12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: למי קראת ממיר?
מאת: עומר וגנר   שמור מאמר למועדפים

על פסק-הדין החדש בעניין סיווג מכס של ה"Fiberbox"

לפני מספר ימים, הגיע לסיומו מאבק עיקש בן מספר שנים של יבואנית מכשיר ה"פייברבוקס", חברת הוט, מול רשות המכס, בקשר לסיווג המכס של מכשירי התקשורת.
רשות המכס סברה שסיווגם בפרט 85.28-7140 כממירים המיוחדים לכבלים, והוט טענה כי סיווגם בפרט 85.17-6290 כמכשירי תקשורת.
מדובר בתביעה כספית של כ-8 מיליון ש"ח (לפני הפרשי ריבית והצמדה), שנבעה מהמס הנוסף ששילמה הוט, על המכשירים שבמחלוקת.
פסק-הדין אמנם עוסק בסיווגם של מכשירים ספציפיים, ואולם יש בו מספר קביעות עקרוניות שעשויות להיות רוחביות, ולסייע ליבואנים במאבקם מול רשות המכס בסוגיות דומות, הן בשאלת סיווג המכס, הן בשאלת תחולת אמנות בינלאומיות על סיווג מכס, והן בסוגיות העוסקות בהוכחת "אי גלגול המס".
• אז מהם מכשירי הפייברבוקס?
במשך שנים רבות, הייתה משווקת הוט ממירים לטלוויזיה בדגמים שונים, ובנפרד, שיווקה מכשירי תקשורת כגון מודם אינטרנט או טלפון, ראוטר, וכו'.
בשנים האחרונות, החלה הוט לייבא מכשיר תקשורת מסוג חדש, מדגם "פייברבוקס" (Fiberbox), אשר שילב, לראשונה, תחת מארז אחד, את היכולת לקלוט שידורי טלוויזיה בכבלים, חיבור אינטרנט ביתי, ראוטר לאינטרנט אלחוטי, המאפשר לגלוש עם כל המכשירים בבית (סלולר, טאבלט), ומודם לשיחות טלפון. למעשה, כל המארזים ששווקו בנפרד, הפכו להיות משווקים תחת מארז אחד.
• מהו הסיווג שלו טענה רשות המכס?
רשות המכס טענה לסיווג בפרט ה"מסורתי" בו מסווגים ממירים לטלוויזיה בכבלים, הוא פרט 85.28-7140 לצו תעריף המכס, שמתייחס ל: "מקלטי טלוויזיה אם משולבים או לא במקלטי רדיו או במכשירי הפקה או הקלטה של קול או של וידאו:-לא בנויים לשלב בתוכם צג וידאו או מסך:-אחרים, המיוחדים לקליטה מלוויין או מכבלים".
יבוא טובין תחת פרט מכס זה היה חייב, עד לסוף שנת 2017, בתשלום מכס או מס קניה בשיעור של 10%, לסירוגין (המיסוי השתנה במהלך השנים).
רשות המכס העלתה, בשלב התצהירים בתיק, טענה חלופית לסיווג בפרט 85.28-7190 לצו תעריף המכס, המתייחס למקלטי טלוויזיה "אחרים" (שאינם "מיוחדים" לקליטה מכבלים, כלשון פרט 85.28-7140).
• מהו הסיווג שלו טענה הוט?
הוט טענה לסיווג בפרט 85.17-6290 לצו תעריף המכס, המתייחס ל: "מכשירים אחרים לשידור או קליטה של קול, תמונות או נתונים כולל מכשירי תקשורת ברשתות קוויות או אלחוטיות (כמו ברשתות מקומית (LAN) או אזוריות (WAN)):-מכשירים לקליטה, המרה ושידור או שחזור (Regeneration) של קול, תמונות או נתונים אחרים, כולל מכשירי מיתוג וניתוב:-אחרים".
יבוא טובין בפרט זה פטור ממכס וממס קניה.
הוט טענה לסיווג חלופי בפרט 85.25-8000 לצו תעריף המכס, המתייחס למכשירי שידור.






הוט הוסיפה וטענה, כי על פי אמנה בינלאומית עליה חתומה מדינת ישראל, הנקראת "הסכם הטכנולוגיות" (ITA, Information technology agreement), המדינה התחייבה שלא לחייב במסי יבוא מכשירים המכונים STB – set top box בעלי פונקציות של תקשורת- שהם המכשירים שבמחלוקת.
• מה טענו הצדדים לגבי "גלגול" המס?
כידוע, יבואן אשר מבקש השבת מס עקיף ששולם ביתר, נדרש להוכיח את עמידתו בתנאי סעיף 6 לחוק מסים עקיפים (מס ששולם ביתר או בחסר), התשכ"ח-1968, באחד מתוך שני סעיפים חלופיים: (1)שהטובין לא נמכרו; (2)שהטובין נמכרו, אך המס הנוסף (=ה"יתר"), לא נכלל במחיר ששילמו הקונים.
הוט טענה כי מאחר והיא השכירה את המכשירים ללקוחות, כחלק מחבילת "טריפל" של טלוויזיה, אינטרנט וטלפון, הרי שלא ניתן לבודד את רכיב המס על יבוא המכשיר, מתוך מחיר של השכרת מכשיר עם חבילה, יחד. על כן, טענה הוט כי הטובין "לא נמכרו" על פי חלופה (1) לסעיף 6 לחוק מסים עקיפים, ולחילופין, כי אם הטובין נמכרו, המס לא נכלל במחיר המכירה.
רשות המכס טענה כי השכרה דינה כמכירה, על כן לא חל סעיף 6(1) לחוק העוסק בטובין שלא נמכרו, וכי הוט לא הצליחה "לבודד" את רכיב המס בתוך מחירי החבילות, על כן, טענה כי המס גולגל.
• מהי הפונקציה העיקרית של המכשיר?
לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי המכשיר מאפשר, תחת מארז אחד, מספר פונקציות: טלוויזיה, אינטרנט, טלפון.
כאשר מדובר במכונות או מכשירים הכוללות מספר פונקציות, בא כלל 3 לחלק ה-16 (XVI) לצו תעריף המכס, וקובע כי יש לאתר את הפונקציה העיקרית:
"אלא אם ההקשר מחייב אחרת, מכונות מורכבות ( COMPOSITE MACHINES ), הכוללות שתי מכונות או יותר המותקנות יחדיו כשלמות אחת ומכונות אחרות שתוכננו למטרת ביצוע שתי פונקציות או יותר, משלימות או תחליפיות, מסווגות כאילו הן כוללות רק אותו המרכיב או רק אותה המכונה המבצעים את הפונקציה העיקרית".
לעניין זה קבע בית המשפט בסעיף 12: "הדרך הטובה ביותר לקבוע מהי הפונקציה העיקרית של הפייברבוקס היא על דרך מבחן השימוש".
הוט הגישה לבית המשפט חוות-דעת מומחה של בעל מכון סקרים, מר אושיק רושינק, וכן תצהירים מטעם אנשי השיווק, אנשי המכירות, וההנדסה, מהם עלה כי מרבית השימוש בפייברבוקס, הוא בפונקציות האינטרנט שבו, ולא בפונקציית הצפייה המסורתית בטלוויזיה. מנגד, רשות המכס הגישה חוות-דעת של מומחה לענייני תקשורת. על בסיס עדויות אלה, בעיקר, השתכנע בית המשפט, בעמ' 20, כי הפונקציה העיקרית אינה הטלוויזיה, כי אם האינטרנט: "התוצאה היא שניתן לקבוע כי התובעת הוכיחה ברמת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי כי הפונקציה העיקרית של מכשיר הפייברבוקס היא מרשתת וטלפוניה כטענת התובעת ולא טלוויזיה כטענת הנתבעת".
• האם אני "מיוחד"?
מאחר ורשות המכס טענה לסיווג בפרט 85.28-7140 המשתמש במילה "מיוחדים", נדרשה הכרעת בית המשפט ביחס לפרשנות מילה זו בהקשר של סיווג מכס. בעניין זה קבע בית המשפט בסעיף 19, כי: "למעשה אין מחלוקת בין הצדדים שמשמעות המונח מיוחדים, בהקשר האמור, הוא שימוש עיקרי, לכל הפחות, או אף בלעדי".
ובאופן ספציפי לפייברבוקס, קבע בית המשפט כי הוא אינו "מיוחד" לכבלים, משום ש: "כפי שעולה ממהות הטובין שבמחלוקת, הם משמשים גם לטלוויזיה בכבלים, אך בוודאי אינם מיוחדים לטלוויזיה בכבלים. הטובין מאגדים בתוכם מספר מכשירים ומיועדים לשמש למספר שימושים, וביניהם אינטרנט, מדיה סנטר, טלפון. נדמה כי לא יכול להיות חולק כי טובין שזוהי מהותם, אינם מיוחדים לטלוויזיה, שכן הם משמשים לכמה וכמה מכשירים, כאשר הטלוויזיה הינה אחת מהם..".
לנוכח זאת, נדחה הסיווג של רשות המכס בפרט 85.28-7140. באשר לסיווג החלופי תחת פרט 85.28-7190 כממיר אחר, שאינו "מיוחד", טענה זו נדחתה בשל היותה הרחבת חזית, שהועלתה בשלב התצהירים ולא צוינה בכתב ההגנה של רשות המכס.




• האם פרט 85.17 מתאים?
לאחר שנדחה הסיווג בפרט 85.28-7140, קבע בית המשפט כי פרט 85.17-6290 מתאים לתיאור הפייברבוקס, שכן הוא מתאר, על פי לשונו ("מכשירים לשידור או קליטה של קול, תמונות או נתונים אחרים"), את כל המאפיינים של המכשיר גם יחד, בעמ' 25: "פרט 85.17-6290 הוא פרט המכס המכיל בתוכו את כל הפונקציות של הפייברבוקס ועל כן הוא פרט המכס המתאר את המכשיר בצורה שלמה ומלאה ועל כן המתאימה ביותר לסיווגו".
בעניין זה, דחה בית המשפט את טענת רשות המכס, כי מכשיר שיש לו פונקציות המסווגות תחת פרט 85.28, אינו יכול להיות מסווג בפרט 85.17. רשות המכס טענה כך, משום שלשון פרט 85.17 מתייחסת למכשירים... "חוץ ממכשירי שידור או קליטה שבפרטים 84.43, 85.25, 85.27 או 85.28". בית המשפט קיבל את טענת הוט שמכשיר וידאופון, לצורך הדוגמא, כולל פונקציות של מסכי טלוויזיה שבפרט 85.28, ועדיין מסווג, על פי ארגון המכס העולמי, בפרט 85.17.
בית המשפט קיבל גם את טענת הוט, שכאשר פרט מכס אחד מתאר את כל תכונות המכשיר, הרי שיש להעדיף סיווג זה על פני פרט מכס המתאר חלק מתכונות המכשיר, גם אם התכונות החלקיות הן העיקר.
בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי פרט 85.17-6290 כטענת הוט הוא הנכון, גם משום שהוא מתאר את כל תכונות המכשיר, גם משום שהוכח שפונקציות האינטרנט הם העיקר ולא הטלוויזיה, וגם משום שהטובין אינם מיוחדים לכבלים, דבר ששולל את סיווגם בפרט 85.28-7140 כטענת רשות המכס.
• האם מדינת ישראל הפרה אמנה בינלאומית בעצם הטלת המס על הפייברבוקס?
בית המשפט קיבל, בבחינת למעלה מן הצורך, גם את טענת הוט, לפיה מדינת ישראל הפרה, לכאורה, אמנה בינלאומית- הסכם הטכנולוגיות, שאסר להטיל מכס על מוצרי תקשורת, כדוגמת הפייברבוקס.
הוכח לבית המשפט כי אחד מן המוצרים שחל איסור להטיל עליו מכס, היה STB- set top box with a communication function: סוג של התקן מבוסס על מעבד שיש לו פונקציית תקשורת, המשלב מודם שמאפשר גישה לאינטרנט ופונקציה של תחלופת מידע.
עוד הוכח לבית המשפט, כי כאשר מדינת ישראל חתמה על אמנה זו, היא הצהירה בפני ארגון המכס העולמי, ה-WTO, שאותו STB מסווג בישראל בפרט 85.17 או 85.43, כאשר שניהם, נכון לאותה עת, היו פטורים ממכס.
בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות המדינה, בקובעו בסעיף 20:
"אם כן, ביד אחת מדינת ישראל באמצעות משרד הכלכלה כן פטרה ממס את פרטי המכס 85.17-5000 ו- 85.43-8990 בהם, לפי הצהרתה ל- WTO, מסווג מכשיר ה-STB, וביד השנייה מדינת ישראל, באמצעות רשות המסים טוענת לסיווג שונה ל- STB בפרט 85.28-7140 החייב במס, ובכך "עוקפת" את פרטי המכס שהוגדרו כפטורים לפי ה- ITA".
רשות המכס טענה כי האמנה הבינלאומית חלה רק על מכס, ובאותן שנים חויבו הממירים במס קניה, ואולם בית המשפט קיבל את טענת הוט, כי מאחר ולא היה ייצור מקומי של ממירים בישראל, מעשית, אותו מס קניה התנהג כמכס המוטל רק על היבוא, ועל כן, האמנה הבינלאומית אסרה הטלת מס גם מסוג זה.
• האם הוט "גלגלה" את המס בעת שיווק הפייברבוקס ללקוחות?
בית המשפט קיבל את טענת הוט, כי כאשר מכשיר משווק ללקוחות במסגרת חבילה כוללת של שירותי "טריפל", הרי שלא ניתן לראות בכך כ"מכירה" של הטובין כלשון סעיף 6(2) לחוק מסים עקיפים, וקיבל את ההשוואה שביצעה הוט עם פסק-הדין של בית המשפט העליון בעניין "הוליס" (שם הטובין לא נמכרו as is אלא לאחר תהליכי עיבוד). על כן, קבע בית המשפט כי הוט לא מכרה את הטובין, כלשון סעיף 6(1) לחוק מסים עקיפים, ועל כן היא זכאית להשבת המס ששולם ביתר, ללא צורך בהוכחת אי גלגולו על הלקוחות, בעמ' 40: "כשם שמכירה של מוצר מוגמר לא מהווה מכירה של חומר הגלם המיובא, כך גם השכרת טובין במסגרת חבילת שירותים, אינה מהווה מכירה של המוצר המיובא".
לחילופין, בבחינת למעלה מן הצורך, קיבל בית המשפט את טענת הוט, שאין אפשרות מעשית "לבודד" את רכיב המס, הנמוך באופן יחסי, מתוך מחירי החבילות, וכי היא הוכיחה, במידה מספקת, שאותו מס לא נכלל במחירי החבילות, כדרישת סעיף 6(2) לחוק מסים עקיפים, תוך שהוא דוחה את העדות שהובאה מטעם כלכלן ברשות המכס, בעניין זה.

• מה ניתן ללמוד מפסק-הדין?
**המחוקק רודף אחרי הטכנולוגיה

לדעתי, מדובר במקרה נוסף, בו הטכנולוגיה מתקדמת יותר מהר מאשר המחוקק הישראלי.
בדיוק כפי שבעבר, היו נהוגות, בנפרד, מדפסות, סורקים, מכשירי פקס, ובשלב מסוים החלו להגיע מכשירים משולבים, דבר שהציב אתגר בהגדרת המכשיר לצורך מסים, לדעתי, כך הוא המקרה שהוכרע בתיק זה.
ממירי טלוויזיה סווגו במשך שנים תחת פרט 85.28 על סיווגי המשנה שבו, בהתאם לשאלה האם מדובר בממיר לכבלים, לוויין, עידן פלוס, וכו'.
לעומת זאת, מכשירי תקשורת כגון מודם, ראוטר, כולל לטלפוניה, סווגו בפרט 85.17.
כאשר הגיע לראשונה, מכשיר המשלב גם את פונקציות הטלוויזיה שבפרט 85.28, וגם את פונקציות האינטרנט שבפרט 85.17, נתקלו היבואן ורשות המכס בבעיה להגדיר מוצר זה, שהרי אילו המחוקק היה מתקדם יד ביד עם הטכנולוגיה ומשנה את הצו יד ביד עם הטכנולוגיה, לא הייתה מתעוררת בעיה כלשהי.
**מיוחד, הוא לא כל אחד
בית המשפט חזר על הלכות קודמות, לפיהן על מנת שמוצר ייחשב כ"מיוחד" לצורך סיווג מכס, נדרש שימוש עיקרי או בלעדי. בעניין זה יש לציין, כי המילה "מיוחד" חוזרת על עצמה פעמים רבות בצו תעריף המכס, בהקשרים שונים. קיימות גם נוסחאות קשר הדוקות יותר, כמו טובין שהשימוש שלהם "בלעדי", וגם נוסחאות רכות יותר, כמו טובין שהשימוש ה"עיקרי", או אחד מהשימושים שלהם, הוא הקובע לצרכי סיווג.
כאשר מדובר במכשיר רב תכליות, Multi-purpose, המאפשר גם פונקציה של טלוויזיה, גם אינטרנט, גם טלפוניה, הטענה כי מדובר במכשיר "מיוחד" לכבלים, כטענת רשות המכס, הייתה טענה קשה, מלכתחילה, הטעונה הוכחה בראיות הדוקות. משלא הצליחה רשות המכס להוכיח את ה"מיוחדות" של המכשיר לטלוויזיה דווקא, ואף הוט הצליחה להוכיח את ההיפך, כי המכשיר "מיוחד" לכאורה לענייני אינטרנט ותקשורת, לא נותרה בידי בית המשפט ברירה אלא לדחות את טענת הסיווג בפרט ה"מיוחד".
**אמנה בינלאומית עשויה להשפיע על סיווג המכס
בתביעת מכס טיפוסית, נוהגים הצדדים להעלות טענות מן המגרש של דיני המכס, כלל סיווג כזה או אחר, דברי הסבר לפרט מכס על פי ארגון המכס העולמי, החלטות סיווג שניתנו על ידי רשויות מכס זרות, וכיו"ב.
במקרה הנוכחי, העלתה הוט, טענה החורגת מן המקובל בתביעות מכס, והיא- כי התחייבות מדינת ישראל באמנה טכנולוגית, אינה מאפשרת להטיל מס על המוצר, יהא סיווגו לצרכי מכס, אשר יהא.
טענה זו, בעיניי, דומה לטענה המועלית מדי פעם בתביעות מכס ביחס לסיווג על פי תכלית החקיקה. קיימים מקרים, בהם היבואן טוען בבית המשפט, כי "כוונת המחוקק" הייתה שלא למסות את המוצר. בעניין זה זכורים מספר לא מועט של פסקי דין, ביניהם פסק-הדין בעניין סיווג המוצר רסקיו רמדי, שם קבע בית המשפט שאין תכלית לחייב במס קניה את המוצר, בהיעדר השפעות שליליות שלו (ת.א. (מחוזי ירושלים) 7057/05 פרמה גורי נ' מדינת ישראל-רשות המסים-אגף המכס (13.12.11)), פסק-הדין בעניין סיווג שעוני דופק (ת.א. (שלום הרצליה) 3925-09-10 אגנטק (1987) בע"מ נ' מדינת ישראל (אגף המכס ומע"מ) (23.3.15)), שם קבע בית המשפט שאין תכלית להטיל מכס על מוצר המיועד לספורטאים ומעודד את הבריאות, ועוד.
ניתן לראות כי בית המשפט הסכים לצעוד עם חברת הוט בטענה זו, וקבע, כי רשות המכס הפרה, לכאורה, את האמנה הבינלאומית, בעצם הטלת המס על מוצר הפייברבוקס, וניתן לשער רק, שאילו בשלב הסיווג, היה מחליט בית המשפט שסיווג המכשיר הוא בפרט 85.28-7140 כטענת רשות המכס, אזי לא הייתה נותרת לו ברירה אלא לפסול סיווג זה, בשל הפרת האמנה הבינלאומית.
**לעניין גלגול מס, השכרה- אין דינה כמכירה
ניכר כי בית המשפט הלך כברת דרך לעבר טענת הוט, לפיה השכרת מוצר, אין דינה כמכירה, ובכך פטר את הוט מהצורך הלא קל, להוכיח כי המס לא נכלל במחיר המכירה. ניתן לחשוב כי גם אם בית המשפט היה פוסק הפוך, שהשכרה דינה כמכירה, מדובר, לדעתי, בתוצאה סבירה, שהרי מדובר, ברוב המקרים, בהשכרה בתשלום ולא בהשכרה בחינם. קיימים מוצרים בהם מלכתחילה נהוגה שיטה של השכרה ולא מכירה, וניתן לחשוב למשל על השכרת יאכטות, מכוניות, ועוד- האם בכל אותם מקרים אלה, יהא פטור היבואן מהוכחת אי-גלגול המס, שהרי גם במקרים כאלה, עשוי מחיר ההשכרה לכלול עלויות של שירותים נלווים מעבר למוצר, כמו שירותי תיקונים, אחריות, ועוד. לדעתי, מדובר בנקודה ראויה למחשבה, שהמילה האחרונה לגביה, טרם נאמרה.




** הוט יוצגה ע"י עו"ד עומר וגנר הח"מ, בעת שהח"מ עבד בעברו במשרד גולדפרב זליגמן, והיה מעורב בהכנת התיק, מראשיתו וכמעט עד לסופו;
וכן, יוצגה הוט ע"י עו"ד גיל נדל ושירית נקר. רשות המכס יוצגה על ידי פרקליטות מחוז ת"א-אזרחי, המחלקה הפיסקלית.
[ת.א. (מחוזי מרכז) 2670-08-15 הוט טלקום שותפות מוגבלת נגד מדינת ישראל-רשות המסים-אגף המכס ומע"מ. פסק-דין מיום 10.6.21, כבוד השופט ד"ר אחיקם סטולר].
קישור לפסק-הדין: https://www.gov.il/BlobFolder/dynamiccollectorresultitem/decision2670-08-15/he/2670-08-15.pdf
קישור להסכם הטכנולוגיות: https://www.wto.org/english/tratop_e/inftec_e/inftec_e.htm