12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: חילוט לפי חוק איסור הלבנת הון
מאת: ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) - אלי דורון, עו"ד / [email protected]   שמור מאמר למועדפים

מטרת חוק איסור הלבנת הון, הנה לאסור על ביצוע פעולות של הלבנת הון והטלת חובות דיווח מוגברות על תנועות הון. ככלל, מגדיר החוק כעבירה של הלבנת הון, פעולה הנעשית ב"רכוש אסור" מתוך כוונה להסתיר את מקורו, זכות בעליו וכד'. רכוש אסור הוא, ככלל, רכוש שנעברה בו או שהתקבל כתוצאה מבצועה של עבירה, המנויה בתוספת לחוק ( "עבירת מקור"). מבחינת גבולותיה ה"טריטוריאליים" של ההוראה, קובע החוק כי יראו כעבירת מקור, גם עבירה כאמור שנעברה בחו"ל ובלבד שהיא עבירה באותה מדינה.

החוק אוסר על פעולות שנעשו ברכוש אסור, תוך כוונה להסתיר את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקום הרכוש או את תנועותיו. הרשות למלחמה בהלבנת הון מעוניינת להתחקות אחר רכוש אסור שמקורו במישרין או בעקיפין בדבר עבירה, כלומר רכוש ששימש לביצוע עבירה או רכוש אשר איפשר ביצוע עבירה (שהנה עבירת מקור). היות והסנקציות בחוק מפנות לחוק העונשין, נדרשת ידיעה מצד עושה הפעולה כי הרכוש הוא "רכוש אסור".

החוק גורר אחריו שורה ארוכה של סנקציות כבדות משקל כנגד אדם שהורשע, כגון מאסר של עד עשר שנים וקנסות. מעבר להרשעת אדם בגין פעולות ברכוש אסור או מסירת מידע כוזב לפי חוק העונשין, כוללים האמצעים המיועדים למניעת הלבנת הון סמכויות בדבר תפיסה והחרמה של רכוש, ניהול מעקב שוטף ואכיפת חובות דיווח לגבי פעולות פיננסיות שונות.

החוק מאפשר לבתי המשפט לקבוע כי יחולט רכוש מתוך רכושו של הנידון בשווי הרכוש בו נעברה העבירה וכן רכוש ששימש לביצוע העבירה או שאיפשר את ביצועה או שיועד לכך. כמו כן רשאי ביהמ"ש לצוות כי יחולט כל רכוש שהושג במישרין או בעקיפין כשכר העבירה או שיועד לכך.

החוק מגדיר את רכושו של הנידון באופן רחב מאוד, ככל רכוש אשר נמצא בחזקתו, בשליטתו או בחשבונו, זאת לאור העובדה כי במקרים רבים הועבר הרכוש מיד לאחר ביצוע העבירה לגורם אחר. במידה ולא נמצא רכושו של הנידון מספיק למימוש צו החילוט במלואו, רשאי ביהמ"ש לצוות על מימושו של הצו מתוך רכוש של אדם אחר, בתנאי שהנידון שהורשע מימן את רכישתו או שהעבירו לאותו אדם בלא תמורה.

כל אלה עלולים לגרום לפגיעה קשה בזכויות הבסיסיות של הפרט. על כן ביהמ"ש אמור לספק לרשויות המדינה כלים לעשיית איזון נכון בין מטרות החוק לבין זכויות הפרט.

מלבד הפן הענישתי, מטרת החילוט היא לפגוע בתשתית הכלכלית עליה נשענת פעילותם של העבריינים. יתר על כן, להחרמה זו ישנו ערך הרתעתי לא מבוטל.

קיימים מס' סייגים לחילוט. כך לדוגמה החוק אינו מאפשר לחלט רכוש כאשר צד שלישי הוכיח כי יש לו זכויות ברכוש המחולט והוא לא ידע כי הרכוש שימש לביצוע עבירה. חריג נוסף הוא איסור לצוות על חילוט כאשר הוכח כי לבעל הרכוש שיחולט ולבני משפחתו הגרים עמו לא יהיו אמצעי מחיה סבירים ומקום מגורים סביר. כמו כן קיים איסור על חילוט מטלטלין שאינם ניתנים לעיקול לפי חוק ההוצאה לפועל.



בהמשך קובעים הסעיפים הוראות פרוצדורליות לעניין בקשה להורות על ביטול חילוט על ידי מי שלא הוזמן להשמיע טענותיו לעניין צו החילוט , ערעור של מי שטוען לזכות ברכוש שחולט, חילוט רכוש אחר במקום רכוש שלא אותר וכן תקנות לעניין סדרי דין בעניין בקשה לצו חילוט, וכיו"ב.

טענה רווחת בקרב נידונים שהורשעו היא כי במהלך השנים נוצר ערבוב של כספים כשרים ובלתי כשרים. עמדת ביהמ"ש לעניין זה כי הנטל על העבריין להוכיח מהו החלק שאינו "רכוש אסור".

התוצאה הישירה של החילוט היא שלילת כל הזכויות ברכוש המוחרם מהבעלים המקורי ולטובת המדינה. על כן, לא יצווה ביהמ"ש על חילוט רכוש, אלא לאחר שנתן לנידון, לבעל הרכוש, למי שהרכוש נמצא בחזקתו או בשליטתו, או לכל הטוען לזכות ברכוש הזדמנות להשמיע טענותיהם.

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע כלל ערכי, כי אין פוגעים בקניינו של אדם. על כן צריכה פעולת הרשות לעמוד במבחן המידתיות הקבוע בחוק.

במידה ואדם שאינו הנידון שהורשע, טוען לזכות ברכוש, רשאי ביהמ"ש לקבוע כי הדיון בחילוט יהיה בהליך אזרחי נפרד. בכל מקרה, ביהמ"ש לא יצווה על חילוט רכוש אשר מומן ע"י מבצע העבירה טרם ביצוע העבירה שבשלה הורשע היות וסמכות ביהמ"ש לצוות על חילוט קיימת רק ביחס לסכומים שהינם כספי עבירה.