12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: על סוד אריכות החיים של היפאנים: מעט תה למחשבה
מאת: פרופ` בן-עמי סלע   שמור מאמר למועדפים

על סוד אריכות החיים של היפאנים: מעט תה למחשבה

פרופ` בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

אין סוד הוא שתוחלת חיינו הולכת ומתארכת. בראשית המאה ה-20 תוחלת החיים הממוצעת באירופה הייתה כ-52 שנה, כאשר בתחילת המאה ה-21 היא כבר נושקת שם ל-80 שנה. אין נתון זה מרמז כמובן שעל פי תהליכי סלקציה גנטית וביולוגית, הגזע האנושי השתבח עד כדי כך במהלך מאה השנים שחלפו, עד כי בגין אלה נוספו לנו כמעט 30 שנות חיים. ואין כמובן להקיש מהתארכות ניכרת זו בשנות חיינו, שבשנת 2100 נוכל להימנע מלאחל לידידינו "עד 120" עם חיוך קל בזווית הפה, שהרי זו תהא תוחלת החיים הממוצעת הצפויה אז.
ובכל זאת, אם אין לייחס לביולוגיה המשתבחת של גוף האדם את הסיבה לתוספת הניכרת כל כך בשנות חיינו, במה נתלה את האָשָם? בעיקר בחוכמת הרפואה המשתבחת. בראשית המאה הקודמת מְקצרֵי החיים העיקריים באירופה ובעולם כולו היו חיידקים בעידן של טרם האנטיביוטיקה, ונגיפים בעידן של טרם חיסונים מונעים. וכמובן, המחקר הרפואי עבר כברת דרך במאה ה-20, בהכנסת תרופות מהפכניות, במהפכת טכנולוגיות של ניתוחים וטיפולים מודרניים, וכמובן בהבנה טובה יותר של מנגנוני מחלות באופן שמאפשר נקיטת צעדים מניעתיים-פרופילקטיים לעצור אותן על הסף.
למדנו במרוצת 100 השנים האחרונות שפעילות גופנית סדירה טובה לבריאות, אנו יודעים טוב יותר איזה סוגי מזון משביחים את בריאותנו, ומאיזה מאכלים כדאי להימנע, או לפחות להמעיט בהם. אנו מעשנים פחות מאשר במחצית המאה הקודמת.

אך בעולם הלא שוויוני שלנו, כל התבְנת, והרפואה החכמה, ובדיקות המעבדה המתוחכמות, התרופות וחדרי הניתוח, כל אלה נותרים בחזקתן של המדינות הנאורות. העוני והרעב, הבערות, איידס ומלריה ומגפות אחרות, ושירותי רפואה ירודים, כל אלה אחראים לעובדה שבשנת 2006 תוחלת החיים במדינה אפריקאית כאנגולה היא הנמוכה בעולם: 38.6 שנה בלבד! מוזאמביק אינה שונה בהרבה עם תוחלת חיים ממוצעת של 39.8 שנה. שתי מדינות אפריקאיות שהיו פעם מתקדמות תחת שלטון לבן, דרום אפריקה וזימבּאבּוּאֶה (רודזיה לשעבר), התדרדרו מאז נטל הרוב השחור שם את ניהול המדינות האלה, כאשר בדרום אפריקה חיים היום בממוצע 42.7 שנה ובזימבּאבּואֶה רק 39.3 שנה. ניגריה וקניה שאֵיתנוּתָן הכלכלית מעט טובה יותר זוכות לתוחלת חיים משופרת קמעה, 47.1 ו-48.9 שנה, בהתאמה.

ואם נעבור ליבשות אחרות, אך עדיין במדינות עולם שלישי, נמצא בבנגאלדש 62.5 שנות חיים בממוצע, בפאקיסטן מסתפקים ב-63.4 שנים, במעצמה הגדולה הדוּ רק 64.7 שנות חיים, ומדינות אמריקה הלטינית כמו פּרו וגואטמאלה בהן תוחלת החיים היא זו של 69.8 ו-69.4 שנים בהתאמה. מעניין שברזיל, מדינת הענק של דרום אמריקה עם עשרות מיליוני תושביה, המצטיירת כפסיפס מרתק של יופי ושמחת חיים,ופיזוזי סמבה וכדורגל מהנה, לצד עוני מרוד ועליבוּת חיים, אינה מציעה לאנשיה חיים מעבר ל-72.0 שנה. ובמעבר חד למדינות הגוש המזרחי של פעם, עדיין נמצא שם את טביעת אצבעותיה של שיטת החיים הקומוניסטית המתפוגגת לאיטה, שלא שמה את רווחת הפרט בראש מעייניה: ברוסיה המעט-פחות-גדולה של היום עדיין חיים במפתיע רק 67.1 שנה בממוצע, ברומניה מסתפקים ב-71.3 שנות חיים, בבולגריה והונגריה מעט יותר-72.5 שנות חיים, והמצב טוב יותר בסלובקיה עם 74.7 שנות חיים, פולין עם 75.0 שנים וצ`כיה בה מאריכים ב-2006 לחיות עד 76.2 שנים. הצצה קלה לעבר הענק הסיני המתעורר ואולי אף מרכך את שיטת החיים הקומוניסטית הנוקשה של פעם: בסין העממית תוחלת החיים הממוצעת כיום היא 72.6 שנה.
ואם נפנה מבט אל אחדות ממדינות ערב נמצא קיפוח של ממש בתוחלת החיים: בתימן חיים 61.7 שנים, בסוריה-70.3 שנים, במצרים-71.3 שנים ובלבנון-72.6 שנים. ובאשר לאירן, מדינה מוסלמית נוספת, אין מרחיקים שם לכת מעבר ל-70.3 שנה.

מכאן ואילך אנו מגיעים למדינות בהן יש עליית-מדרגה באריכוּת החיים, ומדובר במדינות מערביות מבוססות בדרך כלל, באמריקה הצפונית ואירופה המרכזית , המערבית וסקנדינביה, וכמובן שתי מדינות אוֹקייניָה, אוסטרליה וניו-זילנד. בכל אלה תוחלת החיים היא מעל 77 שנים, ובתוך קבוצה זו נמצא גם את ישראל עם תוחלת חיים ממוצעת של שני המינים, שהגיעה בסוף 2005 ל-79.5 שנים. חמש המדינות היחידות בעולם בהן תוחלת הגברים הממוצעת של גברים ונשים בראשית שנת 2006 היא מעל 80 שנה, הן: קנדה בה אנשים חיים בממוצע 80.2 שנה, שוודיה ושוויץ באירופה ואוסטרליה עם תוחלת חיים ממוצעת של 80.5 שנה, והמדינה המוליכה בראש רשימת המדינות, בהן מגיעים אנשים לגיל הגבוה ביותר, היא יפאן, בה בתחילת 2006 חיים אנשים 81.2 שנה בממוצע. מתוך 127 מיליון תושבים ביפאן התפקדו בה בתחילת שנה זו 20,561 בני מאה שנה ומעלה (centenarians).
תוחלת החיים הגבוהה במיוחד ביפאן היוותה מקור למחקרים והשערות רבים, ומעבר לגורמים גנטיים ייחודיים לעם היפאני שאיש לא הוכיח עדיין את קיומם, מצביעים באופן מסורתי על הדיאטה היפאנית העשירה בדגים, פירות וירקות, ודלה במזון עתיר שומן מהחי, מערכת הבריאות הציבורית המשובחת שם, והתמדה בתרגילים גופניים המציינת יפאנים בגיל מבוגר ביותר.

ומדוע נדרשנו להקדמה כה ארוכה, כמעט כאורך חייהם של היפאנים, להדגיש את הֶיוֹת בני ארץ השמש העולה בריאים יותר בהשוואה לבני כל עם אחר בעולמנו? כיוון שהנתון האחרון, שרבים יראו בו מידע פיקנטי ואולי אף מעט טריביאלי, צץ בלי מֵשׂים עם קריאת מאמר חשוב שהופיע ספטמבר 2006 בכתב העת האמריקני המוביל JAMA. מדובר על מחקר Ohsaki כשמה של חברת ביטוח הבריאות הלאומית ביפאן, המעודדת מחקרים רבים בתחום הבריאות הציבורית, שהיא בראש מעייניה.
מחקר ספציפי זה, החל בשנת 1994, וכלל 40,350 יפאנים בוגרים בגיל שבין 40 עד 79 שנה, אשר היו במעקב 11 שנה עד שנת 2005, והם נבחנו לסיבות המוות במקרים של פטירה, כאשר כולם נסקרו לגבי גורמי סיכון ואורחות חייהם. גורמי הסיכון שנכללו במעקב האמור כללו רקע של יתר לחץ-דם, סוכרת, כיב קיבה, עישון ושתיית אלכוהול. תכונות ואורחות חיים שנסקרו כללו שנות לימוד, השמנת-יתר (BMI), שגרת פעילות גופנית סדירה או עיסוק בספורט, הליכה יומית, והרגלי אכילה בפירוט רב: כמות האורז הנצרכת, צריכת בשר מהחי, צריכת דגים, תוצרי סויה, מוצרי חלב, כמות הפירות והירקות, והרגלי שתיית קפה או תה לסוגיו.

הממצאים הסטטיסטיים שהצטברו על ידי בעלי מחקר Ohsaki לגבי אותם 4,209 משתתפים במחקר זה, שמתו במהלך שנות המעקב, וההקשרים לגבי גורמי הסיכון ואורחות החיים שלהם מעניינים ביותר. מעניין במיוחד הממצא ולמעשה מסקנת מחקר רחב יריעה זה, שצריכת תה-ירוק כרוכה בהפחתת התמותה של יפאנים ממחלות קרדיו-וסקולאריות, אם כי אין לשתיית תה-ירוק על התמותה ממחלת הסרטן. האם ראוי שנשחית זמן ומחשבה על מסקנה פיקנטית זאת? האם לא ייראה הדבר כמרחיק לכת עד כדי אבסורד לייחס לשתיית תה-ירוק דווקא, סגולות מופלגות של תועלת בריאותית עד כדי הורדת שיעורי תמותה והארכת תוחלת החיים של היפאני הממוצע? מסתבר שאולי יש דברים בגוֹ, ולאלה כבר הקדשתי באתר זה בשנת 2004 סדרת 2 מאמרים על יתרונותיו של תה ירוק, ומרכיביו הרב-פנוליים והאחרים שסגולותיהם הרפואיות ידועות. אך כאן לפנינו מחקר מקיף, שעקב משך 11 שנים אחרי מדגם גדול של עשרות אלפי יפאנים ומסקנותיו ראויות לניתוח ומחשבה שנייה.

תה הוא המשקה הנלגם ביותר בעולם לאחר מים, ומדי שנה נצרכים ברחבי העולם 3 מיליארדי קילוגרמים של תה, משמע כל פרט בעולמנו, מעוֹלָל-בן-יום ועד ישיש ביומו האחרון, צורך בממוצע 1/2קילוגרם תה בשנה. ממש מפתיע! אכן, בשל הכמויות העצומות של תה הנצרכות בעולם, עשויות להיות למשקה זה השלכות על בריאות הציבור. תה נצרך בדרך כלל בעולם ב-3 צורות, כתֵה שחור, תה ירוק, ותה Oolong, שהיא למעשה צורת ביניים בגוון ובצורת העלים הכתושים הנמצאת בשימוש בעיקר בסין. כל צורות התה הללו מקורן בעלי הצמח Camellia sinensis, כאשר מביניהם התה הירוק דווקא ידוע בתכולה הגבוהה של רב-פנוֹלים (polyphenols) שיש להם מוניטין במניעת תהליכים סרטניים או אלה של טרשת עורקים. המחקר היפאני שלפנינו בחר ללמוד על ההשפעה של צריכת תה-ירוק ותמותה לכל סיבותיה דווקא במחוז Miyagi בצפון-מזרח יפאן, שם צריכת התה הירוק היא הגדולה ביותר ביפאן, כאשר 80% מהמבוגרים שם שותים תה ירוק מעשה שגרה, וכמחציתם שותים מדי יום 3 ספלי תה-ירוק ומעלה.

הבה נמנה את מסקנות מחקר זה ונדון בהן: רמת השתייה של תה ירוק עמדה ביחס הפוך לתמותה ממחלות קרדיו-וסקולאריות, אך לא הייתה לה כל השפעה על תמותה ממחלות סרטן שונות. בגברים, שצרכו פחות מספל אחת של תה ירוק מדי יום, מקדם הסיכון (HR או Hazard Ratio) לתמותה הכללית לכל סיבותיה נקבע כ-1.00. גברים יפאנים ששתו 1-2 ספלי תה ירוק מדי יום, היו בדרגת סיכון של תמותה לכל צורותיה של 0.93 (כלומר תמותה נמוכה ב-7%), גברים יפאני שצרכו 3-4 ספלי תה ירוק מדי יום היו בסיכון לתמותה של 0.95 (תמותה הנמוכה ב-5%), ואילו אלה מהם שצרכו 5 ספלי תה ירוק או יותר מדי יום, היו בסיכון לתמותה של 0.88 (או 12% פחות תמותה).
בנשים היפאניות, מסתבר שהשפעת התה הירוק מיטיבה אף יותר: בהשוואה בין אלה הלוגמות פחות מספל אחד ליום, לאלו הלוגמות 1-2 ספלי תה ירוק, אלו שותות 3-4 ספלים ביום, ואלה שאינן מסתפקות בפחות מ-5 ספלים ומעלה מדי יום, היחס בין מקדמי התמותה פוחת מ-1.00 ל-0.98, ל-0.82 עד 0.77, בהתאמה, כלומר הפחתה של 23%. נמצא שהשפעת צריכת תה ירוק לדרגותיה אינה משפיעה על התמותה בחולי סרטן, והיא חזקה במיוחד במחלות קרדיו-וסקולאריות, ושוב בעיקר בנשים היפאניות. אם בוחנים באלו את הירידה בתמותה ממחלות לב וכלי-דם ביחס ל-4 רמות הצריכה של תה ירוק שהוזכרו למעלה, נמצא ירידה במקדמי הסיכון מ-1.00, ל-0.84 ל-0.69 עד 0.69. כלומר התמדה בשתיית 3-4 ספלי תה ירוק מדי יום, מפחיתה את הסיכון לתמותה ממחלות אחרונות אלה ב-31%.

כאשר נחקר ביתר פרוט הקשר בין צריכת תה ירוק לבין תמותה ממחלות קרדיו-וסקולאריות, הסתבר שבגברים היפאניים ההשפעה המיטיבה ביותר של שתיית התה, הייתה בהפחתת התמותה כתוצאה משבץ מוחי. גם בנשים היפאניות צריכת תה ירוק הפחיתה תמותה משבץ מוחי, בעיקר מסוג של אוטם מוחי. נשים אלה שלגמו מדי יום 5 ספלי תה ירוק או אף למעלה מכך, הראו ירידה של 42% ו-62%, בסיכון למוות כתוצאה משבץ-מוחי או מאוטם מוחי בהתאמה, בהשוואה לנשים שם שצרכו פחות מספל אחד של תה ירוק ביום. ההשפעה היעילה ביותר באוכלוסייה הכללית ביפאן של שתיית תה ירוק היא בתחום מניעת התמותה משבץ על רקע של אירוע שטף דם תת-עכבישי (SAH או Subarachnoid hemorrhage).
אם אלה הצורכים שם פחות מספל תה אחד ליום נלקחו כבעלי סיכון למות מאירוע של SAH של 1.00, הרי באלה שצרכו 1-2 ספלי תה ירוק ליום ירד הסיכון ל-HR של 0.58 (כלומר ירידה של תמותה בשיעור של 42%, ובלוגמי 3-4 ספלים ביום ירד הסיכון HR ל-0.37 (כלומר ירידה בסיכון לתמותה מ-SAH בשיעור של 63%). מעניין לציין שהשפעת שתיית תה ירוק ביפאן על הפחתת התמותה ממחלות כלי דם לא הושפעה מסוגי המזון השונים אותם צרכו הנסקרים, אך הייתה לה השפעה גדולה יותר באלה שלא עישנו מעולם מאשר במעשנים. כלומר, תה ירוק יכול היה להקל או לתקן באופן חלקי בלבד את נזקי העישון לכלי הדם. זו כנראה גם הסיבה להשפעה הכללית המיטיבה של שתיית תה בקרב נשים יפאניות המעשנות בהרבה פחות מהגברים שם.

כאמור בשלושה סוגי סרטן שנסקרו, סרטן הקיבה, הריאה והמעי הגס, לא נמצאה כל השפעה מיטיבה של שתיית תה-ירוק במניעת תמותה ממחלות אלה. למרות שמחקרים קודמים הציעו שהשפעתו המיטיבה של תה ירוק על ממחלות קרדיו-וסקולאריות יכולה להיות על ידי הפחתת לחץ-דם ומשקל הגוף המוגזם, הראה מחקר Ohsaki הנוכחי, שהשפעתו המיטיבה של תה ירוק התבטאה גם באנשים רזים ובכאלה שלא הייתה להם בעיית לחץ-דם מוגבר. נראה ש-catechin בתה ירוק משפיע לטובה בתחום מניעת טרשת העורקים, ואילו מרכיב ה-EGCG או epigallocatechin-3-gallate שבתה הירוק השפעתו טובה במניעת אוטם מוחי. אגב, במחקר Ohsaki נעשתה השוואה בין צריכת תה ירוק, תה שחור ותה Oolong, ונמצא באופן מוחלט שלשני הסוגים האחרונים לא הייתה כל השפעה מיטיבה במניעת תמותה, גם ללוגמים מעל 3 ספלי-תה ביום, ונראה שיתרונו של התה הירוק אינו מוטל בספק. עוד נקודה למחשבה: היפאנים המבוגרים, ועוד יותר מכך הקשישים, מרבים בשתיית תה ירוק כעניין של מסורת עתיקה, ולאו דווקא בשל היותם מודעים ליתרונותיו הרפואיים. מכאן שהמוטיבציה שלהם לצרוך תה ירוק, אין לכרוך אותה באורח חיים המיועד לזכות בבריאות יתר, לעסוק בספורט, לאכול במיוחד מזון "בריא" או להימנע מעישון ועוד.

לסיכום, יש מחקרים רפואיים שחשיבותם לא רק בעצם גילויו של מנגנון דרכו תרופה משיגה את יעדה, או בעזרתו מזון "בריא" מפחית תחלואה. עיקר חשיבותם של מחקרים אלה היא בעצם האפשרות לנצלם וליישמם בכל אוכלוסייה נתונה. נראה על פניו שמחקר Ohsaki יש בו עניין מוגבל במקצת: יש בו אמנם אישוש נוסף לתכונות הבריאותיות המשמעותיות של שתיית תה-ירוק, אך ספק אם יהיה בו לעודד את העם בישראל להפוך שתיית תה ירוק לחזיון נפרץ. ולבטח קשה לראות ישראלים ממושמעים ומסורים עד כדי לגימת 5 ספלי תה ירוק מדי יום, שהרי רק עם כמות כזאת תה ירוק, אנו מוצאים את היתרונות המשמעותיים לבריאות כלי הדם של.......יפאנים.

בברכה, פרופ` בן עמי סלע