12383 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: טיול בבולגריה | סופייה | סופייה בולגריה | עמק הפרחים בולגריה | טיולים בבולגריה | מידע על טיול בולגריה
מאת: גיל אפשטיין   שמור מאמר למועדפים

יום 1
"ברוכים הבאים לטיסת אל-על 551 לפראג". פראג?? "סליחה, אבקש את סליחתכם, הטיסה היא לסופיה כמובן". כך התחיל לו טיול של שבועיים לבולגריה. בולגריה? מה איבדת שם? שבועיים? כל כך הרבה זמן? אלו היו התגובות האופייניות על כוונתי לנסוע לבולגריה. ואני, לא ממש ידעתי למה באמת בולגריה ותשובתי הטובה ביותר הייתה למה לא? מבט אל עבר הנוסעים בטיסה חיזק את חששותיי. כמה פועלים בדרכם חזרה הביתה וכל השאר דמו לטיול שנתי של מוסד גריאטרי.

כעבור כשעתיים וחצי, "ברוכים הבאים לסופיה. הזמן המקומי מקדים את ישראל בשעה". מקדים ?? "סליחה, אבקש את סליחתכם, הזמן המקומי זהה לזמן בישראל". מישהו ,כך נראה, התעורר ברגע האחרון לטיסה זו ובמחשבה שנייה אולי לא התעורר כלל.

הטרמינל חדש וקטן להפליא. נהג מונית מזדמן מנסה לנצל את העובדה שהשעה קרובה לחצות ודורש 30 לב (כ- 15 דולר) עבור נסיעה לעיר. בתור טובה אישית ולכיסוי הוצאות הדלק בלבד הוא מוכן להתפשר על 25 לב. נסיעה במונית עם מונה עלתה סופו של דבר כ – 6 לב. התמקמנו במלון AMETIST (כ-38 דולר לחדר). המלון שוכן רחוב אחד מבית הכנסת של סופיה וקרוב מאוד גם לשוק העירוני.

יום 2
יצאנו לסייר באטרקציות המקומיות, בית הכנסת היה סגור ולכן המשכנו למסגד BANYA BASHI. מאחוריו ממוקמים המרחצאות המינרליים (סגורים אף הם), אולם מברזיות ברחבה הפתוחה, ממלאים אנשים רבים בקבוקים וקנקנים שונים במים. שדירת ויטושה המשופעת בכל מותגי המערב הובילה אותנו אל ארמון התרבות ((NDK. מול המבנה שמגגו תצפית יפה על העיר (יש בית קפה על הגג), גן מעט מוזנח ובו אנדרטה ליובל ה-1,300. בצד אנשים המטיילים בגן או יושבים לספוג קרני שמש על ספסל, גם חסרת בית שפושטת את חולצתה ומכבסת אותה במי הבירזיה. חזרנו אל עבר המרכז ואל בנין התיאטרון האקדמי הלאומי. בסמוך אליו מסעדה מצוינת ולה חצר נעימה ומוזיקת ג`ז מתנגנת ברקע להשלמת האווירה. עברנו בסמוך לבניין המפלגה הקומוניסטית לשעבר, הכנסייה הרוסית היפה ודרך שוק הפשפשים הסמוך לקתדרלת אלכסנדר נבסקי. בשוק ניתן למצוא אקורדיונים, מצלמות ישנות, מגהצי פחמים, מדליות צבאיות, גרמופונים, מטבעות ועוד מכל טוב. המשכנו לעבר בנין האסיפה הלאומית ולידו פסלו של הצאר הרוסי ששחרר את הבולגרים מעול התורכים.




תצפית מארמון התרבות קתדרלת אלכסנדר נבסקי

ברחובות נעות חשמליות איטיות, דגמים ישנים של מכוניות מערביות ודגמים מזרח אירופיים יחודיים. כל זאת בצד רכבים מודרניים וגם מדי פעם עגלה רתומה לסוס.

הבחורות מתוך התרשמות ראשונית, יפות. ככל הנראה יש מחסור בבולגריה ובעיקר בבד ולכן הן נאלצות להסתפק בחצאיות קצרות ביותר. במלון בו התאכסנו התחרו פקידות הקבלה זו בזו, מי תוכל להסתפק בחצאית קצרה יותר. התחרות למותר לציין הייתה קשה וצמודה.

הבולגרים, גברים כנשים מעשנים, הרבה וללא הפסקה. נראה כי הדבר הראשון שהם עושים עם כניסתם לחדר הוא להצית סיגריה. נראה גם כי מקובל להתחיל לעשן בגיל צעיר מאוד. ראינו ילדים כבני 12 עד 14 מעשנים בגלוי ליד הוריהם ומוריהם. איזור ללא מעשנים, הצחקתם אותם.

יום ראשון בסופיה שקט מאוד. רק חלק קטן מן החנויות פתוח. פתוחים בעיקר קיוסקים קטנים המוכרים דברי סדקית ושתייה. רבים מן הקיוסקים ממוקמים במפלס המרתף, ודלפק המכירה אליו יש להתכופף, נמצא בקו אחד עם המדרכה.

יום 3
בבוקר פנינו אל השוק העירוני על מנת להצטייד בכמה מצרכים. השוק ססגוני, צבעוני ומלא חיים, כפי ששוק צריך להיות. פירות יער, ירקות, אבטיחים, מלונים, אפרסקים, תפוחים, תבלינים, גבינות, זיתים, לחמים ומה לא. הושטת יד לקחת שקית נילון על מנת לבחור עגבניות, נענתה בתוכחה זועמת. "מה אתם רוצים ?", השתמע מהבולגרית השוטפת שניתכה על ראשינו. אז ככה, מסתבר שמנהג המקום הוא שהמוכר בוחר ולא אתה. לאחר שהבין שאנחנו מעוניינים בשתי עגבניות ולא בשני קילו, נזעפו פניו עוד יותר.

הטכנולוגיה שברשותו לא היתה ערוכה למצב שכזה וכל משקולות הברזל שבידיו היו כבדות מדי. זה הוסיף עוד יותר לתיסכולו. לאחר שנקב במחיר החליף מיד גם את שקית הנילון לשקית מיניאטורית מאחר ושקית גדולה יותר יש לשמור ככל הנראה לקנייה ראויה יותר. בעלי נסיון המשכנו לדוכן אחר לקנות תפוחים. שוב הנוהל הרגיל, לא ארבעה קילו אלא ארבעה תפוחים. הפעם זה התקבל בסבר פנים יפות. שיכנוע מתון לעגל לקילו נענה בחיוב מצידנו ובתמורה קיבלנו תפוח נוסף, רקוב... במחשבה שנייה יתכן שהתפוח הרקוב נכלל ברביעייה הראשונית והתפוח הנוסף בא לפצות עליו...
עוד ראינו בשוק מכונית מלאה בתירס. לא בארגזי תירס אלא בקלחי תירס בתפזורת שמילאו כל חלל פנוי עד לגג המכונית והותירו מקום רק לנהג.

כיוון שחברות השכרת הרכב הבינלאומיות גובות סכומי עתק, שכרנו רכב משומש בסוכנות מקומית. למרות היותה להבנתי מהגדולות בסופיה היא שוכנת בתוך חנות לממכר רדיו טייפים ואזעקות לרכב. הרכבים משומשים והמבחר גדול למדי. מצוידים באוכל וברכב יצאנו לכיוון SAMOKOV, או לפחות ניסינו לעשות זאת. השילוט בבולגריה אינו מצטיין, בלשון המעטה. במקומות רבים הוא פשוט לא קיים, ובמקומות בהם הוא קיים הוא כתוב בקירילית. למערבי שכמוני מדובר בכתב ציורים שקשה מאוד לקרוא תוך כדי נסיעה. מומלץ ביותר להצטייד במפה בקנה מידה סביר שבה השמות מופיעים גם באנגלית וגם בקירילית. אני, לא מצאתי כזאת בארץ... הפתרון היצירתי הוא להצטייד בשתי מפות, באחת מופיעים כל השמות באנגלית ושמות המקומות הראשיים גם בקירילית ובשנייה מופיעים כל השמות בקירילית ושמות המקומות הראשיים גם באנגלית. בכל המקרה ,הדרך היחידה והנכונה היא לשאול, והרבה. לשאול שוב ושוב, גם כאשר אתם כבר בטוחים שאתם בדרך הנכונה, מסתבר שלא בהכרח. על מנת לשאול יש רק לומר את שם המקום. המקומיים עונים ברצון רב ובבולגרית שוטפת. מומלץ לשנן לפחות כיצד אומרים ימין ושמאל ואם גם זה יותר מדי לפחות אחד מהם.

באיזור Samokov

ב–BOROVEC עצרתי כדי לשאול היכן הפנייה למליוביצ`ה. לאחר שנואשה מלמכור לי מפה שכבר הייתה ברשותי, הפנתה אותי הנערה לסימטה ממש ליד הקיוסק בו עמדה. שאלתי שוב לוודא שהבינה את כוונתי והיא אישרה שזו הדרך. כשחזרתי לרכב הבחנתי בשלט גדול וברור שמורה שהכניסה לסימטה אסורה מכיוון זה. לאחר שחזיתי ברכב המקומי השלישי השועט לתוכה, הבנתי את העיקרון והצטרפתי אל הרוב.

בדרך, נדמה שהזמן עמד מלכת. עגלות רתומות לסוסים נושאות על גביהן ערימות ירק ענקיות ועליהן יושבים או שוכבים פועלים או בני משפחה. אנשים רוכבים על חמורים, מוליכים עז או פרה הקשורים בחבל ורבים העובדים בשדה תוך שימוש בכלים עשויים מעץ. נשים משטחות שחת ליבוש בסמטאות הכפרים באירופה במאה ה – 21.

לאחר דרך חתחתים, גדושה בבורות ובמשאיות איטיות הגענו אל מליוביצ`ה. זהו אתר סקי שוקק בחורף (כך מספרים) וחור נטוש בתחילת ספטמבר. שני מלונות גדולים ומתפוררים נמצאים בשיפוץ. אחד סגור כליל ובשני ניאותו להשכיר לנו חדר תמורת כ - 6 דולר ללילה. חדר מאובק, הקירות מעוטרים בכתובות גרפיטי, ארון מתפורר, ללא מים חמים וללא חימום. המסדרונות קודרים וכמעט שאין תאורה. אנחנו והפועלים, האורחים היחידים במלון. קר מאוד !! על מנת להתחמם מעט יצאנו להליכה בהרים בלווית כלבה מקומית שהתנדבה להראות לנו את הדרך.

בתשע בערב פורצים למלון כ– 30 ילדים, ככל הנראה טיול שנתי. חשבתי שאולי עכשיו יפעילו את החימום, אבל התבדיתי. לכבודם מפעילים בחדר האוכל את הטייפ עם OH CAROL, LA PALOMA BLANCA, ושאר להיטי שנות השישים. התמודדות קשה עם תפריט בבולגרית בלבד. כאשר מתברר שאי שם קיים לו תפריט ועליו תרגום בכתב יד לאנגלית, מתברר לי שהזמנתי מרק מקיבת פרה. בפעולת פנטומימה זריזה נמנעת הקטסטרופה ומוחלפת בשילוב המנצח של כנפי עוף צלויות וחביתה. אנחנו פונים לנסיון שינה ואני אוסף כל שמיכה אפשרית.

יום 4
בתום לילה קפוא (גובה 1,750 מ`) אנחנו מטפסים במשך כשעה אל בקתה למרגלות המליוביצ`ה בגובה 2,050 מ`. נוף של יערות, מצוקים חשופים משקיפים מלמעלה ונחל שזורם לו במקביל לשביל. כוס תה, חטיף ומחליטים לוותר על חלום הפיסגה ולחזור למטה.

חזרנו באותה הדרך דרך BELI ISKAR אל SAMOKOV ומשם פנינו בדרך אל DUPNIKA. בצידי הדרכים ניתן לראות אנשים ובעיקר נשים העובדות בשדות מצוידות בכלי עץ ותנועת עגלות וחמורים ערה בכבישים. מ-DUPNIKA המשכנו בכביש טוב עד לפנייה ל–RILA. זהו כפר ציורי ושליו. סוכות גפנים וספסלי עץ בצילן ניתן לראות כמעט בכל בית. אנשים יושבים בפתח הבית, בוררים גרגרי תירס, תולים את העלים ליבוש ומטפחים גינות עם פרחים בשלל צבעים. המשכנו בכביש עד למנזר RILSKI. זהו מקום יפהפה ומרשים בצורה בלתי רגילה גם בפני עצמו וגם שילוב נוף ההרים העוטף אותו. חצר סגורה ענקית התחומה בשלוש וארבע קומות של חדרים, מסדרונות, קשתות מאוירות ועמודים הצבועים באדום ולבן. במרכז החצר, כנסייה בעלת שלוש כיפות כתומות, מעוטרת, מקושטת ומצוירת למכביר.




בכפר Rila מנזר רילה

משם חזרנו ל–RILA ללינה במלון נחמד (25 דולר ללילה) שהיה אפילו מצויד במעלית. למותר לציין שהיא לא עבדה...
על רבים מדלתות הבתים בכפר יש מודעות שנראות כמודעות אבל לעיתים בליווית עניבת פרפר שחורה וגדולה. אלא אם כן פקדה את הכפר מגיפה כלשהי נראה כי נהוג להשאיר את מודעת האבל במשך כל שנת הפטירה. זהו בכל אופן ההסבר שאני ניפקתי לעצמי.

בכפר Rila

לבולגריה יקח עוד זמן רב עד שתעלה על מפת התירות העולמית ואולי זהו סוד קיסמה. ב–RILA שעל הדרך לאחד מאתרי התיירות הבולטים בבולגריה, הסיכוי למצוא דובר אנגלית קטן מהסיכוי לזכות בלוטו. בקיוסקים המקומיים שבהם ניתן לאכול משהו, התפריט בבולגרית בלבד וכשרון פנטומימה הוא תנאי הכרחי על מנת לשבוע.

המקומיים מנסים מאוד לעזור ומגייסים את מירב מרצם וכן את הנערה היחידה ששליטתה באנגלית מסתכמת ב– YES, NO ו– CHIPS. כל הנסיונות להבהיר ש – כן, אנחנו רוצים תפו"א (קרטופה) אבל לא בצורת CHIPS, נענו בהנהון נמרץ של הבנה אבל כשלו מול המציאות.

יום 5
בוקר יפה האיר על RILA וצבע את הבתים בגוון זהבהב. חזרנו לדרך מס` 1 ופנינו דרומה ל-MELNIK. בדרך המראות שכבר התרגלנו אליהם של אנשים החורשים ת השדה במחרשה ידנית רתומה לסוס וזוגות ומשפחות המתניידים בעגלות רתומות לסוסים או חמורים.


בדרך ל MELNIK

MELNIK הוא כפר נחמד אם כי תיירותי למדי. מקיפים אותו צוקי גיר חומים ועיקר פירסומו על תעשיית היין. ניתן לטעם ולרכוש יין כמעט בכל בית. בית שאינו מיצר יין ואינו משמש כמסעדה בוודאי משכיר חדרים. לפעמים תמצאו את כל שלושת הפונקציות באותו בית. הסימטאות מרוצפות באבן והאוירה נינוחה ושלווה.

המשכנו בכביש צר למנזר רוז`ן. מנזר חביב מוקף בגן מטופח ובו שובכי יונים וברווזים, ובחצרו הפנימית גפנים שמשתרגות על עמודי החצר. במקום צולמה באותו הזמן הופעה של להקת מחול וכך נהנינו ממופע חינם עם תלבושות מרהיבות עין. גם הנזירים, כך התרשמתי, נהנו משבירת שיגרת יומם.



להקת המחול מנזר רוז'ה

משם פנינו מזרחה בכיוון GORCE DELCEV. לאחר תישאול מקומיים הודרכנו לפנות שמאלה כ– 2 ק"מ מ–MELNIK. ואכן לולא מד הקילומטרים לא היה עולה בדעתי שזו הפנייה. לא שלט ולא שום סימן אחר נראו באופק. נער צעיר רכוב על קטנוע שפנה מעט לפנינו עצר כלא מאמין בראותו שאנחנו פונים אחריו. הוא שאל לאן פנינו והורה לי בתנועת יד לנסוע אחריו. הוא נסע לפני לאורך כ – 10 ק"מ, מוביל אותי בדרך חתחתים בין כפרים זעירים, מזהיר מפני בורות ועוצר וממתין כל אימת שנעלמתי מעיניו. לבסוף הביא אותי עד לצומת בקצהו של כפר, הורה לי את הדרך ונפרד מאיתנו לשלום. לולא הדרכתו היינו ללא ספק תועים עוד שעה ארוכה בין מזלגות הדרכים הלא משולטים שנתקלנו בהם לאורך הדרך. זו היתה אחת המחוות היותר יפות שנתקלתי בהן.

בדרך ל-Goce Delcev

המשכנו עוד כמה עשרות ק"מ במה שרק על המפה סומן כדרך. מדובר באוסף של אבנים ובורות שאספלט מעטר את שוליהם ליצירת מרקם נאה אך קשה ביותר לנסיעה. לעיתים נדמה היה שמדובר בדרכים נטושות לחלוטין. טיפסנו בדרך מפותלת בהרים כאשר רק מכונית בודדת שחלפה מן הכיוון הנגדי שיכנעה אותי כי אנחנו בדרך למקום ישוב. מסביב שטחי יערות עצומים שאת גווני הירוק הכהים מעטרים עצים שהתחילו להצהיב לקראת השלכת. העננים החלו יורדים, מתמזגים עם העצים ועם הכביש ורעמים נשמעו הולכים וקרבים. אישה שהוליכה סוס ועליו משא של מספוא אישרה כי אנחנו בדרך הנכונה. לאחר עוד כמה ק"מ מצאנו פנייה למלון שלמרות עליבות השילוט התברר כקומפלקס גדול עם מגרשי טניס ואפילו פקידת קבלה שיודעת כמה מילים באנגלית. התברר שמחוץ לעונה המקום כמעט ונטוש אבל בניגוד למליוביצ`ה במצב טוב. 18 דולר ללילה עבור סוויטת פאר במושגים מקומיים, כולל שלט לטלוויזיה!

יום 6
ידוע שמזל עדיף לעיתים משכל ואכן למחרת התברר כי GOCE DELCEV אליה התעתדנו להגיע ללינה היא עיר מתפוררת ודוחה ואילולא נכנסנו למלון הנ"ל, הרי שהבא אחריו מרוחק עוד עשרות ק"מ. המשכנו בדרך מקסימה לכיוון SMOLIJAN. כפרים ציוריים נבלעים בתוך היערות, שדות תירס נרחבים וכל גווני הירוק. ברבים מן הישובים בולט צריח המסגד. בדרך ניתן לראות כמעט בכל צומת מעין שוקתות לשתייה שאנשים שעוברים ממלאים בהן בקבוקים עם מים. לאורך הדרך אפשרויות לינה מעטות וריכוז גדול נמצא לאחר SMOLIJAN לכיוון PAMPOROVO, שם יש אתר סקי גדול.

עצרנו לצהריים במסעדה מקומית ב-SMOLIJAN. שמחנו לתרגל את מעט הבולגרית שכבר ידענו, בין היתר כי לא היתה כל ברירה אחרת... הזמנו סלט רגיל ללא גבינה, עוף שניצלה בתנור פתוח במקום ותפוחי אדמה. וידאנו שוב ושוב שלא מדובר בצ`יפס. מושפלים קיבלנו בחיוך סלט עם גבינה (שופסקה) וצ`יפס עם גבינה ! בהקשר לאוכל מעניין עוד לציין שכאשר מזמינים לחם אתם נדרשים לציין את מס` הפרוסות והתשלום הוא לפי פרוסה.

לתקשורת ה"מעולה" עם הבולגרים תורמת גם העובדה שתנועות הראש שלהם ל-כן ול-לא הפוכות מהמקובל אצלינו. כך נתקלנו שוב ושוב ב-דה (כן) החלטי מלווה בתנועות ראש אותן פירשנו כשלילה נמרצת.

בדרך ל-Plovdiv

המשכנו בדרכנו צפונה ל-PLOVDIV. בדרך עצרנו לביקור קצר במנזר באצ`קובו. מקום חביב אך לא מתקרב אפילו במעט ליופיו ועוצמתו של אחיו הגדול מנזר RILA. משם לפלובדיב שהיא העיר השנייה בגודלה בבולגריה. אפילו לא שלט זעיר אחד מורה את הדרך אל מרכז העיר. לאחר שוטטות בתנועה עירונית עצבנית התמקמנו במלון לייפציג (22 דולר ללילה) במיקום סביר. בדיעבד הסתבר שגם ממרומי הקומה ה-11, שדירות RUSKY הסואנות נשמעות היטב. כך עברה עלי שנת לילה טרופה ובה שדירות RUSKY חוצות את ראשי ממזרח למערב והמעליות חורקות ועולות בו מלמטה למעלה וחוזר חלילה.

יום 7
בבוקר יצאנו לתור את פלובדיב. התחלנו במדרחוב קניאז אלכסנדר שמשופע בחנויות אופנה, מסעדות ושאר כל טוב. בניגוד לסופיה המאובקת משהו, המדרחוב של פלובדיב משדר אווירה צעירה, מערבית ויחד עם זאת מאוד נינוחה.

המדרחוב של-Plovdiv

המשכנו כדי לראות את שני המסגדים שבעיר ומשם פנינו ברחוב מקסים גורקי לעבר כנסיית הבתולה הקדושה. באיזור הורגשה תכונה משטרתית גדולה שהזכירה לנו את המולדת, וצוותי עיתונות רבים ניצבו בפתח הכנסיה. נכנסנו וחזינו במיסת בוקר חגיגית. ביציאה הבחנתי באיש בחליפה שעסוק בקריאת הודעות SMS בטלפון הסלולרי. החלטתי שהוא פוטנציאל טוב לידע באנגלית ושאלתי אותו לפשר התכונה המיוחדת. הוא השיב כי היום מבקרים במקום ראש הממשלה והנשיא לכבוד השישי בספטמבר. לשאלתי לגבי משמעות היום החל מעט להסתבך. ספק לא יודע כיצד אומרים זאת באנגלית, ספק לא יודע כלל. לעזרתו נחלצה כתבת טלוויזיה שעמדה בסמוך שהסבירה כי זהו היום בו אוחדה בולגריה לאומה. המשכנו מעט ופנינו לשבת על מדרגות החצר האחוריות. בירור קצר במדריכי הטיולים לא העלה זכר לתאריך זה. להפתעתנו שבה אלינו כתבת הטלוויזיה ושאלה האם נהיה מוכנים לענות על מספר שאלות. נענינו לאתגר וכך זכיתי לפרוש את משנתי המדינית בעניין הבלקן, המזה"ת ותכנית המתאר של עיריית ראשל"צ בפני מיליוני בולגרים נלהבים. הכתבת מצידה התעניינה יותר מהיכן אנחנו, מדוע בחרנו דווקא בבולגריה כיעד לטיול, היכן ביקרנו עד עתה, מה התרשמותנו מבולגריה ומה המצב בישראל. האמת שלא היה לי מושג מה קורה בארץ מאחר והיינו מנותקים מכל אינפורמציה כבר כשבוע, אבל לבקש ממנה עידכון נראה מעט מוגזם. הסתפקתי בתשובה לא מחייבת על תקווה לימים טובים יותר, משהו שתמיד נשמע אקטואלי.

המשכנו להריסות יומפאלאס הנמצאות על גבעה המשקיפה על העיר וממנה תצפית יפה. חזרנו דרך המוזיאון האתנוגרפי הממוקם בתוך בניין מרהיב, דרך שער העיר הרומאי המזרחי אל תוך רובע עם רחובות מרוצפים באבן ובו בתים צבעוניים מהמאה ה – 19. הגם שחלק מהבתים מט ליפול וחלקם נטושים, פארם עדיין ניכר. חזיתות הבתים צבועות ומעוטרות וכמה מן הבתים ששומרו ושופצו ממחישים את הפוטנציאל הגלום במקום. למרות שגם כיום מדובר באיזור שנעים ומומלץ להסתובב בו, עם מעט ליטוש נוסף, הוא יהפוך לפנינה של ממש.

עזבנו את פלובדיב לקראת הצהריים בדרכנו הארוכה מזרחה (כ-250 ק"מ) אל עבר חופי הים השחור. תוואי השטח בדרך מישורי למדי ולצידי הדרכים שטחים עצומים של שדות חקלאיים.

בהפסקת צהריים קצרה ניסיתי לברר את פשר ה-6 בספטמבר עם עובדת המזנון. לטענתה אין שום משמעות מיוחדת ליום הזה, זהו אינו יום מיוחד בבולגריה ובוודאי שלא יום חופש. השערתי היתה שהנערה השקיעה אומנם בלימודי האנגלית אבל לא נותר לה זמן ללימודי ההיסטוריה.

באותו המקום החלטנו שהדרך הבטוחה היחידה שלא לקבל צ`יפס, היא להזמין ...ספגטי. טעות קשה! אם קיבתך יקרה לך, הנח לבולגרים להכין את מה שהם רגילים ויודעים.
המשכנו בדרכנו עד ל – BURGAS, וחלפנו על פניה בדרכנו ל – SOZOPOL. לעת ערב מצאנו עיירה תוססת ומלאת חיים אך ללא מקומות לינה פנויים. מסתבר שבמקום נערך פסטיבל ובנוסף המקום גדוש בתיירים. נאלצנו להמשיך דרומה בחיפוש אחר מקום לינה. לאורך החוף קומפלקסים ענקיים ומועדוני נופש סגורים, רובם על טהרת הגרמנים. הגענו עד ל – PRIMORSKA שם מצאנו חדר נהדר במלון SPKTAR PALACE (20 דולר). שיחה עם פקידת הקבלה הבהירה שאכן מדובר ביום חג בבולגריה אבל הסבר מדוע לא ידעה לתת או לתרגם. הסתבר שמלון זה כרבים אחרים לאורך החוף, סוגר את שעריו בעוד ימים אחדים עד לקיץ הבא. המלון כאמור היה מצויין פרט לזה שאם שכנך בחדר הסמוך פותח את המים, אזי "מטוס סילון ממריא מעל כתפי" כמאמר השיר.

הרחוב הראשי של העיירה שוקק חיים עד שעות מאוחרות. מסעדות עם מוזיקה חיה, דוכנים על המדרכות והמוני תיירים שגודשים את הרחובות. בעוד שלושה ימים הכל נסגר עד לשנה הבאה.

יום 8

בית אופייני בסוזופול

חזרנו ל–SOZOPOL. מדובר בעיירה נחמדה שנחלקת לשניים. החלק העתיק ובו בתים שקומתם הראשונה מאבן וקומתם השנייה מעץ, עם מרפסות הנתמכות על גבי תמוכות עץ, והחלק החדש שבו ממוקמים רוב המלונות. המקום היה עמוס ביותר גם בגלל פסטיבל אומנות שנערך בו וגם בשל שפע תיירים שפוקד את האיזור בעיקר מגרמניה. המקום מאוד ממוסחר ומאוד תיירותי. למעשה כל רחובות החלק העתיק הם שוק אחד גדול שכמעט ובלתי אפשרי להימלט ממנו. רובם ככולם מוכרים את אותן מזכרות תיירים קלסיות. באחת הסימטאות גילינו עסק "חריג". מישהו פתח "גן חיות" קטן ובו נחשים, לטאות ושאר זוחלים. בחלק החדש של SOZOPOL ניתן למצוא מלונות, חנויות נוספות למי שעדיין לא שבע וגם חיבור לאינטרנט.
בתקווה לשיפור במצב המשכנו ל–NESEBAR שם התאכזבנו עוד יותר. גם כאן יש איזור של בתיי מלון גדולים בכניסה ורובע עתיק אליו לא ניתן להכנס עם רכב. מדובר במלכודת תיירים דביקה ומשומנת שמועקתה מצליחה לדחוק את היופי שאכן קיים בסימטאות. במקום כמה חופי רחצה וספינות מפליגות כל כמה דקות אל חופי הרחצה המפורסמים יותר המשתרעים צפונה מכאן.

בדרך לורנה

המשכנו בדרכנו אל עבר VARNA. זה הזמן לכמה המלצות כלליות באשר לבילוי הזמן בדרכים. השירותים שניתן למצוא במזנונים שבצידי הדרכים הם מסוג "בול פגיעה", אז הגיעו מוכנים ומאומנים. המוזיקה ברדיו הבולגרי היא בפירוש קטסטרופה. פופ דביק ורע בוקע כמעט מכל תחנה. לכן מומלץ להצטייד בקסטות מהבית לשעת משבר. גם בכבישים המהירים שבהם ניתן היה לטעות ולחשוב שאתה במערב אירופה, פתאום תהיה זו עז קשורה לצד הדרך, אישה שמוליכה פרה קשורה בחבל, או עגלה רתומה לסוס או חמור שהתעלמה משלטי הדרך המהירה שיזכירו כי זו עדיין מזרח אירופה. בשלטי החוצות ניתן לראות שימוש מסיבי בגוף האישה ברמות של פורנו רך שלא היה ניתן להציג בארץ למשל.

תעלול חביב על הבולגרים בנושא שילוט, גם בכבישים המשולטים היטב, הוא לשלט את הפנייה לישוב ואז כמה עשרות מטרים לאחר הפנייה למקם מזלג דרכים אחד או יותר בהם לא קיים שילוט כלל. ניסוי וטעיה הוא שם המשחק.

ב–VARNA התמקמנו במלון מצויין בשם REVERENCE. (29 דולר ללילה) שנמצא על שדירות מריה לואיזה, לא רחוק מהמוזיאון להיסטוריה וסמוך למרכז העיר .

יום 9
תיקון טעות "קל". מחיר המלון הוא 58 דולר ללילה ולא 29 דולר. במחיר הזה לא פלא שהמלון היה מצויין. זה מה שקורה כאשר מניחים את את נושא בירור המחירים לגברת X. בדיעבד אבל, אלו הם המחירים במרכז העיר. יצאנו לשוטט לאורך מדרחוב KNYAZ BORIS המשופע בבתים מהודרים בעלי חזיתות צבעוניות ומעוטרות. המשכנו עד לבית האופרה המרשים והצבוע באדום עז וממנו אל קתדרלת העלייה לשמים המרשימה והעצומה במימדיה. ירדנו לכיוון פארק פרימובסקי ואל חוף הים שאינו אטרקטיבי במיוחד. מוזר היה לראות את השמש עולה מתוך הים ולא שוקעת בו.



קתדרלת העלייה לשמים ורנה

בערים הגדולות כ-VARNA מומלץ להחנות את הרכב בחניה שמורה כמוה ניתן למצוא לרוב. במחיר של כ-2 דולר ל-24 שעות אתה קונה לך שקט נפשי.

המשכנו צפונה אל BALCHIK שם ביקרנו בגנים הבוטניים הצופים אל נוף יפה של הים. הגנים עצמם אינם פאר היצירה אבל שימשו כאתנחתה נחמדה. בארוחת הצהריים הסתבר לי כי שליטתי בבולגרית עדיין קלוקלת. כשם ששישליק הוא שישליק וקבבצ`ה הוא קבב הייתי משוכנע שקווארמה היא שווארמה. הסתבר לי שהמדובר בתבשיל של עוף או בקר המוגש בקדירה סגורה ולוהטת. במקרה שלנו להבה קטנה ריצדה בשולי כלי. משם קצרה היתה הדרך אל מפית הנייר ומשם אל מפת השולחן. רק תגובה מהירה מנעה את הפיכת מחיר הארוחה הצנועה למחירה של המסעדה כולה.

הגנים הבוטניים של BALCHIK

משם פנינו מערבה אל עבר SUMEN. בדרך עצרנו בעתיקות PLISKA שאינה ראויה לכל איזכור פרט לכפר שחלפנו דרכו ובו ראינו להקות אווזים משוטטות ברחובות. המשכנו עוד כמה ק"מ עד ל – MADARA שם התמקמנו ללינה במוטל סביר (25 דולר) קרוב מאוד לקופת בכרטיסים ממנה עולים אל הצוקים המתנשאים ממעל.

בדרך ל-Pliska

יום 10
האטרקציה העיקרית ב-MADARA, דמות של פרש רכוב על סוס הצד אריה החקוקה בסלע, היתה מוסתרת ע"י פיגום ברזל מכוער. שוטטנו עוד מעט באיזור הצוקים והמשכנו אל SUMEN. ביקרנו במסגד טומבול המעוטר מבפנים. כמעט ונותרנו לכודים בתוכו ורק תגובה זריזה למשמע הבריחים הננעלים מנעה אי נעימות. שוטטנו במדרחוב המודרני ועלינו אל מצודת שומן לתצפית על העיר. סה"כ עיר שבהחלט ניתן לוותר על הביקור בה ללא תחושת החמצה.

המשכנו אל PRESLAV מתוך כוונה לבקר בעתיקות VELIKO PRESLAV. שבעים משרידים ועתיקות החלטנו לוותר על הביקור ופנינו מזרחה אל עבר VELIKO TARNOVO. התמקמנו במלון ETAR (20 דולר) במיקום מצוין ובתנאים סבירים. במעט הזמן שנותר התודענו אל רובע VARUSHA שהוא רובע ציורי ותלול ושווה שוטטות סתמית וארוכה. מכמה מקומות נשקף נוף נפלא של מצודת הצארים.

מצודת הצארים

יום 11
ירדנו אל פארק אסנובצי לתצפית מאנדרטת 1185 ומגלריית האמנות הסמוכה. טיפסנו עשרות מדרגות בפארק סבטה גורה אל בניין נטוש של מסעדה שנמצא על ראש גבעה הצופה על העיר. הטיפוס מיגע למדי אבל שכרו בצידו. מהפיסגה וגם מן הדרך מראות נפלאים של העיר ושל מצודת הצארים. בפארק פגשנו כמה קבוצות של פועלים שעסקו בניכוש עשבים בכיסוח הדשא ובטאטוא המדרגות. נראה היה כי המונח הפסקה בבולגריה פירושו הפסקה קצרה בה אני עובד. שאר הזמן מוקדש למנוחה, אכילה וגם שינה. ירדנו בחזרה אל העיר ופנינו אל מצודת הצארים. שוב טיפוס מיגע אבל המראות הנשקפים ממרומי הצוק עליו ניצבת כנסית העלייה לשמים הפטריארכלית מפצים על כך. משם פנינו והמשכנו ללכת לאורך הנהר אל שלוש כנסיות נוספות. כנסית ארבעים הקדושים המעונים (הסגורה), כנסית הקדושים פטר ופאול וכנסית הקדוש דימיטאר מסלוניקה.

מוכרת הכרטיסים בכניסה לכנסית הקדושים פטר ופאול מחזיקה במפתחות לכנסיות. היא שמחה מאוד למבקרים והפליאה בהסברים על העיטורים על גבי הקירות שאחד מהם מיוחס למאה ה–13 והשאר למאה ה–14. חוסר הידע שלנו שלא לומר בורותנו בתולדות הנצרות מעט איכזב אותה אבל לא הפריע לה להמשיך ולהעשיר את ידיעותינו. איתה גם ביררתי פעם נוספת את נושא ה–6 לספטמבר שהפך לאובססיה קטנה עבורי. לדבריה זהו התאריך בו לפני כ–170 שנה אוחדו שני מחוזות למה שכיום נקרא בולגריה וזהו אכן יום חופש. תאריך העצמאות של בולגריה נחוג אבל ב–22 לספטמבר.

החום והלחות הכריעו אותנו ואת הדרך בחזרה לעיר עשינו במונית. פנינו לשוטט עוד מעט ברובע VARUSHA ובאחת החנויות פגשנו אם ובתה שטוו בנולים מפיות, שטיחים ומפות. האם התעניינה בכובע שחבשתי לראשי שהיה מפרו ואכן רבות מהדוגמאות ושילובי הצבעים העזים בחנות הזכירו את האריגים בדרום אמריקה. האם עד כמה שהצלחתי להבין צולמה לא מזמן ע"י הטלוויזיה הישראלית לתוכנית כלשהי. הצטלמנו למזכרת אותה הבטחתי לשלוח ופנינו הפעם ברכב אל מנזר פראובראז`נסקי המרוחק כ – 7 ק"מ מן העיר. בהצטלבות הכביש העולה אל המנזר אספנו זוג טרמפיסטים כבני ארבעים מפולין. מסתבר כי הם הגיעו עם טיול מאורגן של שבוע לחופי הים השחור ונשארו לטייל עצמאית בין מנזרים וכנסיות באמצעות באוטובוסים, טרמפים וברגל. גם הם נזקקים לאנגלית על מנת להסתדר בבולגריה למרות שאת האלפבית הקירילי הם יודעים מימי שלטון הקומוניזם. הם חיים בקנדה כבר כמה שנים ושליטתם באנגלית מושלמת. המנזר עצמו ציורי, הדלתות והפתחים צבועים בסגול – כחול והפנים מעוטר בציורי קיר מרשימים. כתמיד, בחצר סוכות גפנים עמוסות באשכולות ענבים ירוקים ושחורים. חזרנו ל– VELIKO TRANOVO ללילה נוסף לפני שנמשיך בדרכנו. מדובר בעיר שיש לה הרבה מה להציע והרבה מה לראות בה ובסביבתה. למשוטט ברגל נדמה לעיתים כי העיר בנויה רק מעליות וגם כאשר אתה הולך וחוזר באותה הדרך, זו תמיד עלייה...

VELIKO TRANOVO

יום 12
חזרנו מעט בדרך אל ARBANASI. זהו כפר ציורי שכל בתיו מוקפים בחומות אבן. לבד משיטוט אקראי בסמטאות והנאה מהשלווה הסטואית האופפת אותן, יש גם בית מוזיאון שניתן להתרשם בו מאורח החיים בעבר וכן כנסיית המולד שכל קירותיה מכוסים בפרסקאות צבעוניים מתחילת המאה ה – 17. נזקקנו ללא מעט שאלות ותעיות עד שמצאנו את דרכנו אליה. בנוסף יש במקום כמה וכמה פנסיונים קטנים וחדרים להשכרה והמקום בהחלט ערוך לבילוי של לילה שליו.

הכפר ARBANASI

המשכנו דרומה אל ETAR שהוא מעין מוזיאון חי שמדגים את עבודתם של בעלי מלאכה שונים בתוך בתים אופיניים למאות ה – 18 וה – 19. בעלי מלאכה מעטים בלבד מצאנו וכל השאר הן חנויות המיועדות לתיירים.

ETAR

המשכנו דרומה אל מעבר SIPKA. בראשו ניצבת אנדרטה גדולה לזכר הלוחמים כנגד כנגד הטורקים ב–1877, אליה מגיעים לאחר טיפוס מיגע בעשרות מדרגות. כ-13 ק"מ משם נמצא כפר בשם SIPKA בו נמצאת הכנסיה המקודשת. הכנסיה מרהיבה מבחוץ בצבעוניותה ובולטת למרחוק בחמש כיפות הבצל הזהובות שלה. ביקור מומלץ גם בתוכה. מן הרחבה שליד מגרש החניה נשקפים נופים יפים של עמק הורדים.

הכנסיה המקודשת

SIPA ו–ETAR אולי אינם היחידים, אבל היו הראשונים ששמתי לב שמחיר שונה נקוב בהם לזרים ולמקומיים, כנהוג בהודו למשל. בנוסף תשלום נוסף שלרוב לא נאכף עבור מצלמה מקצועית ומצלמת וידאו.

קטע הכביש שבין ETAR לבין SIPKA הוא צר ומפותל. תחילתו עליות עד למעבר SIPKA ואז ירידות עד לכפר SIPKA. הכביש גדוש במשאיות ענקיות ואיטיות במיוחד. קטע הכביש הזה מעמיד במבחן את עקרונותיהם של מי שאינם מוכנים לחצות פס לבן לצורך עקיפה. האלטרנטיבה של לנסוע כשעה אחרי משאית מזדחלת מגמיש את עקרונותיהם גם של הקשוחים ביותר. למען השקטת המצפון ישנם קטעים רבים בהם לא קיים סימון כלל או שהוא דהוי ושחוק ובהחלט ניתן לפרשנות. בכל מקרה יש מאוד להיזהר. הבולגרים לעומת זאת מתייחסים לפס לבן כאל עיטור, משהו שהשלטונות החליטו לגוון בו את הכביש השחור בנוסף לעיטורים המקווקוים. זה נכון בקטע הכביש המוזכר לעיל ובכל קטע כביש אחר.

המשכנו עד לפאתי KAZANLAK שם נמצא מוזיאון הורדים. קטן וצנוע עם הסברים בבולגרית בלבד וחנות שמציעה כמעט כל מה שתוכלו לחשוב עליו (קרמים, ריבה, דבש, מים ועוד) עשוי מורדים.

פנינו מערבה והמשכנו עד ל–KARLOVO שם מצאנו מלון במרכז העיר (40 דולר). החדרים אומנם חדשים אבל קטנים מאוד והמחיר מעט מוגזם.

יום 13

מנזר KALOFERSKI

חזרנו כמה ק"מ מזרחה מ–KARLOVO על מנת לבקר במנזר KALOFERSKI. מהכביש הראשי היה שלט אל הכפר KALOFER ובו התחלנו לשאול להנחיות. הנסיון הראשון הוביל אותנו אל דרך עפר משובשת ובסיומה מצאנו את עצמנו במזבלת הכפר. הבלגנו על המסר הברור, שאלנו שוב ונסיון נוסף הוביל אותנו אל דרך גרועה בהרבה אם ניתן לקרוא לה כלל דרך. מדובר בכ – 6 ק"מ של אבנים, בורות, שברי אספלט ובוץ. עגלון שפגשנו בדרך אישר שזו אכן הדרך למנזר. ככל המנזרים שראינו עד היום גם מנזר KALOFERSKI מתהדר בחצר מטופחת להפליא ובה פרחים בשלל צבעים, גן ירק ועצים. מי שהכתרנו כאב המנזר פתח בפנינו את דלתות הכנסיה. לשאלתנו האם הוא דובר אנגלית השיב שרק מעט אולם במהירה התברר כי הוא אחד מדוברי האנגלית המשובחים שפגשנו לאחרונה. המנזר מאויש ע"י חמישה נזירים ונזירות שמלבד חשמל מייצרים את כל שאר צורכיהם בעצמם. מים נשאבים מן הנחל הסמוך, ירקות מגן הירק, חלב מהפרות וביצים מהתרנגולות שהם מגדלים. להפתעתינו הוא סיפר כי למנזר מגיעים מבקרים רבים וכי רק לפני ארבעה ימים היה יום חגו של המנזר והוא זכה למבקרים רבים. הדרך לדבריו עברה כבר תיקון והמצב היה גרוע הרבה יותר בעבר. עוד הסתבר כי הוא ביקר בארץ ובין השאר בתל-אביב ובירושלים לפני כעשרים שנה. הוא נפרד מאיתנו בברכת שלום לבבית וגם בברכת GOD BLESS YOU על כל צרה שלא תבוא. מחוץ למנזר במרחק של כ – 200 מ` הופתענו למצוא "ברביקיו" כפי שנכתב בבולגרית, מעין מסעדה מקומית קטנה שתמהני מי הם הסועדים בה.

חזרנו אל KARLOVO והתחלנו בסיבוב נסיעה ארוך שרובו ככולו התבוננות בנוף. פנינו צפונה אל עבר TROJAN, משם אל KOVEC אל PLEVEN ומשם שוב דרומה ל – LUKOVT משם ל – JABLANICA ןשוב מזרחה אל עבר TETEVEN. שם מעט אחרי הישוב מצאנו שני בתי מלון מצוינים. האחד בדירוג של 3 כוכבים (40 דולר) והשני בדירוג של 2 כוכבים (18 דולר). המלון השני שהוא למעשה בית הבראה בשם ZLATNA PANEGA היה פשוט מצוין. חיצוניותו לא מרשימה אבל הפנים מטופח, חדש ומבריק. נוף העמק, ההרים המיוערים מסביב ודנדון פעמוני העיזים השבות מן המרעה משלימים את התמונה הפסטורלית. מומלץ ביותר.



יום 14
המשכנו בדרכנו חזרה אל עבר TROJAN. בדרך נתקלנו בעוד מספר מלונות ופנסיונים קטנים וליד SUPKOVO גם כמה מלונות גדולים יותר. בניגוד לאתמול שהיה ארפילי וכמעט ולא ראינו דבר מן הנוף היפה, היום היה גרוע בהרבה ולא ניתן היה לראות דבר. חזרנו דרומה לעבר KARNARE, פנינו מערבה אל עבר ZLATICA ואחר כך דרומה אל עבר קופריבשטיצה. הכפר משופע בסמטאות ציוריות ובתי מוזיאון שניתן לבקר בהם. כרטיס משולב לכולם עולה 5 לב (2.5 דולר). מעבר לחפצים המוצגים בתוך הבתים, חזיתותיהם מעוטרות וצבועות וזו בהחלט חגיגה לעיניים. הכפר מאוד תיירותי, משופע במסעדות, בתי מלון ופנסיונים אך יחד עם זאת האווירה נעימה ולא מעיקה.

זה אולי המקום לאמירת אגב בנוגע לסדר הגשת המנות בארוחה בבולגריה או יותר נכון חוסר הסדר. ראשית אם אינכם סועדים לבד, אלא עם בן או בת זוג, היכונו למבחן הזוגיות הבולגרי הראשון. המנות אינן מוגשות בתיאום. כך יתכן שבן או בת הזוג יקבלו את מנתם ושלכם תגיע רק עוד דקות ארוכות. אל תופתעו אם שניכם תזמינו את אותה התוספת למנה העיקרית אבל לאחד היא תגיע עוד לפני המנה העיקרית ולשני ביחד עם המנה העיקרית. למה ? לבולגרים פתרונים.

המשכנו בדרכנו דרומה עד ל-STRELCA שם פנינו מערבה עד ל– PANAGJURISTE, שם עצרנו ללינה במלון KAMENGRAD (40 דולר), יקר ולא מעניק תמורה הולמת. ככל הנראה עדיף היה ללון בקופרבישטצה או להמשיך עוד בדרך.



יום 15
המשכנו צפונה בדרך יפה אל עבר ZLATICA, והמשכנו עם אותו הכביש צפונה, בדרך צרה ומעט אתגרית אבל יפה לכיוון ETROPOLE. הצפנו עד ל–BZUROVO, שם פנינו מערבה אל עבר BOTEVGRAD. מעט לפניה שוב הצפנו לכיוון MEZDRA ומעט לפניה פנינו בכביש 16 שפונה מערבה ואחר כך דרומה לכיוון NOVI ISKAR ו–SOFIA. זהו כביש יפהפה שמתפתל במקביל לנהר ה–ISKAR. ערוץ הנהר מצד אחד ומצוקים לבנים ואדמדמים לסירוגין מן הצד השני. נופיי יערות, כפרים פזורים ביניהם ורבים עומדים ודגים בערוץ הנהר. לאורך הדרך עמדו אנשים רבים אוחזים בידיהם מקלות ארוכים וחבטו בענפי העצים שלצידי הדרך. את הפרי שנפל אספו בשקים. עצירה קצרה העלתה שמדובר בעצי אגוז ככל הנראה אגוזי מלך. סטינו מן הדרך לביקור אחרון במנזר, מנזר CEREPISKI. מיקומו יפה על גדת הנהר ולמרגלות המצוקים אך פרט לזאת אין הוא ראוי לאיזכור מיוחד.

המשכנו בדרכנו לעבר סופיה. בתום מסע ניווטים ברחובותיה התמקמנו במלון PLISKA (40 דולר) בסמוך לשדה התעופה. קירבתו לשדה התעופה היא גם יתרונו היחיד. בסמוך אליו כמה מלונות קטנים אך כולם היו מלאים.

יום 16
זהו, זמן לחזור הביתה. כאקורד אחרון לסימפונית השילוט הבלתי גמורה, שלט זעיר מורה את הכיוון לשדה התעופה ולא שלטי הכוונה ענקיים כנהוג בנמלי תעופה בינלאומיים. טלפון אחרון להעיר את אנשי משרד השכרת הרכב ולהקפיצם אל שדה התעופה ואנחנו בדרך הביתה.



נכתב וצולם ע"י גיל אפשטיין
אתר אינטרנט : www.gallery-gil.com