12384 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: עתירה לדיון נוסף בעניין מיסוי זוגות נשואים העובדים יחד נדחתה!
מאת: אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) [email protected]   שמור מאמר למועדפים

אלי דורון, עו"ד - ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) [email protected]

ביום 24.6.2012 נתן בית המשפט העליון החלטה בעניין עתירה לקיום דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט האמור מיום 1.2.2012 בשלושה ערעורים שנדונו במשותף. (ע"א 8114/09, ע"א 8297/09, וע"א 1177/10). עניינם של שלושת הערעורים נסב סביב סוגיית שומת המס המוטלת על בני זוג. בית המשפט העליון בשבתו כערכאה לערעורים קיבל דאז את 2 הערעורים הראשונים של המדינה ודחה הערעור ה3 של העותרים.

הערעורים עסקו בפרשנות סעיף 66(ד) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) תשכ"א 1961, (להלן:"הפקודה") שלשונו:
"(ד) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו אלא אם הכנסת בן-הזוג האחד באה ממקור הכנסה שהוא בלתי תלוי במקור ההכנסה של בן-הזוג השני, ולא יראו הכנסת בן-הזוג האחד כאמור אם היא באה, בין השאר, מאחד מאלה:
(1) עסק או משלח-יד של בן-הזוג השני;
(2) חברה אשר בה יש לשני בני-הזוג או לבן-הזוג השני, במישרין או בעקיפין, זכות בהנהלה או 10% מזכויות הצבעה, אלא אם היתה למקבל ההכנסה הכנסה כאמור מהחברה זמן סביר, ולא פחות משנה, לפני נישואיו או חמש שנים לפני שלבן זוגו היתה זכות כלשהי, במישרין או בעקיפין בחברה;
(3) שותפות אשר בה יש לשני בני-הזוג או לבן-הזוג השני, במישרין או בעקיפין 10% לפחות מהונה או מהזכות לרווחיה, אלא אם היתה למקבל ההכנסה כאמור מהשותפות זמן סביר, ולא פחות משנה, לפני נישואיו או חמש שנים לפני שלבן-זוגו היתה זכות כלשהי, במישרין או בעקיפין, בשותפות."

במילים אחרות,יש לשום את הכנסותיהם של בני הזוג ביחד אלא אם הצליחו להוכיח ולהראות כי מקור הכנסת בן הזוג בלתי תלוי במקור הכנסת בת הזוג. ועוד, הסעיף בין השאר מונה שלושה מצבים שעמידה באחד מהם בהכרח מעידה על קיומה של תלות בין מקורות הכנסת בני הזוג.

בית המשפט בתאריך 1.2.2012 מפיו של השופט המלומד א'.ריבלין דחה בקשת בני הזוג לשום הכנסותיהם בנפרד וקיבל את הערעורים אשר מחייבים שומת בני הזוג ביחד. בפסק הדין האמור נקבע בפה אחד כי דרישת אי התלות ברישא של הסעיף הינה חזקה חלוטה וכי במקרים בהם מקורות ההכנסה תלויים זה בזה אין לאפשר שומת מס נפרדת.

פסק הדין נשוא העתירה איננו המקרה הראשון בו עולה סוגיה זו. בצעד תקדימי קבע בית המשפט העליון בשנת 2003 בפרשת קלס* הלכה על פיה חזקות התלות הקבועות בסיפא של סעיף 66(ד) לפקודה אשר קיום אחת מהן מחיל דין לפיו מכיר בתלות בין מקורות ההכנסה של בני הזוג, הנן חזקות הניתנות לסתירה. במילים אחרות, קבע בית המשפט כי גם אם מתקיימות נסיבות החזקות עדיין יכולים בני הזוג להוכיח שבפועל לא שוררת תלות בין מקורות ההכנסה שלהם. 9 שנים לאחר פסיקה זו עולה על שולחנו של בית המשפט העליון הנכבד שוב סוגיית המיסוי נפרד/יחד של בני הזוג. ברם, בפעם הזו בית המשפט מוצא לנכון למנוע מבני הזוג ב3 המקרים שעמדו לפניו ליהנות משומת מס נפרדת לכל בן זוג/בת זוג. ביהמ"ש בפסק הדין האמור מנמק את פסיקתו בהסבר כי פרשנות לפיה דרישת אי התלות ברישא של סעיף 66(ד) כחזקה ניתנת לסתירה חורגת ממתחם הפרשנויות האפשרי ללשון הסעיף. יתרה מזאת, נקבע כי קבלת טענת העותרים להכיר בדרישת אי התלות כחזקה שניתנת לסתירה תוביל לתוצאה אבסורדית לפיה יהיה הסעיף מורכב מחזקות ניתנות לסתירה** לקיומה של חזקה ניתנת לסתירה !

עוד יובהר כי בית המשפט ב 1.2.2012 דאג להדגיש כי גם מצב בו הוכח שגובה המשכורות של שני בני הזוג נובע משיקולים עניינים ולא זרים עדין אין באמור להותיר חישוב מס נפרד לבני זוג שישנה תלות בין מקורות הכנסותיהם.

בעתירה דנא טוענים העותרים מספר טענות כבדות משקל. הראשונה ביניהן גורסת כי בפסק דין נשוא העתירה נקבעה למעשה הלכה חדשה העומדת בסתירה לפרשת קלס, לגישתם יש להסתכל על סעיף 66(ד) כמכלול ולא לחלקו בחלוקה מאולצת לשני חלקים כפי שפעל בית המשפט. שנית, לשיטתם עולה מהוראות אחרות בפקודה שפרשנות המונחים "אי-תלות" ו "מקור הכנסה" מצביעות על מסקנה שכוונת אי התלות המאוזכרת נוגעת להכנסות עצמן ולא לזו בין מקורות ההכנסה. שלישית, לטענתם פסק הדין נשוא העתירה קובע הלכה עקרונית לפיה מבחין בין הוראות אנטי תכנוניות כלליות והוראות אנטי תכנוניות מיוחדות כאשר האחרונות מכילות חזקות חלוטות. זאת למרות שבהלכות קודמות של ביהמ"ש הוראות מהסוג האחרון כן הכיל חזקות הניתנות לסתירה.

כבוד הנשיא א' גרוניס רואה בטענות העותרים כטענות כבדות משקל אך חרף כך מוצא לנכון לדחות את העתירה. לדידו של המלומד בית המשפט בעניין קלס לא אפשר למערערים להוכיח היעדר תכנון מס אלא ביקש הוכחת היעדר תלות בין מקורות ההכנסה. בנוסף לכך, דוחה כבוד הנשיא א’ גרוניס את העתירה מטעמים נוספים, בין היתר אי קיום הצדקה לקיום דיון נוסף. זאת ועוד, כבוד הנשיא א’ גרוניס איננו מכיר בטענה כי הלכת פסק הדין נשוא העתירה קובעת שכל הוראה אנטי תכנונית מיוחדת בהכרח יוצרת חזקה חלוטה.

ענינו הרואות כי תוצאת העתירה מצערת אומנם ולכאורה איננה מתיישבת היטב עם עקרונות יסוד של צדק שוויון ומשפט האמורים להיות טבועים בבסיס היסודות של מערכת המס בישראל. אך עסקינן כאן בחלוקה לא הגיונית בין זוגות נשואים העובדים בעסק משותף לבין זוגות לא נשואים ו/או עובדים בעבודות שונות שהינה פרי יוצרו של המחוקק הישראלי.

ההכרה של כבוד הנשיא א’ גרוניס בתוצאות המשמעתיות הלא פשוטות הנובעות מפסק הדין נשוא העתירה המשליכה על אלפי בני זוג בישראל אולי יש בה משום תקווה כי המחוקק הישראלי יפעל בקרוב לשינוי דין המיסוי בעניינם של בני הזוג הנשואים בישראל. בהקשר זה יפים דבריו של השופט כבוד הנשיא א' גרוניס כפי שבאו בעתירה נשוא הכותרת:
"אכן, קשה לחלוק על כך שתוצאותיה של ההלכה שנקבעה בפסק הדין אינן פשוטות מבחינת העותרים ומבחינתו של ציבור רחב של בני הזוג העובדים יחדיו בתאגיד שבבעלות אחד מהם או שניהם. אין ספק, והדברים אף עולים מפורשות מפסק הדין, כי העותרים הצביעו על קשיים משמעותיים הנובעים מהוראת הסעיף הנזכר. אולם נראה, ובכך מצטרף אני לדברי חבריי בפסק דינם, כי נוכח לשונו המפורשת של ההסדר החוקי, פתרונם של קשיים אלו מונח לפתחו של המחוקק.."
(ההדגשה איננה במקור)

הפרשנות שניתנה על ידי כבוד הנשיא א’ גרוניס איננה רחוקה מרוח הדברים שעלתה מפסק הדין נשוא העתירה.
אפליה לרעה בין זוגות העובדים יחד לבין אלה שפרנסתם נשאבת ממקורות נפרדים טרם תוקנה, ואנו עומדים בפני תוצאה משפטית קשה בעלת השלכה כלכלית לא פשוטה לזוגות הנשואים העובדים יחד בעסק משותף שנמצא בבעלותם. קביעה כזו מכתיבה חבויות מס כבדות לאלו החולקים מקום עבודה משותף ומעונינים למסד קשר נישואין ביניהם. כך שאין זה בבחינת הגזמה אם נבוא ונטען כי הכרעת הדין בדבר מיסוי בני הזוג במידה מסוימת עשויה להחליש את רצונם של זוגות למסד ביניהם את הקשר הזוגי הקיים ממילא ולהינשא.

זוגות המשתכרים מיגיעתם האישית במסגרת חברה משותפת, עשויים למצוא עצמם ניצבים בפני שומות מס שיחושבו על הכנסתם במאוחד, ויגררו חיוב במס בסכומים נכבדים ביותר (עשרות רבות של אלפי שקלים בשנה). לשם המחשת הדברים, נביא דוגמה:
בני הזוג יצחק ודנה משתכרים 150,000 ₪ ו 90,000 בהתאמה.
על פי מדרגות המס הרגילות הכנסה עד 90,000 ₪ ממוסה לפי שיעור 20% בעת שכל שקל נוסף חייב בשיעור 40%.
• כפועל יצא מכך שחבות המס של בני הזוג, אם זו תחושב בנפרד היא : 90000*20% + 90000*20% +60000*%40= 60,000 ₪
• לעומת מצב בו שומת המס מחושבת ביחד:
90000*20% + 240000*40%= 114,000 ₪

נראה כי אין לנו אלא לאמץ את הקריאה המשתמעת מקריאת פסק דינו של כבק' הנשיא גרוניס, למחוקק, לשנות את המצב המשפטי ולתקן את החוק באופן שיאפשר לבני זוג להיות ממוסים על הכנסותיהם, בחישוב נפרד, גם במקרים בהם הכנסה שכזו מופקת במסגרת של חברה אחת המצויה בבעלות שניהם או אחד מהם, ובלבד שיש בידיהם אכן להוכיח כי כל אחד מהם עובד באופן מעשי וממשי ואין מדובר בפיקציה או בהתנהלות מלאכותית שכל מטרתה היא הפחתה בלתי נאותה של המס.

*ע"א 900/01 קלס נ' פקיד שומה תל-אביב 4, פ"ד נז(3) 750 (2003), (להלן: "פרשת קלס").
**כאמור בהלכת קלס, שם.


רמת גן: רח' בן גוריון 2, (מגדל ב.ס.ר 1)
טל': 03-6127446, פקס: 03-6127449
חיפה: שדרות המגינים 58
טל': 04-8526693 פקס: 04-8555976
רומניה: רח' פרנקלין 7, סקטור 1, בוקרסט
שאלות לגבי המאמר ניתן להעביר לעורך דין אלי דורון
משרד עורכי דין - דורון, טיקוצקי, צדרבוים, עמיר, מזרחי