. אם היה מרצה, הוא לומד סוף סוף להגיד "לא" — ואז מגזים. אם האמין שאסור לסמוך על איש, הוא הופך לעצמאי לחלוטין.
לרגע זה מרגיש כמו תיקון.
אבל זה איננו תיקון.
זו פשוט קיצוניות חדשה.
ואז המטוטלת חוזרת
ברבע השלישי של הסרט מתחילים להופיע הסדקים.
מה שעבד ברבע השני מתחיל לגבות מחיר. חצי הכוס הריקה מתחילה להופיע. המציאות מתחילה להראות לגיבור את התוצאות של דפוס הפעולה שלו.
ואז מגיע סוף המערכה השנייה.
הכול מתרסק.
אבל חשוב להבין: הסיפור אינו מעניש את הגיבור רק כדי לייצר רגע דרמטי.
הוא לוקח ממנו את הדבר האחרון שמנע ממנו להשתנות.
כל עוד הגיבור יכול להמשיך להאמין שהאמונה המגבילה שלו נכונה, הוא לא באמת זקוק לאמונה חדשה. כל עוד הוא יכול להמשיך לפעול באותה דרך ולהצליח, אין לו סיבה לעצור.
לכן הכישלון חייב להיות גדול מספיק כדי לשבור את המשוואה הישנה.
הגיבור מגלה שהדרך שבה ניסה להציל את עצמו היא בדיוק הדרך שהביאה אותו אל התהום.
הניקוי
וזה הרגע שבו מתחיל הניקוי.
הכישלון מסיר מהגיבור את האשליה.
הוא מפסיק את דפוס הפעולה השגוי, לא מפני שמישהו מסביר לו שהוא טועה, אלא מפני שהמציאות הוכיחה לו את זה בדרך שאי אפשר להתעלם ממנה.
פתאום אין יותר לאן לברוח.
המטרה הישנה איבדה את הקסם שלה. השיטה הישנה אינה עובדת. האמונה שהחזיקה את הגיבור במשך הסרט נסדקה.
וזה בדיוק מה שהמערכה השלישית צריכה.
לא גיבור שהפך פתאום לחכם.
גיבור שהתפנה להיות מסוגל ללמוד.
זה הבדל עצום.
הסיפור אינו צריך להכניס לגיבור את האמונה החדשה בכוח. הוא קודם צריך להוציא ממנו את האמונה הישנה.
העולם ששבר אותו הוא גם העולם שמזמין אותו להתרפא
וכאן נמצא אולי הפרדוקס היפה ביותר במבנה הזה.
העולם שהביא על הגיבור את הטראומה, וממנה צמחה האמונה המגבילה, הוא אותו עולם שבסוף המערכה השנייה מרסק את האמונה הזאת.
בתחילת הסרט הגיבור למד מהעולם שיעור אחד:
"אם אני רוצה לשרוד, אני חייב להיות כזה."
בסוף המערכה השנייה העולם אומר לו:
"לא. הדרך הזאת כבר לא יכולה להציל אותך."
זה אינו אומר שהטראומה המקורית הייתה טובה או שהעולם צדק. היא הייתה אמיתית. הכאב היה אמיתי. גם המסקנה שהגיבור הסיק ממנה הייתה מובנת.
אבל מה שהיה נכון עבורו אז כבר אינו חייב להיות נכון עבורו עכשיו.
וזה בדיוק המקום שבו יכולה להיוולד אמונה חדשה.
לא אמונה נאיבית שאומרת שהעולם בטוח ושלעולם לא יכאב.
אמונה בריאה ומאוזנת יותר.
הגיבור אינו חוזר להיות האדם שהיה לפני האירוע המחולל. הוא גם אינו נשאר האדם שהטראומה הפכה אותו להיות.
הוא לומד דרך שלישית.
דרך אמצע.
ולכן הכישלון הוא לא הסוף
לכאורה, סוף המערכה השנייה הוא הרגע שבו הגיבור נמצא במקום הנמוך ביותר.
אבל מבחינה פנימית, דווקא כאן מתחיל התיקון.
הוא איבד את מה שחשב שהוא צריך.
הוא איבד את הביטחון בדרך שבה פעל.
והוא איבד את האמונה שהחזיקה את כל המבנה.
עכשיו נשאר לו רק דבר אחד: האפשרות לבחור אחרת.
לכן הכישלון הגדול אינו עונשו האחרון של הגיבור.
הוא המתנה הגדולה ביותר שהסיפור יכול לתת לו.
כי לפעמים כדי שאדם יוכל לקבל אמונה חדשה, קודם צריך שהחיים ירסקו את האמונה הישנה.
ורק אחרי שהגיבור מפסיק להילחם כדי להוכיח שהוא צדק, הוא מסוגל סוף סוף להתחיל לחיות אחרת.
זה הרגע שבו המטוטלת יכולה לעצור.
לא בקצה אחד.
לא בקצה השני.
אלא באמצע.
מאמר זה נוסף לאתר "ארטיקל" מאמרים ע"י רן שבירו - שפריר שאישר שהוא הכותב של מאמר זה ושהקישור בסיום המאמר הוא לאתר האינטרנט שבבעלותו, מפרסם מאמר זה אישר בפרסומו מאמר זה הסכמה לתנאי השימוש באתר "ארטיקל", וכמו כן אישר את העובדה ש"ארטיקל" אינם מציגים בתוך גוף המאמר "קרדיט", כפי שמצוי אולי באתרי מאמרים אחרים, מלבד קישור לאתר מפרסם המאמר (בהרשמה אין שדה לרישום קרדיט לכותב). מפרסם מאמר זה אישר שמאמר זה מפורסם אולי גם באתרי מאמרים אחרים בחלקו או בשלמותו, והוא מאשר שמאמר זה נוסף על ידו לאתר "ארטיקל".
צוות "ארטיקל" מצהיר בזאת שאינו לוקח או מפרסם מאמרים ביוזמתו וללא אישור של כותב המאמר בהווה ובעתיד, מאמרים שפורסמו בעבר בתקופת הרצת האתר הראשונית ונמצאו פגומים כתוצאה מטעות ותום לב, הוסרו לחלוטין מכל מאגרי המידע של אתר "ארטיקל", ולצוות "ארטיקל" אישורים בכתב על כך שנושא זה טופל ונסגר.
הערה זו כתובה בלשון זכר לצורך בהירות בקריאות, אך מתייחסת לנשים וגברים כאחד, אם מצאת טעות או שימוש לרעה במאמר זה למרות הכתוב לעי"ל אנא צור קשר עם מערכת "ארטיקל" בפקס 03-6203887.
בכדי להגיע לאתר מאמרים ארטיקל דרך מנועי החיפוש, רישמו : מאמרים על , מאמרים בנושא, מאמר על, מאמר בנושא, מאמרים אקדמיים, ואת התחום בו אתם זקוקים למידע.
