12308 מאמרים - מנוע לחיפוש מאמרים - פרסום מאמרים חינם

נושא המאמר: מהי מחלת חניכיים וכיצד ניתן לטפל בה?
מאת: ד"ר דורון פדהצור   שמור מאמר למועדפים

אחת המחלות הנפוצות באדם היא מחלת החניכיים. מיקומן של השיניים הוא בתוך מכתשית, אליה הן מחוברות באמצעות סיבים שנקראים ליגמנט פריודונטלי. רקמת החניכיים חובקת את השן סביב, בהשאירה תעלה בעומק של כמילימטר. בתעלה זו מופרש נוזל המגן על השן והחניכיים. מערכת הסיבים משמשת כבלם זעזועים וכאמצעי חישה המגביר את כושרנו לחוש במזון .


מחלת החניכיים היא מחלה זיהומית שמקורה בפעילות חיידקים פתוגניים המפרישים רעלנים הגורמים להרס הרקמות סביב השן ולנסיגה של העצם התומכת ובשלב מתקדם יותר לניידות השן ולאובדנה המוחלט. 400-200 זנים של חיידקים נתגלו כ השותפים, בהרכבים שונים, בגרימת המחלה. על השכיחים ביותר נמנים אקטינובצילוס אקטינומיצטמקומיטנס, פורפירומונס ג'ינגיבליס, טרפונמה דנטיקולה, פוזובקטריום פוזיפורמיס ועוד. חיידקים ששמותיהם נוראים כל כך – צפוי שיגרמו לנזק. הרס נגרם לרקמת החניכיים שתומכת בשן, כשחיידקים מצטברים באיזור זה ומפרישים רעלנים. החניכיים נפרדים מהשן וכיס נוצר. הכיס שנוצר הוא מקום אידיאלי למחייה עבור חיידקים אנאירוביים (חיידקים אלה חיים בתנאים של חוסר חמצן). ככל שהכיס עמוק יותר, כך קשה לאדם לנקות את האזור, ומחלת החניכיים עשויה להחמיר עד מצב של אובדן השן והעצם האלבאולרית.

מחלת החניכיים הרסנית גם לשיניים וגם לרקמות התומכות אותן. אדם שאיבד את שיניו עקב דלקת חניכיים איבד במקביל גם את רכס העצם וצפויות לו בעיות גם עם תותבות היות והרכס השאריתי הוא המשען לתותבת המספק גם אחיזה וגם תמיכה, על דרך משל זהו הסוס עליו מניחים את האוכף.

לדלקת החניכיים סוגים שונים, שלהלכה הם פשוט שלבים שונים של המחלה. חניכיים בריאות הן ורודות ובמבט קרוב ניתן לראות גרגור כמו קליפת תפוז על פניהם. כמו כן אין לחניכיים תקינות ברק אלא גון ורוד מט. בשלב ראשון של המחלה מופיע דימום בשעת צחצוח ובמקומות מסוימים יש נפיחות קלה ורגישות עד כאב בזמן מגע. החניכיים מאבדות את הגוון הורוד לטובת גוון אדום עד סגול ומופיע ברק עקב ההתנפחות ואובדן גרגור קליפת התפוז. תעלת החניכיים הצווארית מעמיקה לכמילימטר וחצי, ולכל הנ"ל מצטרף ריח רע מהפה שנגרם בעיקר בגלל חיידקים אנאירובים .המספקים כתוצר פירוק גזים סולפוריים נדיפים המודיעים על הדלקת לאנשים בסביבה הקרובה של החולה. בשלב זה של המחלה עדיין אין מעורבות של העצם ולא של הליגמנט וניתן לפתור את הבעיה בקלות יחסית על ידי ניקוי אצל רופא או שיננית והקפדה יתירה על הוראות צחצוח ושימוש בחוט מדי יום. הזנחה של מצב זה תוביל בהכרח לסיבוך המחלה ולאובדן ולהרס של עצם ושל ליגמנט. בשלב זה של המחלה יש להתייצב בהקדם אצל רופא על מנת לאבחן את המחלה ולטפל בה. מחלת חניכיים המערבת את כל הרקמות התומכות עשויה להתדרדר מהר בגלל גורמים משניים, מכניים ואחרים המזרזים את האובדן. ניידות מרחיבה את המכתשית ומערערת את היחסים הבין ליסתיים והתוך קשתיים מה שמחיש את הקץ. הטיפול בשלב זה מורכב יותר וכולל הקצעת שורשים, השתלת עצם, ניתוח לביטול כיסים ועוד ועוד. הפרוגנוזה של מחלת חניכיים מתקדמת היא בינונית עד גרועה גם היא מטופלת ולכן הרצוי הוא לא להגיע למצבים מתקדמים של המחלה.
ניתוח חניכיים הוא שם כוללני למגוון גדול של טיפולים תומכי חניכיים. רובד חיידקים נוטה להצטבר קודם כל על משטחים מחוספסים, אי לכך עלינו להחליק את המשטחים הפוטנציאלים על ידי הקצעתם ולסלק אבנית באמצעות מכשור אולטרסוני או ידני. במקרים מסוימים ניתן להחזיר את אובדן העצם על ידי השתלת עצם סינתטית או עצמונית, תוך שימוש בממברנות להשגת גדילת עצם מודרכת. אמצעי נוסף העומד לרשותנו הוא קיבוע השיניים על ידי איחויין זו לזו על ידי אמצעי פרוטטי. הקיבוע מאפשר יציבות של השיניים ומשפר את תיפקודן. הוא גם עוזר להפחתת הנזק המשני שנגרם בגלל ניידות השיניים.
טיפולים כימיים למיניהם הכוללים משחות על בסיס חומרים בקטרצידיים כגון כלורהקסידין גלוקונאט או שטיפות על בסיס חומר זה מצויים בשימוש נרחב ומשפרים את המצב. אך רק שילוב של כל האמצעים העומדים לרשותנו מאפשר להתגבר על מחלה זו.
במקרים של כיסים קטנים ומקומיים או באם לא ניתן לבצע ניתוח חניכיים כמו במקרה של נטייה לדמם עקב מחלה סיסטמית או תורשתית ניתן להשתמש בפריוצ'יפ. הפריוצ'יפ הנו שבב קטן, המתאים לממדי הכיס בחניכיים ומכיל שני מיליגרם וחצי של כלורהקסידין גלוקונאט. לאחר ניקוי האבן מוחדר הפריוצ'יפ לכיס, החומר הפעיל משתחרר במשך שבוע לערך, הורג את החיידקים ומתכלה מעצמו.


לסיכום, מחלת החניכיים היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי חיידקים. הטיפול במחלה מורכב ותלוי בעוצמת המחלה ובמשך קיומה.
הצלחת כל טיפול תלויה מאוד בשיתוף פעולה מצד החולה ובמידת נכונותו לנקות כדבעי את השיניים והחניכיים בעזרת מכשור וחומרים שיותאמו לו על ידי הרופא. ניקיון כל משטחי השן, במיוחד המרווחים שבין השיניים, חשוב ביותר. יש להקפיד על ניקוי התעלה המצויה מסביב לצוואר השן. יש להשתמש בחוט דנטלי או במברשת אינטרדנטלית לניקוי בין השיניים ובמברשת שיניים מותאמת למצב החניכיים, לניקוי שאר משטחי השן. ככלל, כל הטיפולים הכימיים, השטיפות, הג'לים וכד' מתבצעים רק לאחר ניקוי מכני יסודי המשאיר את השן חשופה ומקל על החומרים לפעול.
בנוסף לטיפול הביתי יש לבקר במרפאה, על פי פרוטוקול שיותאם לכל מקרה, בקפדנות ובעקביות. יש לזכור כי את מחלת החניכיים על נזקיה ניתן לעצור אך קשה להחזיר את המצב לאחור וקל להידרדר למצב חולה מחדש. הטיפול מחייב קשר המשכי עם הצוות המטפל והקפדה לאורך זמן על הוראות היגיינה.


לפרטים נוספים בקרו :

ד"ר דורון פדהצור | רופא שיניים , מרפאת שיניים, טיפולי שיניים