12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: הפרעות חרדה (panic disorder)
מאת: הלל לרנר   שמור מאמר למועדפים

היתה זו הפעם האחרונה שיהושוע, סטודנט בן 27 לכלכלה צפה לבדו בלילה בסרט אימה בדירתו השכורה בתל אביב. באותו זמן חברתו למדה למבחן חשוב בחדר הסמוך. פתאום ללא שום סימן אזהרה החל ליבו להלום במהירות, תחושת מחנק ויובש הציפו את גרונו והרגשת חרדה ואי שקט חילחלו אל תוך גופו. אותו לילה הוא התקשה להירדם ומחשבות טורדניות סבבו אותו ללא מנוח. למחרת החלו התחושות הללו לחזור בתדירות בלתי ניתנת לחיזוי. היו ימים עם התקף אחד והיו ימים עם מספר התקפים שנמשכו שעות. יהושוע שהיה איש רעים שופע קסם אישי, איבד את הביטחון האישי, הסתגר בתוכו והתקשה לשתף את חברתו והוריו בעובר עליו. כספורטאי מצטיין ויוצא יחידה מובחרת הוא התקשה לעכל את העובדה שהפחד הכריע אותו וגופו, בוגד בו ללא שליטה. בהתחלה חשש שמדובר בסרטן או במחלה קשה אחרת שפשוט לא גילו אותה, אך כל הבדיקות שעשה היו שליליות. לבסוף בעצה אחת עם רופאיו הוא הגיע למסקנה שהוא סובל מהתקפי חרדה. הוא פנה למספר פגישות לטיפול בפסיכותרפיה, אך חש שמצבו לא הוטב וכאשר המטפל הציע לו ליטול תרופת נוגדות חרדה הוא קם ועזב. הוא הגיע אלי משום שחיפש פתרונות טבעיים. הטיפול בו ארך כשלושה חודשים והוא נרפא לחלוטין מהסימפטומים.

מעריכים שכ-15% מכלל האוכלוסיה הבוגרת סובלים או סבלו מסימפטומים של חרדה במהלך חייהם בתקופות שונות. עפ"י ה- DSM, התנ"ך ומגדיר התופעות של הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה הפרעת חרדה (panic disorder), נחשבת להפרעה רגשית המאופיינת על פי מספר סימנים: סחרחורות, דפיקות לב מואצות, רעד, הזעת יתר, מחנק, בחילות, כאבי ראש ועוד. האמת היא שאצל כל אדם הסימפטומים נוטים לקבל גוון שונה. לאחרונה פנתה אלי אישה בתחילת שנות החמישים שסבלה מהתקפות חרדה שהתבטאו בעליה של חום ותחושת בעירה בפנים, רעד בגוף ואיבוד שליטה עד כדי עילפון. אחד המאפיינים העיקרים הוא שההתקפות מתרחשות ללא התרעה וללא סיבה נראית עין. וזה בניגוד לפוביות הנגרמות כתוצאה מפחד מדברים ספציפיים כגון פחד קהל, פחד גבהים, פחד ממקומות סגורים ועוד. לכן הפרעות החרדה בשונה מפוביות אינן צפויות, סיבתן אינה ידועה ולא ניתן להימנע מהן. על כן במקרים רבים הן מובילות לתחושת אובדן שליטה, הפרעות קשות בתיפקוד היומיומי וסימני דיכדוך ודיכאון. ומכיוון שהמציאות רחבה יותר מכל המגדירים המקצועיים בעיקר בתחום הנפשי, לעיתים מתבטאות תופעות רבות בכפיפה אחת ללא אפשרות הגדרה מדוייקת.

מבנה המוח
כיצד התופעות הללו נגרמות?
כיום בעקבות מחקרים בתחום חקר המוח והנוירופסיכולוגיה אנחנו מבינים טוב יותר את התהליכים והמנגנונים שמייצרים את התקפי החרדה. לצורך זה יש לעשות מסע אל מרכז המוח האנושי ולפצח את צפונותיו היכן שרוח וחומר חוברים יחדיו וחוויות רגשיות מתרגמות לפעילות פיזיולוגית. במרכז המוח מצויה מערכת שלמה של מבנים בצורת מעין טבעת עומדת, הקרויה המערכת הלימבית (limbic system – בלטינית גבול) ובאמצעיתה בלוטת ההיפותלמוס. במערכת הלימבית מצויים מבנים שונים כגון ההיפוקמפוס ( hippocampus- סוסון ים שוכב, על שום צורתו) והאמיגדלה (amygdala- שקד) שעליהם ארחיב בהמשך. המערכת הלימבית היא ה- hard disc של המוח. היא מתרגמת את האותות הנקלטים מהאונות לחוויות רגשיות ולזיכרון ומקדדת אותם לפעילות עיצבית והורמונאלית באמצעות בלוטת ההיפותלמוס. ההיפוקמפוס הוא משכן הזיכרון המודע. הוא עוצר בתוכו את מרבית האינפורמציה המודעת ומאפשר לנו לזכור מקומות ואנשים בצורה מדוייקת ולאורך שנים. אלא שההיפוקמפוס נוטה לשכוח אינפורמציה וכנראה שהוא מבשיל מאוחר יותר בהשוואה לאמיגדלה. זו הסיבה שהזיכרון המודע הראשון שלנו מתחיל בערך בגילאי 5-4. להיפוקמפוס יש תכונה מרגיזה נוספת. במצבי לחץ כאשר מרקיעות רמות הקורטיזול המופרש מבלוטות יותרת הכליה, ההיפוקמפוס נכנס ל"הלם" וזה מסביר את הקשר בין לחץ ושיכחה. אנשים רבים שחווים מצבים טראומטים פשוט שוכחים את הרגעים הקריטים. וכך גם במבחנים, הלחץ פוגע ביכולת הזיכרון המודע.

האמיגדלה המצויה בבסיס המערכת הלימבית מאכסנת את הזיכרון הלא מודע של הגוף וכפי הנראה היא מבשילה עוד ברחם (מנסיוני אנשים יכולים להיזכר בחוויות רגשיות מזמן היותם עוברים). הבלוטה מאחסנת מידע ריגשי לא מעובד ולא מדוייק כמו תמונה אקספרסיוניסטית, אך היא אינה שוכחת דבר. במצבים של לחץ וטראומה היא מאכסנת זיכרון ריגשי רב על חשבון ההיפוקמפוס - הקורטיזול מחדד את פעולתה. ניתן להמשיל את האמיגדלה לבריכת אגירה שמתמלאת עד לנקודה בה המים נשפכים לצדדים וגורמים לקצרים במערכת. זוהי תמציתה של התקפת החרדה. קישורים אסוציאטיבים שהתת מודע יוצר בכל מיני מצבים, גורמים לתגובת שרשרת המפעילה את הזיכרון הלא מודע שבאמיגדלה. עוצמת הפעולה של האמיגדלה, מטלטלת את בקרת ההיפותלמוס על המערכות העיצבית וההורמונאלית וסידרה שלמה של שיבושים פיזיולוגים וריגשיים מתרחשים ותוצאתם הסופית, אבוי לנו – התקף החרדה.

שיטות הטיפול הקונבנציונאלי
הטיפול הקונבנציונאלי מסתמך על פסיכותרפיה ונטילת תרופות נוגדות חרדה. פרויד היה אבי התפישה שניתן לטפל בהתקפות של חרדה באמצעות דיבור ובכך יסד את ענף הפסיכולוגיה. תפישתו חוללה מהפכה משום שעד אז נהגו לכלוא את החולים שהוגדרו אז כסובלים מ"התקפי היסטריה" בבתי חולים לפגועי נפש. ואת התופעה יחסו בעיקר לנשים. למעשה מוצאה של המילה "היסטריה" מהמילה הלטינית hysterium שמשמעה רחם. בימי הביניים האמינו שהסיבה לתופעת ההיסטריה של הנשים קשורה לעליית הרחם כלפי מעלה הגורמת ללחץ רב על הלב. כיום מקובל להמליץ על תרופות נוגדות חרדה כחלק מהטיפול. רוב התרופות עובדות על מנגנון המשהה את פרוק הסרוטונין- הנוירוטרנסמיטור האחראי על ההדחקה ועל האיזון הרגשי שלנו במוח. דור התרופות הראשון כלל את הווליום והקסנקס הממכרות בשימוש לטווח ארוך. דור התרופות השני שנציגו הבולט הוא הפרוזק, אינו ממכר כקודמיו, אך גורם לתופעות לוואי כגון הזעה, יובש בפה, עצירות ועוד. הדור השלישי הכולל את האפקסור, הרסיטל, הציפראמיל והסרוקסט, הידידותיים יותר מבחינת תופעות הלוואי. אגב הסרוקסט פוגע במקרים מסויימים בחשק המיני.

הטיפול הטבעי בהפרעות חרדה בשיטת "זיכרון הגוף"
שיטת הטיפול הטבעי כוללת כוללת מספר אלמנטים היוצרים טיפול אפקטיבי :
א. תרגול עצמי של תרגילי תיפוף על הגוף בנקודות אקופנקטורה בשילוב תנועת עיניים היוצר אפקט של רגיעה נפשית.
ב. מפגשים טיפוליים בהם מתבצעים תרגילי נשימה והחדרת מחטים זעירות תת עוריות באפרכסת האוזן המשפיעות על גזע המוח (יצור סרוטונין) והמערכת הלימבית.
ג. מתן תוספי מזון וצמחים כתחליף לטיפול התרופתי:

ויטמיני B - לויטמינים מקבוצת ה-B יש השפעה מאזנת על מערכת העצבים. יש ליטול מינונים הגבוהים מהצריכה היומית המומלצת.

שמן דגים - מכיל חומצות שומן חיוניות מסוג אומגה –3 החיוניות למוח ולמערכת העצבים. מומלץ ליטול 4000 מ"ג ליום. יעיל בעיקר במצבי דיכאון.

GABA - חומצת גאמה אמינו בוטירית. זוהי חומצה אמינית המשמשת כמעביר עיצבי ומאזנת את תפקודי המוח. מומלץ ליטול 1500 מ"ג ביום.

קוואקר - אכילת שיבולת שועל יוצרת אפקט מרגיע ומקלה על בעיות שינה.

צמחים - מתן צמחים בעלי השפעה מרגיעה בהתאמה אישית, בניהם סכיזנדרה,ג`ינסנג, היפריקום (פרע), עוזרר (קרטגוס), קווה קווה ועוד. מומלץ להיוועץ בהרבליסט מומחה.

בברכה, הלל לרנר