12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: הכל אודות סטרס. דרכי התמודדות. חלק א` בסדרה
מאת: דר` ארנון לוי    שמור מאמר למועדפים

הכל אודות סטרס (לחץ גופני/נפשי) - דרכי התמודדות וטכניקות לשימוש עצמי

חלק א`- מהו סטרס

בסדרה של 3 מאמרים ברצוני להציג כאן את נושא הלחץ הגופני/נפשי, מה האפשרויות המוכרות היום להתמודד אתו ביעילות, וכיצד כל אחד יוכל ליישם טכניקות לשימוש עצמי לפתרון בעיות הסטרס ולפתח סגנון חיים המאפשר ניצול טוב ומאושר יותר של הפוטנציאל העצמי.

א. הלחץ בחברה המודרנית

לצערנו, מעטים המקומות בעולם המערבי שבהם רמת הסטרס משתווה לרמתה בארצנו. פיגועים, אינתיפאדה, מיתון, אבטלה, חוסר וודאות כלכלית ואישית, בנוסף לאווירת אלימות בחברה, במשפחה, בכבישים, ובבתי הספר יוצרים רמת סטרס כמעט בלתי נסבלת.
בנוסף לכך, בחברה הישגית ומשתנה ללא הרף כמו שלנו, מצפים מאתנו, ואנו מצפים מעצמנו, להצליח תמיד בהתמודדות עם בעיות בקריירה, בזוגיות ובהורות וציפיות אלה כשלעצמן מייצרות סטרס ללא הרף.

עד לשנים האחרונות נהגו להתייחס לסטרס כאל מטרד חולף, מצב של מתח, עייפות, לחץ בראש או אי שקט פנימי. התייחסו לזה כאל סממן לחיים המודרניים, לתסמונת מנהלים, או בן הלוויה הבלתי נמנע של ההצלחה החברתית. יכולנו לשמוע לעיתים למשל חלק ממכרינו מתלוננים אך גם מתפארים: "איזה יום עמוס פגישות מתישות היה לי היום בהנהלה הראשית. אני שפוך מעייפות", או "עבדנו היום בחברה מסביב לשעון והגענו להישגים מעבר ליעדים שהציב חבר המנהלים". בשנים האחרונות התעורר עניין רב בנושא כאשר התברר יותר ויותר הנזק האדיר שהלחץ גורם לכל מערכות הגוף והנפש. חוקרי לחץ קבעו ש"הלחץ הוא כמו רעל איטי שמשתחרר בגוף וגורם לו להמית את עצמו בלי משים".

ב. קצת סטטיסטיקה

בסטטיסטיקות שנעשו לגבי סטרס נמצא ש- 75% מהביקורים אצל רופא המשפחה נובעים במידה רבה מסטרס ולא רק ממחלות ספציפיות. 50% מהמחלות הן תוצאה ישירה או עקיפה של סטרס, וההפסד הישיר והעקיף לתוצר הלאומי הגולמי בארה"ב כתוצאת סטרס הוא קרוב ל- 300 מיליארד $ לשנה. אנשים בסטרס צפויים פי 4.5 להתקף לב מאנשים רגועים. המקצועות החשופים ביותר לסטרס הם רופאי שיניים, עורכי דין, פסיכולוגים, מנכ"לים, אנשי מחשבים, מזכירות, ואנשי מינהל בכירים.

ג. מהו בעצם סטרס ?

כשאני מדבר על לחץ אני מתכוון בעצם למושג הלועזי סטרס. המונח לחץ הוא מונח כללי מדי ולא ספציפי לתופעות שאנו מתארים. המונח הספציפי בעברית הוא עקה אך זהו אינו מושג שנקלט בשפה העברית ולכן אשתמש בעיקר במונח הלועזי "סטרס". מקור המושג סטרס במאה ה- 17 מתיאור של פיסיקאי ידוע בתקופתו, רוברט הוק שמו, שתיאר תכונות של מתכות וגשרים לעמוד בפני לחצים של משקל ופגעי טבע למיניהם.

היישום של המונח "סטרס" ביחס לבני אדם החל בעיקר לאחר מלחמת העולם הראשונה כאשר רופאים נוכחו שחיילים רבים סבלו ממשברים ואיבדו את יכולת הלחימה שלהם. בתחילה הם כינו זאת "הלם קרב" והאמינו שפיצוץ הפגזים גורם לפגיעה אורגנית במוח. במלחמת העולם השניה הבחינו שחיילים רבים איבדו את המוטיבציה והיכולת להלחם. רק אז התחילו להבין שמדובר בתופעה פסיכולוגית ולא אורגנית וכינו אותה "תשישות קרב". רק לאחר המלחמה התחילו להתייחס לסטרס כאל בעיה שקשורה לחיים בכלל ולא רק למצבי מלחמה אלא למאבק הקיום: נישואין, קשיים או סכסוכים משפחתיים, אבל אובדן ופרידות, קשיים במקום העבודה, עבודה בלוחות זמנים ושחיקה בעבודה וכיו"ב הם מצבים של מאבק קיום יומיומי ומעמיסים לחץ על המערכת הגופנית/נפשית.

ד. האם הלחץ הוא אם כן תוצאה בלתי נמנעת של החיים המודרניים ?

לא בדיוק. נכון אומנם שהסטרס הוא בן לוויה בלתי נמנע של החיים המודרניים אולם למעשה במקורו הוא תגובה ראשונית של מרכזים פרימיטיביים במוח שהופעלה אף אצל אבותינו הקדמונים. הסטרס הוא תגובה למצב שנתפס ע"י המערכת הגופנית/נפשית כמצב של איום קיומי ומופיע גם אצל בעלי חיים בטבע.
למשל: זברה שבורחת מלביאה רעבה מצויה בסטרס גבוה ביותר שמאפשר לה לגייס כוחות עילאיים ובלתי שיגרתיים בכדי לשרוד. או אם תחשפו את חיית המחמד שלכם, חתולה סיאמית למשל, לכלב דוברמן זועף תבחינו שהיא מנסה להעלם מהמקום שבו היא נמצאת. אם היא לכודה בפינה, שערותיה יסמרו, היא תנהם ותפעל בכל האמצעים הקיצוניים ביותר שהעניק לה הטבע להתמודד עם הגורל המר שמצפה לה משיניו חסרות הרחמים של הדוברמן.
אם תבצעו בדיקה של המערכות הפנימיות תגלו אצלה, בדיוק כמו אצלנו, פעימות לב מהירות, עלייה בלחץ הדם והפרשת הורמוני סטרס: אדרנלין, נוראדרנלין, דופאמין, ובעיקר קורטיזול. הורמונים אלה גורמים לגיוס חירום של כל מערכות האורגניזם להתמודד עם סכנה קיומית.

ה. אז מהו בעצם לחץ. האם הלחץ הוא מאפיין של החיים המודרניים או תגובה ביולוגית של בעלי חיים בטבע ? האם הלחץ הוא סתם תגובה מרגיזה או פונקציה חיונית לשימור עצמי ולהתגוננות במצבי סכנה ?

ובכן לחץ הוא קודם כל תגובה לשימור עצמי שעוצבה על ידי האבולוציה לשרוד במצבים מסוכנים. הלחץ הוא פונקציה חיונית שמאפשרת התגוננות במצבי חירום. הבעיה היא (בעיה מס. 1) בכך שהאבולוציה והברירה הטבעית הכשירו אותנו להתקיים בטבע, בסוונה או בג`ונגל, בהם הסכנות הקיומיות הן אמיתיות. האדם יצר ציוויליזציה שמחליפה את החיים בטבע: ההתמודדות במקומות העבודה באוניברסיטאות, במערכות הפוליטיות והחברתיות, בחברות היי טק, בתוך המשפחה וכיו"ב מחליפים בחברה המודרנית את ההתמודדות הקיומית בטבע.

האדם חי בג`ונגל סימלי שבו האגו שלו הופך להיות תחליף סמלי לאורגניזם הקיים בטבע. אדם שבחברה יוקיעו אותו כלוזר, ימתחו עליו ביקורת חריפה או ילגלגו עליו ירגיש מבוכה או בושה והאגו שלו המאויים יגרום לגוף להפעיל את אותן מערכות חירום כאילו הוא נמצא בסכנה קיומית ממשית. הבעיה היא של חוסר התאמה בין המערכות הביולוגיות שלנו לבין הצרכים של החיים בתרבות ובציוויליזציה. אדם המצוי בעיצומו של משבר בנישואיו זקוק למשאבים גופניים ונפשיים רבים אך הוא אינו זקוק לתגובות ההורמונליות, הנירולוגיות והמטבוליות שמתעוררות אצל אדם שנופל דרך חור בקרח לתוך הים הקפוא או שרודפת אחריו לביאה רעבה, למרות שאלה בדיוק התגובות שתתעוררנה.

ו. אילו עוד בעיות מתעוררות כתוצאה של הלחץ ?

בעיה מס. 2.

הפעלת מערכות החירום של גופנו פעמים רבות ביום גורמת לשחיקתנו הגופנית/נפשית. בנוסף לכך, לא זו בלבד שמערכת החירום שלנו אינה מסייעת לנו לשמור על תקינות המערכות הביולוגיות/פסיכולוגיות לאורך זמן אלא היא גם פוגעת בתפקודנו. הגברת קצב הלב שמיועדת להזרים דם רב יותר לשרירים מתאימה למצב של סכנה קיומית, אך כאשר נהיה בעימות עם עמית לעבודה היא תגרום לנו להתנהגות אימפולסיבית, ליותר דם בשרירים לפחות דם במוח, ולהורמונים שיפגעו בכושרנו להתמודד עם הסיטואציה בצורה אופטימלית. מה שגרוע יותר הוא שמצבים אלה שוחקים בהדרגה את גופנו ונפשנו וגורמים לנו להתבלות ולהזקין לפני הזמן.

חוקרי לחץ מודרניים טוענים שהלחץ הוא כמו רעל שמטפטף בשיטתיות בתוך הגוף ופוגע בכל מערכותיו וגורם למקרי מוות פתאומיים (כמו התקף לב) או הדרגתיים (כמו התפתחות מחלות כרוניות, כיבי קיבה, זיהומים ויראליים או סרטן בעקבות השחיקה במערכת החיסונית ובשאר מערכות הגוף). בנוסף לכך, קיים מחיר נפשי המתבטא בחוסר שקט, מצבי חרדה, וחוסר הנאה מהחיים. המנגנון הפנימי הבלתי מודע שלנו שנתקל בתגובות חירום של גופנו מפרש אותן כמצבים מסכני חיים וגורם לנו לפעול בהתאם אף גם אם בהכרה המודעת שלנו ברור לנו שאיננו פועלים נכון.

בעיה מס. 3.

הסטרס פוגע בצורה קשה באיכות חיינו. אנו סובלים ממחיר נפשי המתבטא בחוסר שקט, מצבי חרדה, דיכאון וחוסר הנאה מהחיים. הסיבה לכך היא שהב"מ שלנו שנתקל בתגובות חירום של גופנו מפרש אותן כמצבים מסכני חיים וגורם לנו לפעול בהתאם אף גם אם בהכרה המודעת שלנו ברור לנו שאיננו פועלים נכון.

ככל שאנו נתקלים יותר בסטרס איננו מתרגלים אליו כפי שאומר לנו הקומון סנס אלא להפך ככל שניתקל יותר בסטרס נהיה פחות ופחות עמידים אליו והמערכת הגופנית-נפשית שלנו תישחק יותר ויותר מהר.

ניקח פעם נוספת לדוגמא את חיית המחמד שהזכרנו קודם לכן. מה יקרה לדעתכם אם תשימו לידו את אותו כלב דוברמן מפחיד 10 פעמים ביום – תאמרו שהחתול יתרגל ? זה נכון החתול יראה שהדוברמן אינו תוקף אותו ואז תגובת הלחץ שלו תפחת בהדרגה. אך מה יקרה לעומת זאת אם הדוברמן יתקוף את החתול כל פעם ויפליא בו באכזריות את נשיכותיו ? הפעם החתול לא יתרגל אלא יכנס ללחץ שייחשף לדוברמן. בגופו ישתחררו הורמונים של הפעלת הגוף במצב חירום כל זמן שרק הולך וגובר כל פעם יריח משהו שמזכיר באופן קלוש כלב דוברמן.
גם השכל הישר מסביר לנו תופעה זו: אנשים או בעלי חיים שנחשפו הרבה פעמים למצבים מאיימים ייעשו יותר "פחדנים" או בעלי סף גירוי נמוך יותר. מי שעבר טראומה ייעשה יותר קופצני ומפוחד עקב הפרשה גבוהה של הורמוני חירום. ההגיון האבולוציוני של תגובה זו הוא ברור: בע"ח כלשהו שמתקיים בסביבה בעלת איומים רבים חייב להפעיל את מערכות החירום שלו בכדי לשרוד. הוא חייב להיות יותר "פחדן" כלומר זהיר יותר בכדי לשרוד טוב יותר.

האבולוציה הכשירה את החתול לשרוד במצבי חירום שאלמלא כן הוא לא היה מגיע עד הלום והיה נכחד במהלך האבולוציה. אך להפעלת מנגוני החירום יש מחיר כבד. האבולוציה "הביאה בחשבון" שמצב סכנה הוא סביר פעם ביומיים שלשה ולכן שווה לבע"ח לשלם מחיר עבור הישרדותו. אך להתמודד עם מצבי לחץ רבים כל יום עדיין לא נוצרה חיה כזו שתוכל להתמודד בהצלחה ולשרוד לאורך זמן, גם לא האדם עם כל תחכומו.
גם במחקרים שנעשו לאחרונה נמצא בבדיקות אמ.אר.איי שאצל אנשים שנחשפו ללחץ מתמשך בילדותם התגלה שחלקים במוח (ההיפוקמפוס שאחראי לזיכרון לטווח קצר) שלהם השתנו ביחס לאוכלוסייה הממוצעת כתוצאת החשיפה המתמדת ללחץ.

בעיה מס. 4.

בנוסף לכל אשר נאמר עד כה אנשים המצויים בסטרס במידה רבה אינם מודעים לכך אך מרגישים צורך להשתמש באמצעים שונים להקל על תוצאותיו ולפעול בצורה פרדוכסלית. הם נוטים להוסיף חטא על פשע בכך שהם מעשנים, אוכלים בצורה מופרזת, משתמשים באלכוהול וקפה בצורה מופרזת, מעשנים סמים או משתמשים בממריצים ובתרופות באופן מוגזם ובכך גורמים לעצמם נזק מצטבר נוסף.

מה עושים אם כן. על כך נדון בחלק השני של המאמר שבו אציג את כל השיטות להתמודדות עצמית מוצלחת במצבי סטרס במקום העבודה, במשפחה, ובחיי יום-יום.

בברכה, דר` ארנון לוי