נושא המאמר: המבנה הדרמתי האמיתי - מבנה המטוטלת.
מאת: רן שבירו - שפריר שמור מאמר למועדפים
מבנה העלילה האמיתי: מבנה המטוטלת
אולי המבנה העמוק של סיפור הגיבור אינו קו ישר.
הוא מטוטלת.
הגיבור מתחיל את חייו בנקודת איזון מסוימת. יש בו תכונות אופי, הרגלים ודפוסי התנהגות, ובמידה מסוימת הוא יודע לחיות איתם.
ואז מגיעה המכה.
אירוע טראומתי מוציא את הגיבור מאיזון. הוא חווה משהו שהוא אינו יודע כיצד להכיל, ומתוך האירוע נולדת אמונה מגבילה.
אם עד אותו רגע הוא היה אדם שמסוגל לסמוך על אחרים, עכשיו הוא עלול להחליט שאסור לסמוך על אף אחד.
אם היה פסיבי, הוא עלול להחליט שלעולם לא יהיה שוב חסר אונים.
אם היה אדם שמסוגל לוותר, הוא עלול להחליט שלעולם לא יוותר שוב.
הטראומה מסיטה את המטוטלת לצד אחד.
אבל כאן מתחיל החלק המעניין.
עם הזמן, הגיבור עשוי לגלות שהקצה הזה בלתי נסבל.
הוא מבין שאם ימשיך לחיות כך, הוא לא באמת חי.
ולכן הוא מתחיל להסיט את עצמו לצד השני.
האדם שהיה חסר אונים הופך לשולט.
האדם שנפגע מאמון הופך לחשדן.
האדם שהיה ותרן הופך ללוחמני.
האדם שפחד מסכנה מתחיל לחפש סכנות כדי לחסל אותן.
והנה נוצר מצב פרדוקסלי:
הגיבור כבר אינו האדם שהיה לפני הטראומה — אבל הוא גם עדיין אינו מאוזן.
הוא פשוט נמצא עכשיו בקצה השני של המטוטלת.
ולכן מבנה המסע המלא הוא:
איזון ? טראומה ? קיצוניות אחת ? קיצוניות הפוכה ? איזון חדש.
אבל כאן אנחנו מגיעים לדעתי למפתח חשוב לכתיבת תסריט.
הסרט אינו חייב לספר את כל המסלול.
להפך.
ברוב המקרים, הסרט יתחיל באמצע התנועה.
הטראומה כבר קרתה.
האמונה המגבילה כבר נוצרה.
הגיבור כבר הספיק לחיות איתה, ואפילו לפתח תגובת נגד אליה.
כלומר, האירוע שהוציא את המטוטלת לראשונה שמאלה נמצא בעברו של הגיבור.
הסרט יכול לפגוש אותו שנים לאחר מכן, כשהוא כבר נמצא בתנועה לכיוון ימין.
וזה מסביר מדוע גיבור יכול להיראות בתחילת הסרט דווקא כאדם חזק, אקטיבי, קשוח ובטוח בעצמו — למרות שמתחת לכל זה מסתתר פצע ישן.
הוא כבר עשה דרך.
רק שהדרך הזאת לקחה אותו רחוק מדי.
לכן אין צורך שהתסריט יספר לנו:
"הנה הטראומה. הנה האמונה. הנה כיצד הוא הפך לאדם כזה."
אפשר להתחיל הרבה יותר מאוחר.
להראות לנו אדם שכבר נמצא בקצה השני של המטוטלת.
ואז העלילה מתחילה לדחוף אותו חזרה.
לא אל הקצה שממנו ברח, אלא אל המרכז.
זה גם מסביר מדוע הגיבור אינו חייב בסוף "להיפטר" מהאמונה המגבילה.
הוא צריך להגיע למקום שבו היא כבר אינה מנהלת אותו.
האדם הפסיבי אינו חייב להפוך לאקטיבי.
והאדם האקטיבי מדי אינו צריך להפוך לפסיבי.
שניהם צריכים למצוא את המידה הנכונה.
הסיפור אינו מסע מקצה אחד לקצה השני.
זהו מסע שבו המטוטלת, לאחר שנדחפה על ידי החיים, נעה מצד לצד — עד שהגיבור לומד לעצור אותה בנקודת האיזון.
וזו אולי הסיבה שמבנה המטוטלת יכול להיות עמוק יותר מכל מבנה שמתאר רק "שינוי".
כי גיבור טוב אינו בהכרח אדם שהופך לאדם אחר.
לפעמים הוא אדם שלומד סוף־סוף להיות האדם שהיה יכול להיות — אילו לא היה נזרק מקצה לקצה.
מאמר זה נוסף לאתר "ארטיקל" מאמרים ע"י רן שבירו - שפריר שאישר שהוא הכותב של מאמר זה ושהקישור בסיום המאמר הוא לאתר האינטרנט שבבעלותו, מפרסם מאמר זה אישר בפרסומו מאמר זה הסכמה לתנאי השימוש באתר "ארטיקל", וכמו כן אישר את העובדה ש"ארטיקל" אינם מציגים בתוך גוף המאמר "קרדיט", כפי שמצוי אולי באתרי מאמרים אחרים, מלבד קישור לאתר מפרסם המאמר (בהרשמה אין שדה לרישום קרדיט לכותב). מפרסם מאמר זה אישר שמאמר זה מפורסם אולי גם באתרי מאמרים אחרים בחלקו או בשלמותו, והוא מאשר שמאמר זה נוסף על ידו לאתר "ארטיקל".
צוות "ארטיקל" מצהיר בזאת שאינו לוקח או מפרסם מאמרים ביוזמתו וללא אישור של כותב המאמר בהווה ובעתיד, מאמרים שפורסמו בעבר בתקופת הרצת האתר הראשונית ונמצאו פגומים כתוצאה מטעות ותום לב, הוסרו לחלוטין מכל מאגרי המידע של אתר "ארטיקל", ולצוות "ארטיקל" אישורים בכתב על כך שנושא זה טופל ונסגר.
הערה זו כתובה בלשון זכר לצורך בהירות בקריאות, אך מתייחסת לנשים וגברים כאחד, אם מצאת טעות או שימוש לרעה במאמר זה למרות הכתוב לעי"ל אנא צור קשר עם מערכת "ארטיקל" בפקס 03-6203887.
בכדי להגיע לאתר מאמרים ארטיקל דרך מנועי החיפוש, רישמו : מאמרים על , מאמרים בנושא, מאמר על, מאמר בנושא, מאמרים אקדמיים, ואת התחום בו אתם זקוקים למידע.
